רוטב חמוץ-מתוק
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| מנות אישיות של רוטב חמוץ-מתוק | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
רוטב  |
| מוצא |
הרפובליקה העממית של סין |
| מרכיבים עיקריים |
רוטב עגבניות, חומץ, סוכר |
  | |
רוטב חמוץ-מתוק (בסינית מסורתית: 甜酸醬, בסינית מפושטת: 甜酸酱; תעתיק: טיאם-סון-ג'יאונג; מילולית: רוטב חמוץ מתוק; באנגלית: Sweet and Sour) הוא רוטב ומטבל מהמטבח הסיני ומהמטבח הסיני אמריקאי שטעמו חמוץ-מתוק וצבעו אדום עז. רוטב זה הפך פופולרי בצפון אמריקה ובאירופה בעקבות פיתוח המטבח הסיני אמריקאי. הרוטב מוגש לרוב עם אגרול, מנה סינית-אמריקאית נפוצה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטבח הסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורו של רוטב מודרני זה ברוטב מהמטבח הסיני אשר הכיל חומץ אורז עדין, רוטב סויה וסוכר או דבש. לעיתים הרוטב כולל גם זנגביל כתוש. רוטב זה שימש במטבח הסיני כמטבל עבור מאכלי דגים או בשר (ולא כרוטב המשמש בבישול עצמו). רוטב זה השתנה בהתאם לסוג השימוש, כך שלחסילון הוכן הרוטב עם פלפל צ'ילי ורוטב סויה, ולבשר אווז הרוטב כלל גם שום.
הרוטב נפוץ בעיקר במטבח הקנטונזי בו משמש הרוטב לתיבול חזיר חמוץ מתוק, מנה המסמלת את המטבח, והפכה פופולרית ביותר במסעדות סיניות במערב.
השפעות על המטבח המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב המהגרים הסינים למערב עד שנות החמישים הגיעו ממחוז גואנגדונג, ולכן המטבח הסיני אמריקאי הושפע רבות מהמטבח הקנטונזי. גם רוטב זה, כפי שהוא מוגש במערב, מבוסס על רוטב דומה מהמטבח הקנטונזי, ומשמש במערב בעיקר במנות עוף או וחזיר. בהמשך נוספו לתבשילים המסורתיים מרכיבים כגון רסק עגבניות (בעיקר קטשופ) ואננס ומאכלים מערביים שבושלו בניסיון להידמות לאוכל סיני מסורתי עשוי שימוש ברוטב זה ובשני מרכיבים אלה. אחד משימושיו המרכזיים של רוטב זה הוא כמטבל לאגרול.
עם הגידול בפופולריות הרוטב ובתפוצתו במערב החל שיווק של רוטב מוכן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוטב חמוץ מתוק - הסבר באתר "מבשלים"
- מתכון באתר ynet