רוהאן דניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוהאן דניס
Rohan Dennis
רוהאן דניס עם מדליית הזהב בה זכה באליפות העולם בנגד שעון (2018)
רוהאן דניס עם מדליית הזהב בה זכה באליפות העולם בנגד שעון (2018)
לידה 28 במאי 1990 (בן 29)
אדלייד, אוסטרליה
גובה 182 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 71 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות נגד שעון
קבוצה נוכחית בחריין מרידה
קבוצות עבר קבוצת בי.אמ.סי (2014-2018)
הישגי שיא אליפות העולם באופני כביש (2018, 2019) Jersey rainbow.svg
שני קטעים בוואלטה אספנייה (2018)
קטע בטור דה פראנס (2015)
קטע בג'ירו ד'איטליה (2018)
שלושה קטעים בטור דה סוויס (2017, 2019)
מאזן מדליות
מתחרה עבור אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
אליפות העולם באופני כביש
זהב יורקשייר 2019 מרוץ נגד השעון
זהב אינסברוק 2018 מרוץ נגד השעון
זהב ריצ'מונד 2015 מרוץ נגד השעון קבוצתי (קבוצת בי.אמ.סי)
זהב פונפרדה 2014 מרוץ נגד השעון קבוצתי (קבוצת בי.אמ. סי)
כסף ברגן 2017 מרוץ נגד השעון קבוצתי (קבוצת בי.אמ.סי)
ארד אינסברוק 2018 מרוץ נגד השעון קבוצתי (קבוצת בי.אמ.סי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוהאן דניסאנגלית: Rohan Dennis; נולד ב-28 במאי 1990) הוא רוכב אופני כביש אוסטרלי בקבוצת בחריין מרידה. דניס הוא אלוף העולם בנגד שעון לשנת 2018 ו-2019. ומחזיק בניצחונות בקטעים בטור דה פראנס, בוואלטה אספנייה, בג'ירו ד'איטליה, בטור דה סוויס ועוד. ניצחון הדירוג הכללי הבולט שלו היה בטור דאון אנדר, בשנת 2015.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת גארמין - שארפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כמה שנים בדרג הקונטיננטל, הצטרף דניס לקבוצת גארמין שארפ (כיום אי.אף אדוקיישן). הוא סיים שני באליפות אוסטרליה, לאחר שהיה איטי בכ-21 שניות מלוק דורבריג', המנצח. הוא סיים במקום ה-9 בקטע ה-5 של טור דה רומנדי, וסיים במקום ה-76 הכללי. בהטור של קליפורניה, סיים 3 בקטע ה-6 אך מעבר לכך לא התבלט. הוא התחרה במרוץ הדופינה ליברה, וסיים שני בקטע הרביעי ושמיני כללי, וניצח את דירוג הצעירים. הוא נבחר לטור דה פראנס אך פרש לפני הקטע ה-9. ניצחון הקטע הראשון שלו הגיע בטור של אלברטה, לאחר שניצח את הקטע ה-3 ואת המרוץ כולו. בנוסף לכך, ניצח גם את דירוג הצעירים. באליפות העולם בנגד שעון, הגיע במקום ה-12. 3:09 דקות לאחר המנצח, טוני מרטין.

קבוצת בי.אמ.סי[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מרץ, עזב דניס את קבוצת גארמין והצטרף לקבוצת בי.אמ.סי. דניס סיים שני בקטע השני של קריטריום אינטרנשיונל, ושני בקטע השלישי של הקירקוי סארה, וסיים במקום ה-2 הכללי וניצח את דירוג הצעירים. דניס סיים במקום השני גם בפרולוג של טור דה רומנדי, וניצח את הקטע השלישי של הטור של קליפורניה, וסיים שני כללי באותו המרוץ. הוא סיים שני במשחקי חבר העמים בנגד שעון. דניס נבחר לוואלטה אספנייה, והישגו הבכיר היה מקומו ה-3 בקטע ה-21. דניס ניצח ביחד עם קבוצתו, בי.אמ.סי, את אליפות העולם בנגד שעון קבוצתי. ובנגד השעון האישי, סיים במקום ה-5. 57 שניות יותר ממנצח התחרות, בראדלי וויגנס. במהלך אפריל, חתם דניס בקבוצת בי.אמ.סי.

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניס על הפודיום של טור דה פראנס 2015, לאחר ניצחונו בקטע הראשון

דניס סיים שוב במקום השני באליפות אוסטרליה בנגד שעון, הפעם פיגר ב-8 שניות אחרי ריצ'י פורט. הוא השיג ניצחון כללי מרשים בטור דאון אנדר, לאחר שניצח את הקטע השלישי, וניצח גם את דירוג הצעירים. בחודש יולי, נבחר לראשונה לטור דה פראנס ובהופעת הבכורה שלו במרוץ, ניצח את קטע הפרולוג[1]. בקטע התשיעי, קבוצת בי.אמ.סי שדניס רוכב בשורותיה, ניצחה את הקטע ה-9 שהיה נגד שעון קבוצתי. לאחר מכן ניצח דניס את הקטע הרביעי והחמישי באתגר הפרו האמריקאי, ואת המרוץ כולו. קבוצתו, בי.אמ.סי, ניצחה את אליפות העולם בנגד שעון קבוצתי.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניס, בדרכו לניצחון בקטע ה-7 של טור בריטניה

דניס ניצח את אליפות אוסטרליה בנגד שעון לאחר שהקדים את ריצ'י פורט ב-38 שניות. הוא ניצח את הקטע השישי של הטור של קליפורניה, וסיים במקום השני הכללי. בטור דה פראנס, פרש לפני הקטע ה-17. הישגו הטוב במרוץ היה מקומו החמישי בקטע נגד השעון (הקטע ה-13). במשחקים האולימפיים בריו, סיים במקום ה-5. 1:10 דקות יותר מפביאן קנצ'לרה המנצח, ו-8 שניות יותר מכריסטופר פרום, שזכה במדליית הארד[2]. דניס ניצח את החלק השני של הקטע השביעי של טור בריטניה, וסיים במקום השני הכללי. הוא ניצח את הקטע השני של טור אנקו, אך פרש במהלך הקטע השביעי. הוא סיים שישי באליפות העולם בנגד השעון האישי, ושני ביחד עם בי.אמ.סי בנגד השעון קבוצתי.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניס שמר על תוארו כאלוף אוסטרליה, וניצח את הטור של הפרובנס. הוא ניצח את הקטע השביעי של טירנו - אדריאטיקו, וסיים במקום ה-2 הכללי. בטור של האלפים, ניצח את הקטע השני. בטור דה סוויס, ניצח דניס את שני קטעי נגד השעון (קטעים 1 ו-9). הוא נבחר לוואלטה אספנייה ולג'ירו ד'איטליה, אך את הוואלטה נטש לפני הקטע ה-16. ואת הג'ירו לפני הקטע הרביעי. באליפות העולם לקבוצות, הגיע עם בי.אמ.סי במקום השני. באליפות העולם לנגד שעון אישי, סיים במקום השמיני.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניס, מנצח את אליפות העולם בנגד השעון

דניס ניצח בפעם השלישית ברצף את אליפות אוסטרליה בנגד שעון. הוא נבחר לג'ירו ד'איטליה, וניצח את הקטע ה-16. דניס גם הספיק ללבוש את חולצת המוביל הוורודה לאחר שבקטע השני בתל אביב, לקח שניות בונוס על טום דימולן. דניס החזיק בחולצה הוורודה עד הקטע ה-6, שם איבד אותה לסיימון ייטס. בוואלטה אספנייה, ניצח דניס שני קטעי השעון האישיים (קטעים 16 ו-1), אך פרש לפני הקטע ה-17. הוא ניצח את אליפות העולם בנגד שעון שנערכה באינסברוק[3], וביחד עם בי.אמ.סי, זכה במדליית הארד בנגד השעון הקבוצתי.

קבוצת בחריין מרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל סגירתה של קבוצת בי.אמ.סי, חתם רוהאן דניס בקבוצת בחריין מרידה. הוא הפסיד ללוק דורבריג' את אליפות אוסטרליה בנגד שעון. הוא ניצח את הקטע הראשון של הטור דה סוויס וסיים במקום ה-2 הכללי, אחרי איגן ברנל. דניס נבחר לטור דה פראנס, אך פרש במהלך הקטע ה-12. הוא שמר על תוארו כאלוף העולם בנגד שעון, לאחר שב25 בספטמבר, הקדים את רמקו אוונפול שסיים שני ב-1:09 דקות, ואת פיליפו גאנה שסיים שלישי ב1:55 דקות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוהאן דניס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stage 1(ITT) | Tour de France, www.procyclingstats.com
  2. ^ Olympic Games | ITT, www.procyclingstats.com
  3. ^ ITT | World Championships, www.procyclingstats.com