רוזציאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוזציאה
רוזציאה על הלחיים והאף[1]
רוזציאה על הלחיים והאף[1]
שמות נוספים אקנה רוזציאה
שם בלועזית Rosacea
תחום רפואת עור
סיבות לא ידוע
גורמי סיכון היסטוריה משפחתית
ביטוי קליני אדמומיות בפנים, פצעונים, נפיחות וכלי דם מורחבים קטנים ושטחיים
אבחון מתבסס על תסמינים
טיפול תרופתי - אנטיביוטיקה דרך הפה או מושמת על העור (קרם)
סיבוכים רינופימה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 1071429 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D012393, D012393
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוזציאהאנגלית: Rosacea) היא מחלת עור לטווח ארוך אשר בדך כלל משפיעה על הפנים.[2][3] התוצאה היא אדמומיות בפנים, פצעונים, נפיחות וכלי דם מורחבים קטנים ושטחיים.[2] לעיתים קרובות האף, הלחיים, המצח והסנטר הם המעורבים ביותר.[3] אף מוגדל אדום עלול להתרחש במחלה קשה, מצב המכונה רינופימה.[3]

הסיבה לרוזציאה אינה ידועה.[2] ניתן להאמין כי היסטוריה משפחתית של המחלה נכלל בגורמי הסיכון.[3] גורמים שעשויים להחמיר את המצב כוללים חום, פעילות גופנית, אור שמש, מזון מתובל (חריף), אלכוהול, גיל המעבר, לחץ פסיכולוגי או קרם פנים המכיל סטרואידים.[3] האבחון מבוסס תסמינים.[2]

בעוד שמצב זה הוא לא ניתן לריפוי, טיפול בדרך כלל משפר את הסימפטומים.[3] הטיפול בדרך כלל כולל מטרוג‘יל, דוקסיציקלין או טטרציקלין.[4] כאשר המחלה משפיעה על העיניים טיפות עיניים מסוג אזיתרומיצין עשויות לעזור.[5] טיפולים אחרים עם תועלת טנטטיבית (ניסיונית) כוללים קרם ברינומידין, קרם איברמקטין ואיזוטרטינואין.[4] ניתן להשתמש גם בדרמבריון או בניתוח לייזר.[3] השימוש במסנן קרינה (קרם הגנה) הוא מומלץ בדרך כלל.[3]

רוזציאה משפיעה על איפשהו בין אחד לעשרה אחוזים של האנשים באוכלוסייה.[2] אלה הנפגעות במחלה הן לרוב נשים, בנות 30 עד 50 שנים.[2] בני האדם הלבן מושפעים יותר לעיתים קרובות.[2] מצב רפואי זה תואר בסיפורי קנטרברי במאה ה-14, ואולי עוד בתחילת 200 לפנה“ס על ידי תיאוקריטוס.[6][7]

סימנים ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזציאה על הפנים

הסימנים כוללים אדמומיות בפנים, כלי דם מורחבים קטנים ושטחיים על עור הפנים, פצעונים, מורסות ונפיחות.[2]

רוזציאה אריתרוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזציאה אריתרוטית (הידועה גם בשם ”רוזציאה אריתמטית“[8] ו“רוזציאה של כלי הדם“[8])) מאופיין בהיסטוריה של תגובה ממושכת (מעל 10 דקות) של אדמומיות בשל גירויים שונים, כגון לחץ נפשי, שתייה חמה, אלכוהול, מאכלים מתובלים (לעיתים גם חריפים), פעילות גופנית, מזג אוויר חם או קר, אמבטיות או מקלחות חמות.[9]

רוזציאה בלוטתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוזציאה בלוטתית, גברים אשר להם עור חום עבה שולט, מחלה שבה הפצעונים הם אדמונים, המורסות לעיתים קרובות בגודל של 0.5-1.0 ס“מ, עם נגעים נודולוציסטים נוכחים כיום.[9]

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזציאה המושרת בסטרואידים (משמאל); לאחר נסיגה של הסטרואידים וטיפול פוטוביומודולציה (מימין)

הסיבה המדויקת של רוזציאה אינה ידועה.[2] טריגרים שגורמים לאפיזודות של סומק מציגים חלק בפיתוח של המחלה. חשיפה לטמפרטורות קיצוניות, פעילות גופנית מאומצת, חום מאור השמש, כוויות שמש חמורות, מתח, חרדה, רוח קרה, ומעבר לסביבה חמה, ואף חמה מאוד, ממקור קר, כגון חנויות מחוממות ומשרדים במהלך החורף, כל אחד מאלה יכול לגרום לפנים להיות סמוקים.[2] מזונות ומשקאות מסוימים יכולים גם לעורר הסמקה, כגון אלכוהול, מזון ומשקאות המכילים קפאין (בעיקר תה חם וקפה), מזונות עשירים בהיסטמינים ומזונות מתובלים.[10]

תרופות וגירויים אקטואליים גם הם ידועים כמעוררי התפרצויות של רוזציאה. דווח כי ישנם טיפולי אקנה וטיפולים בקמטים אשר גרמו לרוזציאה עם נסיגה מיקרודמטית ולהתקלפויות כימיות, כמו גם מינונים גבוהים של איזוטרטינואין, חמצן בנזואילי וטרטינואין.

רוזציאה המושרת בסטרואידים נגרמת על ידי שימוש בסטרואידים מקומיים.[11] סטרואידים אלו לעיתים קרובות נרשמים עבור חולי סבוריאה דרמטיטיס. המינון צריך לרדת בהדרגה איטית ולא להיעצר באופן מידי על מנת למנוע התפרצות.

קתליצידינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007, ריצ'רד גאלו ועמיתיו הבחינו כי לחולים עם רוזציאה יש רמות גבוהות של קתליצידיני פפטידים אנטימיקרוביאליים[12] ורמות גבוהות של אנזימים טריפטים בשכבת הקרנית. בעבר נעשה שימוש באנטיביוטיקה לטיפול ברוזציאה, אך הן עשויות לעבוד רק משום שהן מעכבות אנזימים טריפטים בשכבת הקרנית.[12]

טפילי דמודקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים של רוזצאה וטפיל דמודקס גילו כי לאנשים עם רוזציאה יש מספר מוגבר של הטפילים,[10] במיוחד אלה עם רוזיצאה המושרת בסטרואידים. במקרים אחרים, דמודיסידיס (הידועה בכינוי ”שחין“) הוא מצב נפרד שעשוי להיות מלווה בהופעות ”דמויי רוזציאה“.[13]

מחקר שנערך על ידי האגודה הלאומית למחקר של רוזציאה, שנערך בשנת 2007, הראה כי טפיל דמוקוקס (דמודקס פוליקולורום) עשויים להיות גורם או גורם מחמיר אצל חולי רוזציאה.[14] החוקרים גילו את חיידק האולרוניוס כחיידק מובהק הקשור בטפיל הדמודקס. כאשר הם ניתחו דגימות דם באמצעות תאי דם פריפריאליים של תאי גזע מונונוגרפיים, הם גילו שהאולרוניוס B עורר תגובה במערכת החיסונית ב־79% מ־22 החולים עם רוזציאה תת-סוג 2 (papulopustular), בהשוואה ל־29% מ־17 נבדקים ללא ההפרעה. החוקרים מסכמים כי ”התגובה החיסונית גורמת לדלקת, כפי שניתן לראות בצורה של פפולות (בליטות) ופוסטולות (פצעונים) של תת-סוג 2 של רוזציאה. זה מצביע על כך שחיידק האולרוניוס B שנימצא בטפיל הדמודקס יכול להיות אחראי לדלקת שקשורה למצב רפואי זה“.[14]

חיידקי מעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידולים קטנים של חיידקי מעיים (SIBO) הוכחו כבעלי שכיחות גבוהה יותר בחולי רוזציאה וטיפול בהם באנטיביוטיקה מקומית, הובילו לשיפור בנגעים של הרוזציאה בשני מחקרים. לעומת זאת, אצל חולי רוזציאה שאובחנו שלילית ב- SIBO לטיפול האנטיביוטי לא הייתה השפעה.[15] היעילות של טיפול ב- SIBO בחולי רוזציאה עשויה להצביע על כך שחיידקי המעיים משחקים תפקיד בפתוגנזה (התהוות מחלה) של נגעים של רוזציאה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב האנשים עם רוזציאה יש רק אדמומיות קלה והם לא מאובחנים רשמית או מטופלים. לא ידוע על בדיקה לרוזציאה.

במקרים רבים, בדיקה ויזואלית פשוטה על ידי רופא מקצועי מוסמך מספיקה לאבחון. במקרים אחרים, במיוחד כאשר פצעונים או אדמומיות מופיעים על חלקים שהם פחות נפוצים של הפנים, מבחן של מספר טיפולים נפוצים יכול להיות שימושי לאישוש האבחנה החשודה.

ההפרעה יכולה להתפרש כאקנה או סבוריאה דרמטיטיס ואף להיות מאובחנת בשיתוף עם הרוזציאה. נוכחות של פריחה על הקרקפת או האוזניים מציע אבחון אחר או משותף כי רוזצאה היא בעיקר אבחנה בפנים, אם כי זה עשוי להופיע מדי פעם באזורים אחרים אלה.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזורים

קיימים ארבעה תת-סוגים של רוזציאה,[16] ולמטופל יכול להיות יותר מתת-סוג אחד של רוזציאה:[17]

  1. רוזציאה אריתמטית מציגה אדמומיות קבועה (אריתמה, אדמנת) עם נטייה לשטוף סומק בקלות.[10] גם נפוץ כאשר יש כלי דם קטנים מורחבים (התרחבות נימיות תורשתית) גלויים ליד פני העור. ואולי שריפה חזקה, עקצוץ, או גירוד.[10] אנשים עם סוג זה לעיתים קרובות יש עור רגיש. העור יכול להיות יבש מאוד וקשה. בנוסף לפנים, סימנים יכולים להופיע גם על האוזניים, הצוואר, החזה, הגב העליון, הקרקפת.[18]
  2. רוזציאה תת-סוג 2 מציגה אדמומיות קבועה עם בליטות אדומות (פפולוטות); פצעונים מלאי מוגלה היכולים להימשך בין 1–4 ימים או יותר. תת-סוג זה עלול להתפרש לעיתים קרובות כאקנה.
  3. רוזציאה פימטוס קשורה בדרך כלל עם רינופימה, הגדלה של האף. הסימנים כוללים עיבוי העור, נודדות שטח לא סדיר, והרחבה. סוג זה יכול גם להשפיע על הסנטר (gnathophyma), המצח (metophyma), הלחיים, עפעפיים (blepharophyma) ואוזניים (otophyma).[19] תסמונת אטקסיה טלנגיאקטזיה גם כן עשויה להיות נוכחת.
  4. ברוזציאת עיניים, עיניים ועפעפיים מושפעים עשויים להיראות אדומים בשל טלנגיאקטזיה ודלקת, ויכולים להרגיש יבשים, מגורים, או גרגיריים. תסמינים אחרים כוללים תחושות גוף זר, גירוד, צריבה, עקצוץ, ורגישות לאור.[20] העיניים יכולות להיות רגישות יותר לזיהום. כמחצית מהאנשים עם תת-סוגים 1–3 יש גם תסמיני עיניים. ראייה מטושטשת ואובדן ראייה יכולים להתרחש אם הקרנית מושפעת.[20]

גרסאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וריאציות נוספות של רוזציה כוללות את הדברים הבאים:[21]

  • פיודרמת פנים, הידועה גם בשם רוזציאה פולמיננטית, היא מחלה קונגלובטית נודולרית המתעוררת בבת אחת על הפנים.[8][21]
  • רוזציאה קונגלובטית היא רוזציאה חמורה שיכולה לחקות אקנה קונגלובטית, עם מורסות נודולריות דימומיות וסבכים מנופחים.[21]
  • רוזציאה פימטוס היא מצב עורי המאופיינת ביתר של בלוטות חלב.[8] המילה "פימה" מגיעה מהשפה היוונית הבאה לתאר נפיחות, גוש, או בועה, ואלה יכולים להתרחש על הפנים והאוזניים.[21]

טיפולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול ברוזציאה משתנה בהתאם לחומרה ולתת-הסוג. הגישה המומלצת של תת-סוג לטיפול בחולי רוזצאה מומלצת על ידי רופאי עור.[22] במקרים מתונים לא מטפלים כלל, או פשוט מכסים את האזור על ידי קוסמטיקה רגילה (כמו איפור, לדוגמה: מייקאפ).

הטיפול ברוזציאה אינו מרפא, ונמדד בצורה הטובה ביותר במונחים של הפחתת כמות האדמומיות בפנים ונגעים דלקתיים, ירידה במספר, משך ועוצמת ההתלקחויות, ותסמינים של גירוד, צריבה, ורכות. שתי השיטות העיקריות לטיפול ברוזציאה הן תרופות אנטיביוטיות דרך הפה ומקומיות.[23] טיפול בלייזר סווג גם כן כטיפול.[23] בעוד תרופות לעיתים קרובות יכולות לייצר הפוגה זמנית של האדמומיות בתוך כמה שבועות, האדמומיות בדרך כלל חוזרת זמן קצר לאחר השעייה של הטיפול. טיפול ארוך טווח, בדרך כלל בין שנה לשנתיים, עלול להוביל לשליטה קבועה על מצבם של חלק מהחולים.[23][24] טיפול למשך כל החיים הוא הכרחי, אם כי במקרים מסוימים מגיעים לפתרון לאחר זמן מה ולהפוגה קבועה.[24] במקרים אחרים, אם לא מטפלים, המצב עלול להחמיר עם הזמן.

התייחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנעות מטריגרים (גורמים) המחריפים את המצב יכולה לעזור בהפחתת הופעת רוזציאה, אך לבדה לא תוביל בדרך כלל להפוגה אלא רק במקרים מתונים של רוזציאה. לעיתים מומלץ להשתמש ביומן כדי לזהות ולהפחית את הטריגרים מהמזון והמשקאות.

מפני שאור השמש הוא גורם נפוץ, הימנעות מחשיפה מוגזמת לאור השמש היא מומלצת. ישנם אנשים עם רוזציאה המטיבים לעשות שימוש יום יומי במקדם הגנה, אחרים מעדיפים ללבוש כובעים עם שוליים רחבים. כמו אור השמש, גם לחץ נפשי יכולל לעורר התפתחות של רוזציאה. אנשים המפתחים זיהומים על העפעפיים חייבים לתרגל היגיינת עפעפיים באופן תכוף.

ניהול אירועים טרום גירויים כגון חשיפה ממושכת לסביבות צוננות יכול להשפיע ישירות על פעולת ההסמקה.[25]

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות עם עדויות טובות כוללות איוורמקטין, קרמים המכיל חומצה אזליתית, ברימונידין, דוקסיציקלין ואיזוטרטינואין דרך הפה.[26] פחות עדויות תומכות בקרם פלג‘יל וטטרציקלין דרך הפה.[26]

פלג‘יל נחשב לפועל באמצעות מנגנוני אנטי דלקתיות, בעוד חומצה אזליתית נחשבת למפחיתה בייצור קתליצידינים. אנטיביוטיקה אוראלית של מהסוג של הטטרציקלין, כגון דוקסיציקלין ואוקסיטטרציקלין, נפוצה בשימוש גם היא נחשבת למפחיתה של נגעים של רוזציאה תת-סוג 2 באמצעות פעולות אנטי דלקתיות ולא באמצעות יכולות אנטיבקטריאליות.[10]

שימוש בקליפות של חומצות אלפא-הידרוקסיות עשוי לסייע בהפחתת האדמומיות הנגרמת על ידי גירוי, ולהקטין את הפפולות ואת הפוסטולות הקשורות לרוזציאה.[27] אנטיביוטיקה אוראלית יכולה לעזור להקל על הסימפטומים של רוזציאת עיניים. אם ישנן פפולות ופוסטולות עקשות, אז לפעמים ניתן להשתמש באיזוטרטינואין שנרשם על ידי רופא.[28]

ההסמקה שבדרך כלל מלווה את הרוזציאה מטופלת בדרך כלל עם יישום מקומי של אגוניסט אלפא-אדרנרגי כגון ברימונידין ופחות נפוץ אוקסימטזולין או קסילומטזולין.[10]

לייזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיות לשימוש בלייזר ואור פועם בצורה אינטנסיבית נחשב לטיפול דל ברוזציאה.[29]

אפידימיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים, במיוחד אלה בגיל המעבר, נוטות יותר מאשר גברים לפתח רוזציאה.[30] אלה ממוצא האדם הלבן, במיוחד אלה ממוצא צפון או מזרח אירופאי מושפעים יותר.[31]

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wilkin, J., Dahl, M., Detmar, M., Drake, L., Liang, M. H., Odom, R., & Powell, F. (2004). Standard grading system for rosacea: report of the National Rosacea Society Expert Committee on the classification and staging of rosacea. Journal of the American Academy of Dermatology, 50(6), 907-912.
  • Sannino, M., Lodi, G., Dethlefsen, M. W., Nisticò, S. P., Cannarozzo, G., & Nielsen, M. C. E. (2018). Fluorescent light energy: Treating rosacea subtypes 1, 2, and 3. Clinical Case Reports, 6(12), 2385.
  • Gupta, A. K., & Chaudhry, M. M. (2005). Rosacea and its management: an overview. Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology, 19(3), 273-285.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוזציאה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sand, M; Sand, D; Thrandorf, C; Paech, V; Altmeyer, P; Bechara, FG (4 ביוני 2010). "Cutaneous lesions of the nose.". Head & face medicine 6: 7. PMID 20525327. doi:10.1186/1746-160X-6-7. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Rosacea and rhinophyma, Clinics in Dermatology, 32, 2014-01-01, עמ' 35–46 doi: 10.1016/j.clindermatol.2013.05.024
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Questions and Answers about Rosacea, web.archive.org, ‏2017-05-13
  4. ^ 4.0 4.1 E. J. van Zuuren, Z. Fedorowicz, Interventions for rosacea: abridged updated Cochrane systematic review including GRADE assessments, British Journal of Dermatology, 173, 2015, עמ' 651–662 doi: 10.1111/bjd.13956
  5. ^ N°182 - May 2017, english.prescrire.org
  6. ^ Christos C. Zouboulis, Andreas D. Katsambas, Albert M. Kligman, Pathogenesis and Treatment of Acne and Rosacea, Springer, 2014-07-28. (באנגלית)
  7. ^ Lawrence A. Schachner, Ronald C. Hansen, Pediatric Dermatology E-Book, Elsevier Health Sciences, 2011-02-08. (באנגלית)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Rapini, Ronald P.; Bolognia, Jean L.; Jorizzo, Joseph L. (2007). Dermatology: 2-Volume Set. St. Louis: Mosby. ISBN 1-4160-2999-0. 
  9. ^ 9.0 9.1 James, William; Berger, Timothy; Elston, Dirk (2005). Andrews' Diseases of the Skin: Clinical Dermatology. (10th ed.). Saunders. Page 245. ISBN 0-7216-2921-0.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 James Q Del Rosso, Management of cutaneous rosacea: emphasis on new medical therapies, www.tandfonline.com
  11. ^ Rosacea. DermNet NZ, web.archive.org, ‏2010-12-07
  12. ^ 12.0 12.1 Richard L. Gallo, Vera B. Morhenn, Alain Hovnanian, Pascal Descargues, Increased serine protease activity and cathelicidin promotes skin inflammation in rosacea, Nature Medicine, 13, 2007-08, עמ' 975–980 doi: 10.1038/nm1616
  13. ^ B. Baima, M. Sticherling, Demodicidosis Revisited, Acta Dermato-Venereologica, 82, 2002-01-01, עמ' 3–6 doi: 10.1080/000155502753600795
  14. ^ 14.0 14.1 Lacey N, Delaney S, Kavanagh K, Powell FC (2007), "Mite-related bacterial antigens stimulate inflammatory cells in rosacea", British Journal of Dermatology, 157, עמ' 474–481
  15. ^ Elizabeth Lazaridou, Christina Giannopoulou, Christina Fotiadou, Eustratios Vakirlis, The potential role of microorganisms in the development of rosacea, JDDG: Journal der Deutschen Dermatologischen Gesellschaft, 9, 2011, עמ' 21–25 doi: 10.1111/j.1610-0387.2010.07513.x
  16. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Standard grading system for rosacea: report of the National Rosacea Society Expert Committee on the classification and staging of rosacea, Journal of the American Academy of Dermatology, 50, 2004-06-01, עמ' 907–912 doi: 10.1016/j.jaad.2004.01.048
  17. ^ Marks, James G; Miller, Jeffery, Lookingbill and Marks' Principles of Dermatology (4th ed.), Elsevier Inc., ISBN 1-4160-3185-5, 2006
  18. ^ What Rosacea Looks Like, web.archive.org, ‏2013-02-04
  19. ^ Thomas Jansen, Gerd Plewig, Clinical and Histological Variants of Rhinophyma, Including Nonsurgical Treatment Modalities, Facial Plastic Surgery, 14, 1998, עמ' 241–253 doi: 10.1055/s-2008-1064456
  20. ^ 20.0 20.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Ocular rosacea: Common and commonly missed, Journal of the American Academy of Dermatology, 69, 2013-12-01, עמ' S36–S41 doi: 10.1016/j.jaad.2013.04.042
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 Freedberg, et al. (2003). Fitzpatrick's Dermatology in General Medicine. (6th ed.). McGraw-Hill. ISBN 0-07-138076-0
  22. ^ Aaron F. Cohen, Jeffrey D. Tiemstra, Diagnosis and treatment of rosacea, The Journal of the American Board of Family Practice, 15, 2002-5, עמ' 214–217
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 Noah Scheinfeld; Thomas Berk, "A Review of the Diagnosis and Treatment of Rosacea", Postgraduate Medicine, עמ' 139-143
  24. ^ 24.0 24.1 Culp B, Scheinfeld N (Jan 2009). "Rosacea: a review". P&T. 34 (1): 38–45. PMC 2700634. PMID 19562004
  25. ^ Dahl, Colin, A Practical Understanding of Rosacea – part one, Australian Sciences, 2008
  26. ^ 26.0 26.1 van Zuuren, EJ; Fedorowicz, Z; Carter, B; van der Linden, MM; Charland, L, [10.1002/14651858.CD003262.pub5 "Interventions for rosacea"], The Cochrane Database of Systematic Reviews, 28 April 2015 doi: CD003262
  27. ^ Berna K. Remzi, Allison T. Vidimos, Wilma F. Bergfeld, Rebecca C. Tung, α-Hydroxy Acid-Based Cosmetic Procedures, American Journal of Clinical Dermatology, 1, 2000-03-01, עמ' 81–88 doi: 10.2165/00128071-200001020-00002
  28. ^ E. Hoting, E. Paul, G. Plewig, Treatment of Rosacea with Isotretinoin, International Journal of Dermatology, 25, 1986, עמ' 660–663 doi: 10.1111/j.1365-4362.1986.tb04533.x
  29. ^ van Zuuren, EJ; Fedorowicz, Z; Carter, B; van der Linden, MM; Charland, L, [10.1002/14651858.CD003262.pub5 "Interventions for rosacea"], "Interventions for rosacea". The Cochrane Database of Systematic Reviews (4)
  30. ^ Tamparo, Carol (2011). Fifth Edition: Diseases of the Human Body. Philadelphia, PA: F. A. Davis Company. p. 184. ISBN 978-0-8036-2505-1
  31. ^ Understanding Rosacea, Rosacea.org, ‏2012-08-21