רוזנות פורטוגל
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | פורטוגזית | ||
| עיר בירה | בראגה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הרקונקיסטה | ||
| תאריך | 868 | ||
| פירוק | הקמת ממלכת פורטוגל | ||
| תאריך | 1139 | ||
| ישות קודמת |
אמירות קורדובה  ממלכת אסטוריאס  ממלכת לאון ממלכת גליסיה | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת פורטוגל | ||
.png)
רוזנות פורטוגל (בפורטוגזית: Condado de Portugal) הייתה רוזנות שהתקיימה באזור צפון פורטוגל בין השנים 868–1071, ושוב בין השנים 1096–1139, ואשר היוותה את הבסיס להקמת ממלכת פורטוגל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המורים השלימו את כיבוש הבזק של חצי האי האיברי תוך שנים ספורות. לנוצרים, מאידך, נדרשו 500 שנים להשלמת הרקונקיסטה, מעת שהחלו להשיב מלחמה שערה. תהליך הדרגתי זה הביא להקמתן של ממלכות נוצריות קטנות, שהלכו והתעצמו ככל שהתקדמו הנוצרים דרומה, במהלך הרקונקיסטה. הראשונה מבין ממלכות אלה אשר קמו, אסטוריאס, נחלקה בין בניו של המלך אלפונסו השלישי, עם מותו. כך קמו בנוסף הממלכות קסטיליה ולאון. מאוחר יותר הופיעו בזירה גם ממלכת נווארה, ממלכת אראגון וממלכת גליסיה.
בשנת 868 כבש וימרה פרס את אזור פורטו, במהלך מלחמות הרקונקיסטה, וקיבל את השליטה באזור כרוזנות מאלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס. במהלך השנים לאחר מכן התרחבה הרוזנות, אשר הייתה כפופה לממלכת לאון, ובחלק מהזמן לממלכת גליסיה, אולם בשנת 1071 ביטל גרסיה השני, מלך גליסיה את הרוזנות, בעקבות קרב פדרוסו, שבו הביס את הרוזן נונו מנדס, ושטחיה שולבו בממלכתו, תוך שהוא מוסיף לתאריו את התואר "מלך פורטוגל".
הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1096 מסר מלך לאון וקסטיליה אלפונסו השישי את השליטה על דוכסות פורטוקלה לחתנו אנרי מבורגונדי. רוזנות זו, שנהנתה ממידה נדיבה של אוטונומיה, אף כי הייתה כפופה לממלכת לאון, הייתה הגרעין העוברי לממלכת פורטוגל. אנריקה הנהיג את החבל מתוך שאיפה לזכות באוטונומיה מלאה. עם מותו בשנת 1112, רוזנות פורטוקלה נהנתה מעצמאות רבה יותר. עתה, שלטה הלכה למעשה אלמנתו, תרזה מלאון, רוזנת פורטוגל על רוזנות פורטוקלה. היא שימשה כעוצרת, בהיות בנה אפונסו אנריקש קטין. מדיניותה של תרזה דמתה לזו של בעלה: חיזוק מרקם החיים ברוזנות וחתירה לעצמאות מלאה. תרזה עיטרה עצמה בתואר "מלכה", תוך שהשתדלה להתמודד עם המשברים הדיפלומטיים החריפים אליהם נקלעה הרוזנות. השפעתם של האצילים הגליסיים בענייני הרוזנות הייתה רבה ואלה גרעו ממעמדה, צמצמו את כושר השפעתה, ובמידה רבה הכתיבו לה את אופן האצלת הסמכויות בניהול ענייני הרוזנות. עם הגיעו של אפונסו אנריקש לגיל 14, הוא עוטר כאביר וסיגל לעצמו מנהגים מלכותיים. מעמדם המועדף של האצילים הגליסיים אצל תרזה, כשברקע אדישותם המופגנת של האצילים ואנשי הכנסייה ברוזנות, הכשירו את הזירה למרד ברוזנות, בהנהגתו של בנה אפונסו אנריקש.
מלחמה פרצה בין אפונסו אנריקש לאמו הרוזנת תרזה. בשנת 1128, הובסו חילותיה של תרזה בקרב סאו מאמדה, והיא נאלצה לגלות מהאדמות בהן שלטה במשך 15 שנים. בעיתוי זה, הכריז אפונסו אנריקש על עצמאותה של רוזנות פורטוקלה ועתה הפכה זו לממלכה עצמאית.
מלך לאון וקסטיליה אלפונסו השביעי לא השלים עם אובדן השליטה על פורטוקלה. אי לכך, נאלץ אפונסו אנריקש להמשיך בלחימה נגד חילותיו של אלפונסו ובמקביל ניהל גם מערכה נגד המורים בדרום.
ב-25 ביולי 1139, הביס אפונסו אנריקש את המורים בקרב אוריקה. בגיבוי ההנהגה בנסיכות, הוא הכריז על עצמאותה של פורטוגל כממלכה והוכתר למלך תחת השם אפונסו הראשון. כך, נוסדה רשמית ממלכת פורטוגל, תחת מלכות השושלת הראשונה של הענף הפורטוגזי של בית בורגונדי הצרפתי.
