רולנד מיצ'נר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רולנד מיצ'נר
Roland Michener
Governor General Roland Michener at Alma College graduation ceremonies 1972 (crop).jpg
לידה 9 באפריל 1900
לקומב, הטריטוריות הצפון-מערביות (כיום אלברטה), קנדה
פטירה 6 באוגוסט 1991 (בגיל 91)
טורונטו, אונטריו, קנדה
שם מלא דניאל רולנד מיצ'נר
מדינה קנדהקנדה  קנדה
מקום קבורה כנסיית סנט ברתולומיאו, אוטווה, קנדה
השכלה קולג' הרטפורד, אוניברסיטת אלברטה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משפטן, דיפלומט, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Progressive Conservative Party of Ontario, המפלגה פרוגרסיבית שמרנית של קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג נורה ויליס
המושל הכללי של קנדה ה־20
17 באפריל 196714 בינואר 1974
(6 שנים ו-39 שבועות)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
יושב ראש בית הנבחרים של קנדה ה־24
14 באוקטובר 195726 בספטמבר 1962
(5 שנים)
→ לואי רנה בדואין
מרסל למברט ←
פרסים והוקרה
חתימה Roland Michener Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דניאל רולנד מיצ'נראנגלית: Daniel Roland Michener; ‏ 9 באפריל 19006 באוגוסט 1991) היה עורך דין, פוליטיקאי ודיפלומט קנדי שכיהן בתפקיד המושל הכללי של קנדה, ה-20 במניין מאז איחוד קנדה.

מיצ'נר נולד והתחנך באלברטה. ב-1917 הוא שירת תקופה קצרה בחיל האוויר המלכותי הבריטי (חיל האוויר המלכותי הקנדי הוקם רק ב-1924). לאחר סיום לימודי התואר הראשון הוא למד באוניברסיטת אוקספורד על חשבון מלגת רודז שהוענקה לו, שם הוא שיחק הוקי קרח והשלים שני תארים שניים. לאחר מכן שב מיצ'נר לקנדה ועבר כעורך דין עד לכניסתו לחיים הפוליטיים, ראשית בפוליטיקה של הפרובינציה שלו ולאחר מכן בפוליטיקה הפדרלית. ב-1957 הוא נבחר לבית הנבחרים של קנדה, שם הוא שימש כיושב ראש הבית עד 1962 ולאחר מכן בשורה של תפקידים דיפלומטיים בין השנים 19641967. באותה שנה הוא מונה לתפקיד המושל הכללי של קנדה על ידי המלכה אליזבת השנייה בהמלצת ראש ממשלת קנדה, לסטר פירסון ובתפקיד זה הוא החליף את קודמו בתפקיד, ז'ורז' ואניה וכיהן בו עד שב-1974 הוא הוחלף על ידי ז'ול לז'ה. מיצ'נר זכה לאהדה ציבורית במהלך כהונתו כמושל הכללי, שנחשבת לנקודת מפנה בהיסטוריה של התפקיד.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצ'נר נולד בכפר לקומב (Lacombe) שבאלברטה, אז חלק מהטריטוריות הצפון-מערביות, לאביו הסנאטור אדוארד מיצ'נר ולאמו מרי רולנד. הוא למד באוניברסיטת אלברטה, שם הוא סיים את לימודי התואר הראשון ובהמשך זכה במלגת רודז שאפשרה לו ללמוד בהרטפורד קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד. שם הוא שיחק במועדון ההוקי קרח של האוניברסיטה והכיר את מי שהשפיע רבות על חייו והיה ידיד קרוב, לסטר פירסון. לאחר שהשלים את התואר השני ותואר בוגר במשפט אזרחי, הוא שב לקנדה והתיישב בטורונטו, שם הוא עבד כעורך דין. באותה תקופה הוא היה גם חבר במועצה המנהלת של אונטריו (Executive Council of Ontario, למעשה ממשלת הפרובינציה), שימש כמזכיר הכללי של קרן רודז בקנדה בין השנים 19361964 ושימש כיושב הראש של הוועדה המלכותית של מניטובה לממשל מקומי.

ב-26 בפברואר 1927 נשא מיצ'נר לאישה את נורה ויליס בכנסייה האנגליקנית על שם מריה מגדלנה הקדושה. לזוג נולדו שלוש בנות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצ'נר התמודד לראשונה על משרה פוליטית בבחירות הכלליות באונטריו שנערכו ב-1943 מטעם המפגלה הפרוגרסיבית שמרנית במחוז הבחירה של סנט דייוויד, אך הוא הובס על ידי ויליאם דניסון שהתמודד מטעם המפלגה המשותפת של החקלאים והלייבור באונטריו.[1] ב-1945 הוא ניסה שוב לנצח באותו מחוז בחירה ואז עלה בידו להביס את דניסון והוא זכה במושב באספה המחוקקת של אונטריו.[2] לאחר הבחירות התמנה מיצ'נר על ידי המשנה למושל של אונטריו, אלברט אדוארד מתיוז, בהמלצת ראש ממשלת הפרובינציה, ג'ורג' דרו, לתפקיד המזכיר והרשם המחוזי, והוטלה עליו המשימה לנהל את העניינים השוטפים של הממשלה, כולל סדר היום והפרוטוקולים. בבחירות שהתקיימו ב-1948, נוצח מיצ'נר שוב על ידי דניסון והוא החליט לעבור מהמערכת הפוליטית של המחוז למערכת הפוליטית הארצית.

בבחירות הפדרליות של 1949 עשה מיצ'נר את ניסיונו הראשון להיכנס לבית הנבחרים באוטווה, אך כמו בהתמודדותו הראשונה באונטריו, לא עלה הדבר בידו. בסופו של דבר, בבחירות הכלליות של 1953 הוא נבחר מטעם המפלגה הפרוגרסיבית שמרנית כנציג מחוז הבחירה של סנט פול. שלוש שנים לאחר מכן בחרה המפלגה את מנהיגה החדש, ג'ון דיפנבייקר, שלאחר מכן הוביל את המפלגה לניצחון דחוק בבחירות של 1957 ונבחר כראש ממשלת קנדה. אף על פי שלמיצ'נר לא הוצע מושב בקבינט, הוא מונה לתפקיד יושב ראש בית הנבחרים, לאחר שסטנלי נוולס דחה את ההצעה לתפקיד זה.

בעת ששימש בתפקיד זה, עורר מיצ'נר את כעסו של דיפנבייקר כאשר התיר לאופוזיציה מידה רבה של חופש פעולה במהלך "זמן השאלות", עד אשר בנקודת זמן מסוימת, ב-25 במאי 1959, היה דיפנבייקר כה מבולבל, עד שהוא סירב לשבת כאשר הורה לו מיצ'נר לעשות כן. התנהלות זו, בנוסף למהלכים נוספים, הרשימו מאוד את הפרשנים הפרלמנטרים וקבוצה של פרופסורים באוניברסיטה החלה ליזום מערכה להפוך את תפקידו של מיצ'נר כיושב ראש הבית הקבוע. הם העלו הצעה, שכמו במקרה של יושב ראש בית הנבחרים הבריטי, מיצ'נר יתמודד כמועמד עצמאי בבחירות הכלליות ושהמפלגות יסכימו שלא להציג מועמדים שיתמודדו מולו. הרעיון לא קרם עור וגידים וכאשר התמודד מיצ'נר בבחירות הכלליות של 1962, הוא הובס. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1867 שיושב ראש בית הנבחרים נוצח במחוז הבחירה שלו במערכת בחירות בה מפלגתו ניצחה והקימה ממשלה. לאחר שדיפנבייקר דחה את הצעתו של המושל הכללי להכניס את מיצ'נר לסנאט, הוא שב לטורונטו הקדיש את זמנו לעבודה במשרד עורכי הדין שלו.

בבחירות הכלליות של 1963 ניצחה המפלגה הליברלית של קנדה ומנהיגה, שנבחר כראש הממשלה, היה ידידו משכבר הימים מתקופת לימודיהם באוקספורד, לסטר פירסון. שנה לאחר מכן, יעץ פירסון למושל הכללי, ז'ורז' ואניה למנות את מיצ'נר למשרה דיפלומטית כנציב העליון (שגריר) של קנדה בהודו. ב-9 ביולי 1964 החל מיצ'נר למלא את תפקידו זה ושישה חודשים לאחר מכן הוא היה גם לשגרירה הראשון של קנדה בנפאל. בעודו משמש בתפקידים אלו, קיבל מיצ'נר מסרים מראש הממשלה שהוא שוקל להציב את שמו בין המועמדים לתפקיד המושל הכללי הבא. בריאותו של ואניה התרופפה וב-4 במרץ 1967 הוא הביע את רצונו להמשיך ולכהן כמושל הכללי עד לתום שנת יובל המאה לאיחוד קנדה, 1967. פירסון לא חש נוח לייעץ למלכה לפעול ברוח בקשתו זו של ואניה, אך למחרת היום בו התקיימה השיחה בין פירסון לבין ואניה, הלך זה האחרון לעולמו. בהיעדרו של מושל כללי, מונה כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון של קנדה, רובר טאשרו.

המושל הכללי של קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורה ורולנד מיצ'נר (מימין) עם יוליאנה, מלכת הולנד ובן זוגה, ברנהרד, נסיך ליפה-ביסטרפלד (משמאל), בביקור ממלכתי באמסטרדם, אפריל 1971.

מיד לאחר מותו של ואניה נקרא מיצ'נר לשוב מהודו וב-29 במרץ אותה שנה הוכרז שהמלכה אליזבת השנייה החליטה למנות את מיצ'נר כמחליפו של ואניה כמושל הכללי הבא של קנדה.[3][4]

על אף היותו איש המפלגה השמרנית, חברי הפרלמנט וחברי הקבינט מהמפלגה הליברלית קידמו בברכה את מינויו של מיצ'נר. שר החוץ דאז, פול מרטין, אמר: "איני סבור שיש מישהו בשירות הציבורי או מחוצה לו שניחן בכישורים טובים יותר ממיצ'נר... אנשים פשוט חשו שזהו מינוי טוב".[5] ב-7 באפריל הושבע מיצ'נר לתפקיד המושל הכללי באולם הסנאט.

הקצב המהיר של האירועים לא נבלם ועשרה ימים בלבד לאחר השבעתו פתח מיצ'נר באופן רשמי את התערוכה העולמית אקספו 67' שנערכה במונטריאול. בתערוכה, שהייתה משולבת בחגיגות יובל המאה לאיחוד קנדה, התארחו 53 ראשי מדינה, בנוסף למספר רב של מכובדים אחרים, שקיימו ביקורים בקנדה ובהתאם לפרוטוקול, היה זה מיצ'נר, כנציגה של ראשת המדינה של קנדה, שקידם את פניהם באופן רשמי. בין שורת האישים הללו נמנו נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון; הנסיכה גרייס ממונקו; ג'קלין קנדי; היילה סלאסי, קיסר אתיופיה ונשיא צרפת, שארל דה גול. מיצ'נר קיבל את פניו של זה האחרון כאשר הוא נחת בתחנתו הראשונה בקנדה, מונטריאול, שם הוא נשא את נאומו המפורסם שכלל את הקריאה תחי קוויבק החופשית! לקול תשואות הקהל המקומי, שלאחר מכן שרק שריקות בוז כלפי מיצ'נר כאשר זה הגיע לעיר ואז הושמע ההמנון "אלוהים נצור את המלכה".

החל משנת 1963 החלה החזית לשחרור קוויבק להיות פעילה בהנחת כ-95 מקרים של הנחת פצצות סביב למונטריאול,[6] שכתוצאה מהם בוצעה שורה ארוכה של מעצרים, שהובילו למשבר אוקטובר של 1970. ב-5 באותו חודש, חטפו חברי החזית לשחרור קוויבק את הנספח המסחרי הבריטי, ג'יימס קרוס, וחמישה ימים לאחר מכן הם חטפו את שר העבודה של פרובינציית קוויבק, פייר לפורט. ב-2010 נחשף בסדרת ראיונות עם 12 מהמעורבים בחטיפות, שנערכו במסגרת הפקת סרט תעודה בנושא, שלמעשה היה מיצ'נר היעד המקורי לחטיפה. מנהיגי החזית תכננו לכאורה לשדר מתחנת הטלוויזיה בשפה הצרפתית, Télévision de Radio-Canada של תאגיד השידור הקנדי CBC, משדר התרמה של 24 שעות בהן היה אמור מיצ'נר להיות קשור כשהוא יושב על כיסא באולפן.

ב-1 ביולי 1967 הוקם מסדר קנדה ומיצ'נר היה לחברו הראשון.[7] בתוקף תפקידו כנגיד המסדר הוא ישב בראש טקס ההסמכה הראשון שלו באחוזת רידו ב-9 ביולי, בו הוכנסו למסדר 90 איש. בביקור שערך מאוחר יותר בלונדון הוא הגיש את עיטור ריבון המסדר למלכה. ב-1 ביולי 1972 הוקם מסדר הכבוד הצבאי של קנדה ומיצ'נר מונה להיות הנגיד והמפקד הראשון שלו.

תקדים נוסף שאירע בתקופת כהונתו של מיצ'נר כמושל הכללי היה בביקור הרשמי שערך ב-1971 בטרינידד וטובגו. בעוד שג'ורג' השישי ואליזבת השנייה ערכו ביקורים רשמיים גם בשמה של קנדה, הייתה זו הפעם הראשונה שמושל כללי ערך ביקור רשמי באופן זה. באוקטובר אותה שנה השתתף מיצ'נר בחגיגות 2500 שנים לאימפריה הפרסית שהתקיימו באיראן. מסעות אלו עוררו בתחילה מחלוקות בקרב חוגים דיפלומטיים בקנדה, שלא ראו בעין יפה את העובדה שאדם, שבאופן מעשי אינו ראש המדינה של קנדה, יקיים ביקורים ממלכתיים. בכל אופן, ביקוריו המוצלחים של מיצ'נר שמו קץ למחלוקות והניחו יסודות לביקורים ממלכתיים בשנים הבאות, נוהג שאומץ בשאר ממלכות חבר העמים הבריטי.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כהונתו כמושל הכללי עברו מיצ'נר ורעייתו לטורונטו. הוא המשיך להיות פעיל במגזר העסקי בכל רחבי קנדה, שימש כחבר דירקטוריונים וקידם מפעלי צדקה ותרבות. בין השנים 19731980 הוא שימש כנשיא אוניברסיטת המלכה בקינגסטון, אונטריו וקידם את תחום הפעילות הגופנית לילדים ולמבוגרים. כדי לשמש דוגמה, בהיותו בגיל 80 הוא טיפס לפסגת הר מיצ'נר שבאלברטה כדי להשתתף בטקס של המועצה המלכותית של אלברטה בה נקרא ההר על שמו. ב-1990 הוא הביע את הסכמתו לקריאת המוסד לחינוך The Michener Institute על שמו.[8]

באמצע שנות השמונים טיפל מיצ'נר ברעייתו לאחר שלקתה במחלת אלצהיימר. נורה מיצ'נר הלכה לעולמה ב-12 בינואר 1987.[9] רולנד מיצ'נר הלך לעולמו ב-9 באוגוסט 1991. אפרם נטמן בכנסייה האנגליקנית של סנט ברתולומיאו שבקרבת אחוזת רידו שבאוטווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רולנד מיצ'נר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]