רווחת בעלי חיים בגרמניה הנאצית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך מציג את התעמולה הנאצית כאמת היסטורית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עם עליית המשטר הנאצי לשלטון, נחקקו חוקים מקיפים להגנת הטבע והחי. למשטר הנאצי לא הייתה מדיניות עקבית בנושא הגנה על הטבע והחי, ובוודאי לא מדיניות סביבתנית. למרות זאת, ההיסטוריה בנושא זה משוכתבת לעתים קרובות בצורה חד מימדית. במקרים רבים הדבר נעשה מתוך כוונה ברורה ליצירת פרובוקציה, אף על פי שבפועל החיבור בין התנועה הנאצית לתנועה להגנת הטבע והחי נבע בעיקרו ממניע טקטי[1]. רעיונות להגנת הטבע והחי היו פופולריים מאוד בקרב הציבור טרם עליית הנאצים לשלטון. המדיניות להגנת בעלי חיים במשטר הנאצי היוותה עבור הנאצים פלטפורמה בטוחה להשגת אהדת הציבור[2]. כמו כן, בעלי החיים היו משמעותיים באופן אינטנסיבי לחזון הגזעני של המשטר הנאצי. התפיסה ההוליסטית והדואלית במשטר הנאצי חילקה את בני האדם לעליונים ולנחותים וכך גם חילקה את בעלי החיים לעליונים ולנחותים, כאשר העליונים זכאים להתחשבות מוסרים ואילו הנחותים - לא[3]. אף על פי שהמשטר הנאצי העביר חקיקה להגנת הטבע והחי, רעיון ההגנה על הטבע והחי התגלה במהרה כהתחזות, ועבור התנועה להגנת הטבע והחי לא היה מדובר אלא בניצחון פירוס. יותר משהגנה על הטבע והחי, החקיקה הציבה גבולות על הגנה זו בזמן שהנאצים התכוננו למלחמה. האינטרסים הכלכליים והצבאיים עלו על האינטרסים של הגנת הטבע והחי, וצווים נוספים הוסיפו עוד ועוד סייגים שהגנו על האינטרסים של צידים וחקלאים[4].

בתרבות העכשוית, מורשת חוקי הרווחה לבעלי החיים שהשאיר המשטר הנאצי במדינה יצרה ויכוח מוסרי נוקב ושנוי במחלוקת. חלק ממבקרי הארגונים לזכויות בעלי-חיים משתמשים בקשור ההיסטורי של זכויות בעלי החיים לנאציזם כדי לגנות את התנועות המודרניות לזכויות בעלי-חיים, כתגובה להאשמות שאלו מטילות כנגד אוכלי הבשר. מצד שני, תומכי זכויות בעלי-חיים מכחישים לעיתים קרובות את הקשר ההיסטורי בין הנאציזם לקידום רווחת בעלי-החיים. חוקי הרווחה הנוכחיים בגרמניה הם גרסאות מדוללות של החוקים שהציגו הנאצים.[5]

הרומנטיציזם הגרמני

עוד קודם עליית הנאצים לשלטון, הדורות הגרמנים הקודמים ניסו לגבש את זהותם הלאומית. אלמנט מרכזי בבניית הזהות של הגרמני בתקופה הרומנטית היה טשטוש הגבולות בין האדם לחיה, כפי שבא לידי ביטוי בשירה, בספרות, בציבור ובהגות הגרמנית הרומנטית. רעיונות החזרה אל הטבע וקידוש הטבע והחי היו רעיונות פופולריים מאוד בחברה הגרמנית בתחילת המאה העשרים כתגובת נגד לתיעוש ולעיור המהיר. גרמנים רבים טענו כי הקרבה אל הטבע דרושה לשגשוג ולאושר העם הגרמני[4]. בשנת 1890, נוסדה התנועה הגרמנית Lebensreform‏ (אנ') שקידמה אורח חיים בריא, צמחונות, התנגדות לניסויים בבעלי חיים והגנה על הטבע, וברבע הראשון של המאה העשרים הגיעה לשיא הפופולריות שלה עם 200 מסעדות צמחוניות ברחבי גרמניה והפצת ספרים בנושא חזרה אל הטבע שנמכרו בהמוניהם[6]. קידוש הטבע והחי מילא תפקיד חשוב ברעיון ההתנגדות למודרנה, לאינטלקטואליות, לטכנולוגיה, לעיור ולתיעוש שנקשרו עם יהודים. אף על פי שהמשטר הנאצי כלל אלמנטים טכנולוגיים ומודרניים, הוא אימץ רעיונות של התנגדות למודרנה וכן ניצל רעיונות רומנטיים של 'קדושת הטבע', 'חזרה אל הטבע', וסגידה לטבע ולבעלי החיים על מנת להצדיק את הפרויקט האימפריאליסטי והטיהור האתני שלו תוך שימוש באידאולוגיית דם ואדמה[4][7].

לאורך ההיסטוריה, בתנועה להגנת הטבע והחי בגרמניה לא היה קול בולט אחד, אלא היו בה שלל דעות, רעיונות ואתוסים(54). אתוס אחד קישר בין הגנה על בעלי החיים לאנטישמיות. לקשר זה יש היסטוריה ארוכה לא רק בתרבות הגרמנית אלא באירופה כולה. המלחין הגרמני הרומנטי, ריכרד וגנר, שנערץ על ידי היטלר, הוביל את האתוס שקשר בין אנטישמיות להגנת בעלי חיים. וגנר תאר את המדע כשורש כל הרע ואת היהודים כאנשים שעומדים מאחוריו ומניעים אותו(13). דמותו של הנסיין המבצע ניסויים בבעלי חיים תוארה על ידי וגנר כיהודי מרושע. וגנר, שהביע דאגה לטוהר העם הגרמני ולעתידו הפוליטי, ניסח בשנת 1881 תיאוריה אנטישמית שקושרת בין צמחונות להבטחת עתידו של העם הגרמני(8). הוא טען כי על הסוציאליסטים להתאחד עם התנועה הצמחונית שמגינה על החיות וכן להתנזר מאלכוהול על מנת להציל את עצמם מהאגרסיביות היהודית(13)(8). וגנר האמין כי אכילת בשר גורמת לשחיתות עקב ערבוב דם בעלי החיים עם דמו של האדם, וכי שחיתות זו מובילה לנישואי תערובת בין הגזעים - דבר שמשחית את הדם הגרמני שמתערבב עם דם של גזעים נחותים. המשטר הנאצי השתמש ברעיונות הרומנטיים וכן ברעיונותיו של וגנר וטען כי המין האנושי הזדהם עקב התערבבות בין הגזעים ועקב אכילת בשר, ושמירה על המין האנושי נקשרה בהגנה על בעלי חיים ובצמחונות(13). החוקים להגנת הטבע והחי בגרמניה הנאצית שיקפו השפעות רומנטיות אלו שקישרו בין הגנת בעלי חיים לאנטישמיות(51).

דם ואדמה

צעדים של המשטר הנאצי לקידום רווחת בעלי החיים

בסוף המאה ה-19 היו השחיטה הכשרה והניתוחים המתבצעים במהלך ניסויים בבעלי חיים, המכונים "ויויסקציה" (אנ') החששות העיקריים של תנועת הרווחה הגרמנית. התנועה הנאצית, עם ייסודה, אימצה את החששות הללו כחלק מהמצע הפוליטי שלה.[8] לדברי הסופר והמרצה האמריקאי בוריה סאקס, הנאצים דחו סיבות אנתרופוצנטריות להגנה על בעלי חיים. לשיטתם בעלי חיים היו צריכים להיות מוגנים בזכות עצמם.[9] בשנת 1927 נאם נציג המפלגה הנאצית בבניין הרייכסטאג וקרא לפעול נגד אכזריות כנגד בעלי החיים בין היתר על ידי התנגדות לשחיטה הכשרה.[8]

בשנת 1931 הציעה המפלגה הנאצית (אז מיעוט בבית הפרלמנט הגרמני) איסור על ויויסקציה, אך האיסור לא זכה לתמיכה נרחבת והצעתם נדחתה. בשנת 1933, לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ועם הפיכתו של היטלר לקנצלר גרמניה, הנאצים ביססו את השליטה בבית הפרלמנט, ואירגנו ישיבות וועדות תכופות לצורך חקיקת האיסור על שחיטת בעלי חיים. ב-21 באפריל 1933, כמעט מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון, החל הפרלמנט להעביר חוקים להסדרת שחיטת בעלי-חיים.[8] ב-21 באפריל נחקק חוק בדבר שחיטת בעלי חיים: שום חיה לא תיהרג ללא הרדמתה המוקדמת.

ב-24 באפריל הוצא צו מטעם משרד הפנים הפרוסי בנוגע לשחיטת פוקילותרמים.[10] גרמניה הנאצית הייתה האומה הראשונה שאסרה ויויסקציה במהלך ניסויים בבעלי חיים.[11] חוק שהטיל איסור מוחלט על הליך זה נחקק ב-16 באוגוסט 1933 על ידי הרמן גרינג כראש ממשלת פרוסיה.[12] הוא הכריז על סיום "העינויים והסבל הבלתי נסבלים בניסויים בבעלי חיים", ואמר כי מי שעדיין "חושבים שהם יכולים להמשיך להתייחס לבעלי חיים כבעלי רכוש דומם" יישלחו למחנות ריכוז.[8] ב-28 באוגוסט 1933 הכריז גרינג בשידור רדיו: "האיסור המוחלט והמתמיד על הוויויסקציה אינו רק חוק הכרחי להגנה על בעלי חיים ולהפגנת אהדה לכאבם, אלא גם חוק לאנושות עצמה... הודעתי אפוא על האיסור המיידי על ויויסקציה, והפכתי אותו לעבירה עם עונש בפועל על החוק הפרוסי. עד שיובא למשפט יישלח העבריין למחנה ריכוז".[13]

תעמולה נאצית מאת "Kladderadatsch"‏ המציגה את הרמן גרינג כמושיע בעלי החיים לאחר שהכריז ברדיו כי ישלח למחנות ריכוז את מי שיבצע ניסויים בבעלי חיים. בקריקטורה חיות מעבדה מצדיעות במועל יד לגרינג כהודיה על כך שהציל אותן. הכיתוב בקריקטורה: "מעשה תרבותי"[14].
תעמולה נאצית מאת "Kladderadatsch"‏ המציגה את היטלר כשוחר שלום שזורע את זרעי השלום בעולם כשמאחוריו דמות השלום מנגנת בחצוצרה. הכיתוב בקריקטורה: "זורע את השלום"[15].
שר הציד, הרמן גרינג בקארינהאל, אחוזת הציד שלו, בוחן את גביעי הציד.

גרינג גם אסר על פרסומים מסחריים ללכידת חיות וכן הטיל הגבלות חמורות על ציד. הוא אסר בישול ברתיחה של לובסטרים וסרטנים. באחד המקרים אף שלח דייג למחנה ריכוז[13] באשמת חיתוך צפרדע כפיתיון לדיג שלו.[11]

ב- 24 בנובמבר 1933 חוקקה גרמניה הנאצית חוק נוסף בשם "Reichstierschutzgesetz" ("חוק הרייך להגנת בעלי חיים"), לשם הגנה על בעלי חיים.[16][17] חוק זה פירט איסורים רבים נגד שימוש בבעלי חיים, לרבות שימושם בתעשיית הקולנוע ובאירועים ציבוריים אחרים שגורמים כאב או נזק לבריאותם,[18] הזנת עופות בכוח וקרע ירכיים של צפרדעים חיות.[19] שניים מבכירי משרד הפנים הגרמני, קלמנס גיזה וולדמאר קאהלר, שהיו אחראים לעריכת הנוסח של החוק,[17] כתבו בהערתם המשפטית משנת 1939, כי על פי החוק, בעל החיים "מוגן בשביל עצמו", ותכליתו "להגן על בעלי החיים הרבה מעבר למה שהחוק הקיים הורה עד כה".[20]

ב-23 בפברואר 1934 הוצא צו על ידי משרד המסחר והתעסוקה הפרוסי, שהורה על קידום חינוך לחוקי ההגנה על בעלי-חיים, בחינוך היסודי, בחינוך העל-יסודי ובמכללות.[10] ב-3 ביולי 1934 נחקק חוק (חוק הרייך לציד), אשר הגביל את פעילותם של הציידים. חקיקת החוק יצרה את חברת הציד הגרמנית, המקדמת חינוך של קהילת הציד לציד מוסרי. ב-1 ביולי 1935 הועבר חוק נוסף של הרייך ("חוק הרייך לשימור הטבע") להגנת הטבע.[17] על פי כתבה שפורסמה ב"קלטיו", אחת ממגזיני התרבות המרכזיים בפינלנד, הייתה גרמניה הנאצית המדינה הראשונה בעולם שקידמה הגנה על הזאבים בטבע.[21] גרמניה הנאצית "הציגה את החקיקה הראשונה להגנה על זאבים".[22]

בשנת 1934 אירחה גרמניה הנאצית כנס בינלאומי בנושא רווחת בעלי חיים בברלין.[23] ב-27 במרץ 1936 הוצא צו האוסר על שחיטת דגים חיים ופוקילותרמים אחרים. ב-18 במרץ באותה שנה הוצא צו על הייעור ועל הגנת בעלי החיים בטבע.[10] ב-9 בספטמבר 1937 פורסם צו של משרד הפנים, שקבע הנחיות להובלת בעלי חיים.[24] בשנת 1938, הנאצים הציגו הגנה על בעלי חיים כנושא שיילמד בבתי ספר ציבוריים ובאוניברסיטאות בגרמניה.[23]

יעילות החקיקה הנאצית

על אף שחוקקו חוקים שונים ומגוונים להגנה על בעלי חיים, החוקרים עסקו גם בשאלה עד כמה הם נאכפו הלכה למעשה. החוק שנחקק על ידי הרמן גרינג ב-16 באוגוסט 1933, האוסר על ויויסקציה, תוקן על ידי צו מ-5 בספטמבר באותה שנה, עם מספר הסתייגויות והקלות לחוק, ואיפשר למשרד הפנים של הרייך לחלק היתרים לחלק מהאוניברסיטאות ומכוני המחקר על מנת לערוך ניסויים בבעלי חיים תחת תנאי הרדמה לצרכים מדעיים.[25] על פי כתבי עת מדעיים שפעלו באותה תקופה, היו ניסויים רבים בבעלי חיים בתקופת השלטון הנאצי.[26] בשנת 1936 הגישה לשכת הרופאים הווטרינרית שבעיר דרמשטאדט תלונה רשמית נגד אי-אכיפת חוקי ההגנה על בעלי-חיים על אלה שערכו ניסויים בבעלי חיים בלתי חוקיים.[27]

הרהורים על כוונות הנאצים

פעיל זכויות בעלי חיים, הסופר האמריקאי בוריה סאקס טוען בספרו "בעלי חיים ברייך השלישי: חיות מחמד, שעירים לעזאזל והשואה" שהנאצים פעלו בעורמה בפעילותם בהגנה על בעלי חיים, ורק השתמשו בנושא זה כדי להתאים את עצמם למערכת הסמלית של המפלגה. לדברי סאקס, סביר שעל ידי הדגשת החיבור של המפלגה הנאצית ל"טבע", הם בעצם הפחיתו את הסוגיות המוסריות לשאלות ביולוגיות.[28]

חוקרים הטוענים כי הנאצים לא היו תומכים אותנטיים של זכויות בעלי חיים, מצביעים על כך שהמשטר הנאצי פיזר כמה ארגונים המסייעים להגנת הסביבה או להגנת בעלי חיים. ארגונים אלה, כגון "ידידי הטבע" שמנתה כ-100,000 פעילים אקטיביסטים, פורקו משום שהם תמכו במרקסיזם או באידאולוגיות פוליטיות אחרות שלא היו חוקיות תחת החוק הנאצי.[29]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Uekötter, Frank. The Greenest Nation?: A New History of German Environmentalism. Mit Press, 2014.‏
  2. ^ Nattrass, Kate M. "Und Die Tiere Constitutional Protection for Germany's Animals." AnImAl l. 10 (2004): 283.‏
  3. ^ Hediger, Ryan, ed. Animals and war: studies of Europe and North America. Vol. 15. Brill, 2012.‏
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Lekan, Thomas M., and Thomas Zeller. Germany's nature: cultural landscapes and environmental history. Rutgers University Press, 2005.‏
  5. ^ Bruce Braun, Noel Castree (1998). Remaking Reality: Nature at the Millenium. Routledge. עמ' 92. ISBN 0-415-14493-0. 
  6. ^ Sharma, Avi. "Wilhelmine nature: natural lifestyle and practical politics in the German Life-reform movement (1890–1914)." Social History 37.1 (2012): 36-54.‏
  7. ^ Arluke, Arnold. Regarding animals. Pearson Education, 2010.‏
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Arnold Arluke, Clinton Sanders (1996). Regarding Animals. Temple University Press. עמ' 133. ISBN 1-56639-441-4. 
  9. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 42. ISBN 0-8264-1289-0. 
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 181. ISBN 0-8264-1289-0. 
  11. ^ 11.0 11.1 Kathleen Marquardt (1993). Animalscam: The Beastly Abuse of Human Rights. Regnery Publishing. עמ' 125. ISBN 0-89526-498-6. 
  12. ^ Frank Uekötter (2006). The Green and the Brown: A History of Conservation in Nazi Germany. Cambridge University Press. עמ' 55. ISBN 0-521-84819-9. 
  13. ^ 13.0 13.1 Kathleen Marquardt (1993). Animalscam: The Beastly Abuse of Human Rights. Regnery Publishing. עמ' 124. ISBN 0-89526-498-6. 
  14. ^ Rubenfeld, Sheldon, and Susan Benedict, eds. Human subjects research after the Holocaust. Springer International Publishing, 2014.‏
  15. ^ Sower of peace, Nazi Propaganda By Professor David Welch 2011-02-17
  16. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 179. ISBN 0-8264-1289-0. 
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 Luc Ferry (1995). The New Ecological Order. University of Chicago Press. עמ' 91. ISBN 0-226-24483-0. 
  18. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 175. ISBN 0-8264-1289-0. 
  19. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 176. ISBN 0-8264-1289-0. 
  20. ^ Clemens Giese and Waldemar Kahler (1939). Das deutsche Tierschutzrecht, Bestimmungen zum Schutz der Tiere, Berlin, cited from: Edeltraud Klüting. Die gesetzlichen Regelungen der nationalsozialistischen Reichsregierung für den Tierschutz, den Naturschutz und den Umweltschutz, in: Joachim Radkau, Frank Uekötter (ed., 2003). Naturschutz und Nationalsozialismus, Campus Verlag ISBN 3-593-37354-8, p.77 (in German)
  21. ^ Aikio, Aslak (פברואר 2003). "Animal Rights in the Third Reich". אורכב מ-המקור ב-September 6, 2006. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018. 
  22. ^ Sax, Boria (2001). The Mythical Zoo: an Encyclopedia of Animals in World Myth, Legend, and Literature. ABC-CLIO. עמ' 272. ISBN 1-5760-7612-1. 
  23. ^ 23.0 23.1 Arnold Arluke, Clinton Sanders (1996). Regarding Animals. Temple University Press. עמ' 137. ISBN 1-56639-441-4. 
  24. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 182. ISBN 0-8264-1289-0. 
  25. ^ Frank Uekötter (2006). The Green and the Brown: A History of Conservation in Nazi Germany. Cambridge University Press. עמ' 56. ISBN 0-521-84819-9. 
  26. ^ C. Ray Greek, Jean Swingle Greek (2002). Sacred Cows and Golden Geese: The Human Cost of Experiments on Animals. Continuum International Publishing Group. עמ' 90. ISBN 0-8264-1402-8. 
  27. ^ Frank Uekötter (2006). The Green and the Brown: A History of Conservation in Nazi Germany. Cambridge University Press. עמ' 57. ISBN 0-521-84819-9. 
  28. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. ISBN 0-8264-1289-0. 
  29. ^ Boria Sax (2000). Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust. Continuum International Publishing Group. עמ' 41. ISBN 0-8264-1289-0.