רום טיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמונה של מטוס איירבוס A380 הטס ב־FL400

בתעופה, רוּם טִיסָהאנגלית: Flight Level, בראשי תיבות: FL) הוא גובה כלי טיס לפי לחץ אוויר סטנדרטי ומבוטא במאות רגל. הלחץ שנקבע הוא לפי אטמוספירה תִקנית בינלאומית (ISA) שהוא 1,013.25 הקטופסקל (hPa) או 29.92 אינץ' כספית (in/Hg). אמנם אם מכיילים את מד הגובה של כלי הטיס לפי כוונון זה לא מקבלים את הגובה המעשי של כלי הטיס מעל גובה פני הים, אבל זה יוצר אחידות בין המטוסים ומקל על הניווט, הניהול וההפרדה בין כלי טיס בנתיבי הטיסה הגבוהים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מד גובה
תרשים המדגים קווי איזובר בגבהים שונים ואיך הם עשויים להתנהג

מדי גובה ברומטריים של כלי טיס מודדים לחץ אוויר מקומי. לחץ האוויר משתנה לפי הגובה אבל גם לפי תנאים אטמוספיריים מרובים, דוגמת טמפרטורה וכדומה. בשביל לקבל קריאת גובה מעשית מעל הים נדרש לכייל מדי גובה אלה למדידת לחץ בתחנה מטאורולוגית מקומית.

כאשר מדובר בניווט אזורי קצר טווח, צוות האוויר יקבל עדכוני לחץ ייחוס מגורמי הבקרה והפיקוח המקומיים ויקבע את כוונון הלחץ במד. בטיסות אלה מודעות לגובה המעשי היא קריטית, שכן היא מאפשרת שמירה על מרחק בטוח מהקרקע או לשמור על גובה נכון בשלבי הטיסה והנחיתה.

אבל כאשר מדברים על שיוט בגבהים רמים, האופייניים לנתיבי הטיסה הבינלאומיים, קרבה לקרקע או לגורמים טופוגרפיים לא רלוונטית ברוב המקרים. אך מכיוון שכלי טיס הטסים בנתיבים הגבוהים יעברו על פני אזורי לחץ מרובים ולעיתים על פני אזורי לחץ בהם אין אפשרות לבצע מדידה, כגון באוקיינוסים, הסיכון בטעות בכיול מד הגובה גדל. אם צוות האוויר או הבקר שוכחים לבצע את הכיול, המטוס יכול לרדת ולעלות לאורך המסלול באלפי רגל ודבר זה מקשה על שמירת מרחק בטוח בין כלי טיס הטסים בגבהים שונים אבל באותו האזור או הנתיב.

בגלל בעיה זו, מטוסים הטסים מעל גובה מסוים הנקבע על ידי רשות התעופה המקומית, עוברים לטוס לפי אטמוספירה תקנית בינלאומית (ISA). בשלב זה של הטיסה מד הגובה לא יציג את הגובה המעשי של כלי הטיס, שכן הלחץ התקני לרוב לא תואם ללחץ המקומי והמטוס צפוי לטוס על האיזובר (קו גובה בו הלחץ לא משתנה) אבל כל כלי הטיס יטוסו באותו שיעור שגיאה ולכן ישמרו על הפרדה בטוחה בקלות יתרה. יתרון נוסף בשיטה זאת הוא שמכיוון שהמטוס יטוס בלחץ זהה לאורך רוב שלב השיוט, צוותי האוויר יוכלו לקזז את הגאי המטוס, לקבוע כוח שיוט קבוע למנועים ולא לגעת בהם לאורך זמן, מה שיחסוך בשחיקה של ערנות הצוות וגם יחסוך בדלק.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבהי רום טיסה הם גבהי לחץ (לפי אטמוספירה תקנית בינלאומית) המצוינים במאות רגל, כלומר את הגובה הנתון ברגל מחלקים ב־100. גובה של 32,000 רגל יצוין כ־"Flight Level 320" לדוגמה. רום טיסה שיוקצו לכלי הטיס יהיה כפולות של 500 רגל, כלומר גובה כזה ייגמר במספר 0 או 5.

בכתב רום טיסה מציינים בקידומת FL (בקשר רדיו תמיד מבטאים Flight Level) והמספר בעל שלוש הספרות ללא רווחים כלומר "FL295" לדוגמה, לגובה של 29,500 רגל.

ברוב המקרים הפרדה אנכית מינימלית ברום טיסה היא 2,000 רגל. אם כי החל משנת 2002 מאפשרים מינימת הפרדה אנכית מופחתת (Reduced Vertical Separation Minima או בראשי תיבות: RVSM) של 1,000 רגל בלבד בין גבהים של FL290 ל־FL410 לכלי טיס מוסמכים. הפרדה קטנה זו מאפשר כמות גבהי רום טיסה זמינים גדולה יותר בנתיבים אלה ונפח טיסות גדול יותר.

מעל FL410 מינימת ההפרדה גדלה ל־4,000 רגל כאשר מקצים גבהים אי זוגיים לדוגמה FL430 או FL510, אם כי מעט מאוד כלי טיס מסוגלים לשייט בגבהים של מעל ל-FL410.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]