רומן יאקובסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רומן יאקובסון
Роман Якобсон Roman Jakobson
Jakobson Roman.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 11 באוקטובר 1896
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 1982 (בגיל 85)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים רוסיה, צ'כיה, ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות מאונט אובורן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה
  • הקולג' לפילוסופיה של האוניברסיטה הגרמנית של פראג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Morris Halle עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים (1946)
  • פרס הגל (1982)
  • אביר בלגיון הכבוד (1947)
  • פרס פלטרינלי (1980)
  • מסדר טומאש מסריק, דרגה 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
תרומות עיקריות
שלושת רעיונותיו הגדולים של יאקובסון ממלאים תפקיד עיקרי בתחום זה עד ימינו: טיפולוגיה בלשנית, מסומננות (markedness) ואוניברסלים לשוניים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רומן יאקובסון (11 באוקטובר 1896[1] - 18 ביולי 1982) היה בלשן יהודי רוסי מפורסם, שהיגר לצ'כוסלובקיה ולארצות הברית. היה דמות מובילה בחוג הבלשני של מוסקבה, אחת משתי התנועות שהרכיבו את הפורמליזם הרוסי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 הוא הגיע לפראג. הוא היה ממקימי אסכולת פראג לתאוריה בלשנית.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה הוא נמלט לנורווגיה ובסופו של דבר עבר לארצות הברית. החל משנת 1949 הוא החל ללמד באוניברסיטת הרווארד ועבד בה עד שיצא לגמלאות.

יאקובסון היה מהאינטלקטואלים המשפיעים ביותר במאה העשרים, בתרומתו לבלשנות, לאנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית, לתורת הספרות ולסמיוטיקה, בין שאר הדברים.

שלושת רעיונותיו הגדולים של יאקובסון בבלשנות ממלאים תפקיד עיקרי בתחום זה עד ימינו: טיפולוגיה בלשנית, מסומננות (markedness) ואוניברסלים לשוניים. שלושת המושגים האלה שזורים זה בזה באופן הדוק: טיפולוגיה היא הסיווג של לשונות במונחי מאפיינים דקדוקיים משותפים (בשונה ממקור משותף, למשל), מסומננות היא, בתיאור גס, מחקר הבודק כיצד צורות מסוימות של ארגון דקדוקי "טבעיות" יותר מאחרות, ואוניברסלים לשוניים הוא חקר מאפיינים כלליים של שפות בעולם. בשנת 1960 הוא פרסם את התאוריה שלו על תפקודי הלשון.

יאקובסון קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב בשנת 1975, והיה מתומכי הקמתו של המכון לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטה זו. עבודותיו יצאו בעברית בכתב העת "הספרות", וחלקן כונסו במבחר מאמרים בעריכת פרופ' איתמר אבן-זהר ופרופ' גדעון טוריהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986).

מרכיבי התקשורת הלשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפקודי הלשון על פי יאקובסון

יאקובסון הבחין בין מרכיבי התקשורת, וחילקם לשישה:

  1. המבע או השדר הוא הבסיס לכל תקשורת לשונית, הוא יכול להיות מילה, משפט או מאמר שלם.
  2. המוען הוא שולח השדר, הדובר, הוא יכול להיות דובר אחד או רבים (למשל משתתפים בהפגנה החוזרים על סיסמה).
  3. הנמען הוא מקבל השדר, כמו במקרה הקודם המוען גם הוא יכול להיות אחד או רבים (במקרה הנ"ל - אמצעי התקשורת).
  4. צינור התקשורת הוא הדרך שבה עובר השדר הלשוני, הצורה השכיחה היא באמצעות גלי הקול בין אדם לחברו בשיח רגיל, אך גם גלי רדיו, טלפון או מכתב נחשבים לצינור תקשורת.
  5. הקוד הלשוני הוא ההסכם בין דוברי שפה מסוימת למשמעות מילה מסוימת ולמה שהיא מסמנת (מסמן ומסומן).
  6. ההקשר הרפרנציאלי הוא ההקשר שבו נאמר המבע.

הסכימה המקובלת לציון המרכיבים:

ההקשר הרפרנציאלי
המבע
המוען____________________________הנמען
צינור התקשורת
הקוד הלשוני

ניקח למשל את המשפט מספר בראשית, פרק ג', פס' א' מפי הנחש "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן". המבע הוא הטקסט שמסומן במירכאות, המוען הוא הנחש והנמען הוא חווה. צינור התקשורת, נניח על פי הפשט, הוא גלי הקול המועברים בדיבור רגיל. הקוד הלשוני במקרה זה הוא העברית והוא ההסכם בין נחש לחווה, למשל, מה פירוש צירוף הצלילים, עץ, גן וכן הלאה. "ההקשר הרפרנציאלי" הוא הקונטקסט שבו נאמרים הדברים, דהיינו הסיטואציה בין אדם לחווה, כוונת הפיתוי וכו'.

הפונקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאקובסון גם הבחין בין פונקציות (תפקידים) שונות של השפה, הקשורות לרכיבי התקשורת הלשונית:

פונקציה אמוטיבית/אקספרסיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד רגשי תחושתי של מקור השיח. הפונקציה האמוטיבית עיקר תפקידה הוא להביע את רגשותיו של הדובר והיא מתמקדת במוען, שולח השדר. על פי החלוקה של חלקי הדיבר משמשות בעיקר מילות הקריאה לפונקציה האמוטיבית:
- "אוי"
- "נורא"
- "לא!"
אך גם משפטים וחלקי משפטים כמו: "זה ממש נהדר", "ההופעה הייתה מאכזבת".

מלבד התקשורת המילולית, הפונקציה האמוטיבית מתבטאת גם בהבעות פנים, סימני ידיים, אינטונציה וכדומה.

יש לשים לב שמילות הקריאה יכולות להיות בעלות משמעות אחרת בהקשרים אחרים, כמו בביטוי העגה (סלנג) "חבל על הזמן" שכיום משמעותו מצוין. עוד דוגמה: "אמא!" שמשמעותו בשיח כינוי המזהה את אם הדוברת או הדובר. ודוגמה נוספת מילת הקריאה "לעזאזל" שמשמעותה המקראית הייתה אחרת.

פונקציה קונאטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד ההשתדלות. הפונקציה הקונאטיבית (מלטינית conary השתדלות) היא פעולת שיח המתמקדת בנמען, תפקידה הוא בקשה או ציווי או דרישה מהנמען. למבע, "העבר לי את המלח" יש פונקציה קונאטיבית. בעברית המדוברת כיום, בנוסף לצורת הציווי משמשת גם צורת העתיד "תעביר לי את המלח".

תפקיד זה בשיח מובע לעיתים לא רק כציווי ובקשה אלא (בחלק מהתרבויות הנמצאות בארץ) מובע כרמז לבקשה לדוגמה: "קר בחדר", "חסר מלח באוכל" והכוונה "אנא סגור את החלון" או "אנא העבר את המלחיה". באופן זה פעולת ההשתדלות מופיעה בשיח גם בצורה של הבעת נסיבות, כלומר הפונקציה הקונאטיבית נראית גם כמבע רפרנציאלי.

פונקציה רפרנציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד המידע (ההקשר הנסיבתי). הפונקציה הרפרנציאלית מתמקדת בפעולת שיח המוסיפה לה הקשר קונטקסטואלי (מאנגלית context) רפרנציאלי (מאנגלית reference הפניה), תפקידה הוא להעביר מידע. יש האומרים שפעולה זו, השכיחה ביותר בשיח, היא התפקיד המרכזי והחשוב בתקשורת. דוגמאות למשפטים בעלי פונקציה רפרנציאלית:

  • "הגן נסגר בשלוש"
  • "אני חולה"

פונקציה פאטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפונקציה הפאטית (מיוונית עתיקה φαθως פאטוס - שיחה) מתמקדת בזרימת השיחה והמשך השיח התקשורתי. תפקידה לשמור על תפקוד תקין לכאורה של צינור התקשורת כמו במבע "אני לא שומע אותך", או "אהה, כן". גם מבעים קבועים נטולי משמעות נכללים בפונקציה הפאטית, כמו השיח הבא:

  • "מה שלומך?"
  • "בסדר"
  • "יופי"
  • "כן".

קריאות התפעלות ושאלות רטוריות נכללות בפונקציה הפאטית, כמו "מה, אתה בארץ?" לאדם שפגשנו זה עתה.

פונקציה מטא לשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד מינוחי או הבהרה תחבירית. הפונקציה המטא-לשונית היא פעולת הסבר לשוני או שאלת מובן, המתמקדת בקוד הלשוני - במילים ובמשפטים המהווים את הסימנים המוסכמים של כל שפה ושפה. הדובר מבהיר או מבקש הבהרה לגבי הנאמר, הסבר מילוני או תחבירי המסביר את המשמעות.

לדוגמה:

  • "אבא, מה זה אינפלציה?"
  • "למה את מתכוונת?"
  • "חוטם פירושו אף"
  • "זאת אומרת ..."
  • "המושג מטא מקורו מיוונית ומשמעותו מעבר. הוא מהווה תחילית דקדוקית ..."
  • "נושא המשפט הוא:..."
  • "עם באות עין ולא אם באות אלף"

פונקציה פואטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד פיוטי-שירי. פעולת הבעה בלשון חגיגית וגבוהה, בדרך כלל על מנת שתיזכר על פה ותיאמר שנית פעמים רבות. הפונקציה הפואטית מתמקדת במבע, בשדר עצמו, ולא במוען, לא בנמען ולא בחלקים האחרים של השיח.

בניסוחו של יעקובסון: "הטלת עיקרון שוויון הערך מציר הברירה לציר הצירוף".

כוונתו לאנלוגיה - ביטוי של משל או דימוי. לדוגמה בכותרת פרסומת לטיולי טיסה בשמי הארץ: "קבלו מתנה משמים". המפרסם בחר בביטוי "מִשָּׁמַיִם" במקום לומר: קבלו מתנה יפה מאוד - שקשורה בטיסה.

לפי יעקבסון כאשר תפקוד השדר הוא שירי פואטי אנו בוחרים מתוך אוסף מילים נרדפות (ציר הברירה או ציר הסלקציה) את המילה המתאימה לנו, וממשיכים בכך לכל אורך השדר (ציר הצירוף או ציר הקומבינציה) עד שמתקבל שיח פיוטי-שירי שווה-ערך לשדר המקורי הפשוט.

כך למשל בשירה המקראית: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי" - נבחרות מילים מקבילות אך שונות צורה: האזינו (ציווי ולשון שירית) לעומת ותשמע (איווי לעתיד) במקום "האזן" - "ושמע" או "תאזין" -"ותשמע". וכך גם "לקחי" ו"אמרתי" שניהם ביטויים פחות נפוצים במקום המונח הנפוץ דְּבַרִי, שמשמעותו: הדיבור שלי.

יש דרכים אחרות להביע לשון שירית, למשל המצלול הספרותי. בפיסקה שאומרת בֶּלָה, גיבורת המחזה "אורזי המזוודות" של חנוך לוין: "לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד", בחר המחזאי להדגיש את העיצור ל ואת התנועה חולם הנמצאים בתחילת שם העיר לונדון ובמילת השלילה לא, ואת העיצור ש, ומתקבלת חזרה על צלילים הנחרטת בזיכרון האנשים, וכך בשירהּ של חוה אלברשטיין המבוסס על מחזה זה השומעים זוכרים את מילות הפזמון וחוזרים עליהן.

הפונקציה הפואטית אינה מוגבלת לבחירת דימויים ולמצלול בלבד, ומשתמשים בה גם בעזרת תבניות אנלוגיות אחרות המביעות תוכן מקביל לתוכן הרצוי. בין תבניות אלו יש את החריזה, התקבולת (חזרה על ביטויים במילים אחרות, כפי שראינו בשירה המקראית לעיל) ועוד תבניות שיריות אחרות.

הקשר בין מרכיבי התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציון הקשר בין מרכיבי התקשורת הלשונית נחזור לסכימה המקבילה של הפונקציות:

הפונקציה הרפרנציאלית
הפונקציה הפואטית
הפונקציה האמוטיבית_________________________הפונקציה הקונטיבית
הפונקציה הפאטית
הפונקציה המטא לשונית

יש לציין, שעל פי יעקובסון אין כמעט בנמצא מבע שמביע רק פונקציה אחת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רומן יאקובסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kucera, Henry. 1983. "Roman Jakobson." Language: Journal of the Linguistic Society of America 59(4): 871–883.