רון דרמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רון דרמר, 2016
רון דרמר בפגישה עם מושלת קרוליינה הדרומית, ניקי היילי. מאי 2014
רון דרמר בפגישה עם סנטור כריס קונס, יולי 2015
רון דרמר עם מושל מרילנד, מאי 2016
הדיאלוג האסטרטגי בין ארצות הברית וישראל. משמאל לימין: דן שפירו, סגן היועצת לביטחון לאומי של הבית הלבן, טוני בלינקן, יעקב נגל, דורי גולד ורון דרמר, ירושלים, יוני 2016

רון דרמר (אנגלית: Ron Dermer, נולד ב-1971) הוא שגריר ישראל בארצות הברית. שימש כבעל טור וכיועץ מדיני בכיר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרמר נולד במיאמי ביץ', פלורידה, ארצות הברית. אמו, יפה לבית רוזנטל, נולדה בארץ ישראל המנדטורית, להורים שברחו מפולין וגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. משפחת האם ירדה לארצות הברית זמן קצר לאחר קום מדינת ישראל. אביו, ג'יי דרמר, היה עורך דין יליד ניו יורק וב-1967 נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית מיאמי ביץ', עיר בת כ-90,000 תושבים כיום. הוא כיהן בתפקיד זה 2 קדנציות ולימים כיהן באותו תפקיד גם אחיו של דרמר, דייוויד, במשך 3 קדנציות, אף הוא מטעם המפלגה הדמוקרטית.

דרמר למד לתואר ראשון בכלכלה וניהול בבית הספר וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה ולתואר ראשון נוסף בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. בתקופת לימודיו באוקספורד כיהן כנשיא "חברת לחיים" (L'Chaim Society), בראשות הרב שמואל בוטח, ארגון סטודנטים לקידום התרבות היהודית בקמפוס.

ב-1997 עלה דרמר לישראל ובשנת 1998 נישא לעדי בלומברג (1971 - 2000), בתו של דוד בלומברג יו"ר דירקטוריון בנק ירושלים דאז. עדי נפטרה כשנתיים לאחר מכן ודרמר היה חבר בצוות ההיגוי שהקים את קרן עדי, לזכרה. הקרן מעודדת דיון ציבורי בהבעה יהודית באמנות ובעיצוב[1].

דרמר נישא בשנית, לרודה, עורכת דין בוגרת אוניברסיטת ייל ולהם חמישה ילדים.

במהלך מרבית שנותיו בישראל שיחק בליגת הפוטבול הישראלית (בתפקיד קוורטרבק), ואף נכנס להיכל התהילה של ליגת הפוטבול הישראלית.

עיתונאי וסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרמר החל לעבוד כבעל טור בג'רוזלם פוסט, בינואר 2001. עורך העיתון שמע שהוא זה שכתב מזה כחמש שנים את נאומיו של נתן שרנסקי והוא שכותב כעת את נאומיו של בנימין נתניהו והחליט שהוא מתאים ביותר גם לכתיבת טור בג'רוזלם פוסט. הטור של דרמר בעיתון נקרא The Numbers Game, והוא הופיע מדי שבוע בג'רוזלם פוסט, במשך כשלוש שנים.

בשנת 2004 כתב דרמר יחד עם נתן שרנסקי, במסגרת מכון אדלסון של מרכז שלם, את הספר The Case for Democracy (תורגם לעברית ויצא לאור ב-2005 תחת השם - “יתרון הדמוקרטיה”). הספר יצא לאור בהוצאת שלם והוא מתאר את המלחמה בין הישראלים לפלסטינים, כאחת החזיתות בלבד במלחמה כלל עולמית, בין החברות החופשיות, לבין הדיקטטורות, או "חברות הפחד", כפי שהן מכונות בו (שרנסקי סיפר שדרמר הוא זה שטבע לראשונה את המונח).

לפי הספר, הדמוקרטיה היא חיונית לרווחתה, התקדמותה ושגשוגה של האנושות. היא הכרחית לקיומם של יציבות, ביטחון חברתי וחירות האדם ברחבי העולם. החברות החופשיות נותנות לאדם חופש ליזום ולבטא את היצירתיות שלו, ובכך משיגות שגשוג כלכלי והתקדמות טכנולוגית. החירות מבטיחה שמירה על זכויות האדם, מניעת דיכוי ובקרה עצמית. לעומת זאת, בחברות הפחד, האזרחים מפחדים להביע את דעתם ומבצעים את מצוות השלטון בחוסר רצון, דבר הגורם להתפתחות אטית של הכלכלה, עוני ונחשלות טכנולוגית. משטר הפחד מפני השלטון מדכא יוזמה חופשית וביקורת על השלטון, ובכך נותן פתח למעשי עריצות ושחיתות שמרקיבים את מנגנון החברה.

הספר מסרב להגביל את הדמוקרטיה רק למערב וטוען שהיא חייבת להיות מנת חלקן של כל אומות העולם. לטענתו, הערבים, הסינים, הקובנים והאפריקאים ראויים לדמוקרטיה לא פחות מאשר האמריקאים, הצרפתים והבריטים. יציבות בעולם תתאפשר רק כאשר כל אומות העולם יחיו במדינות חופשיות ולא בדיקטטורות עריצות. לכן יש לנקוט בקו תקיף כנגד מדינות טוטליטריות במטרה להפיל את העריצים ולהעניק חירות לעמים המדוכאים על ידי הקמת משטרים דמוקרטיים המחויבים לחירות ולשמירה על זכויות האדם.

אחד העקרונות הבסיסיים בספר הוא שעד שלא תושג דמוקרטיה מלאה ברשות הפלסטינית, יהיה זה בלתי אפשרי להגיע עמה להסכם שלום. זהו עיקרון שכלולה בו גם הדרישה לסלק את כל ביטויי ההסתה מספרי הלימוד, למגר את כל מעשי הטרור, להקים תשתיות ראויות ולערוך בחירות מסודרות. לקראת סופו, ממליץ הספר למערב לתמוך במורדים ערבים, אם יקומו בכל אחת ממדינות ערב, במלחמתם כנגד שליטיהם הרודנים.

הספר זכה לתגובות נלהבות מבכירים בממשל האמריקאי ובראשם נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' ווקר בוש. אחת מעמדותיו, כי על הרשות הפלסטינית להפוך לדמוקרטיה קודם למשא ומתן, אומצה על ידי מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס כעמדתו הרשמית של הממשל. ג'ורג' בוש הזמין את שרנסקי ודרמר מחברי הספר, לפגישה בת שעה בחדר הסגלגל בבית הלבן, כשבוש מחזיק בספר ומצהיר כי תכניו מייצגים במדויק את תפישת עולמו בנושא מדיניות חוץ[2]‏‏[3], ואף המליץ בראיון ל-CNN לכל אמריקאי לקרוא את הספר[4]:

"אם ברצונך להציץ לאופן המחשבה שלי בנושאי מדיניות חוץ, קרא את ספרו של שרנסקי 'טיעון בעד דמוקרטיה'. הייתי שם את הספר ברשימת המומלצים עבור אנשי ממשל, ובמיוחד עבור הוגי דעות. הספר תמציתי וטוב. הבחור הוא דמות הירואית, אתה יודע? זה ספר מצוין."

קריירה מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993, עם סיום לימודיו באוניברסיטת פנסילבניה, עבד במשך שנה עבור פרנק לונץ בטרם המשיך ללימודי התואר השני באוקספורד. במהלך לימודיו באוקספורד הציע לונץ לדרמר לעבוד עבור נתן שרנסקי בקמפיין הבחירות שלו ב-1995, ש"רץ" אז בבחירות 1996 לכנסת בראשות מפלגת "ישראל בעליה". דרמר החל את הקריירה שלו בישראל כיועצו האסטרטגי של שרנסקי. הוא המשיך כיועצו של שרנסקי גם לאחר הבחירות, בתקופה בה כיהן האחרון כשר התמ"ת ובעקבות זאת החליט לעלות לישראל גם באופן רשמי.

דרמר ליווה את שרנסקי גם כשהאחרון היה לשר הפנים בממשלת אהוד ברק, בעקבות בחירות 1999 ופרש יחד עמו ביולי 2000. בערך באותו זמן הוא גם הכיר את בנימין נתניהו לראשונה באופן ממשי, כשנתניהו היה בפרישה זמנית מהפוליטיקה בעקבות הפסדו בבחירות 1999 לאהוד ברק. אז הוא גם הפך ליועצו של נתניהו ואחד מכותבי נאומיו.

ב-2003 דרמר שימש כיועצו האסטרטגי של נתניהו, בעת שזה כיהן כשר האוצר בממשלת אריאל שרון ובשנת 2004 מינה אותו נתניהו לתפקיד הציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון, תפקיד בו כיהן עד אמצע שנת 2008. כשנכנס לתפקידו זה ב-2005, הוא נאלץ לוותר על אזרחותו הכפולה האמריקאית - ישראלית, לטובת הישראלית בלבד.

בתקופתו בוושינגטון הוא עסק רבות בעידודן של קרנות הפנסיה האמריקאיות הגדולות, להימנע מהשקעת כספי ציבור בחברות הסוחרות עם איראן, במקביל נסע למדינות שונות ברחבי ארצות הברית ונפגש עם מחוקקים מקומיים כדי לשכנע אותם להימנע מהשקעות של המדינות באיראן. הוא גם חיפש דרכים לשלב ארגונים פרו ישראליים בפעילות הזו. פרויקט חשוב נוסף שלו באותה תקופה היה קידום האינטרסים של ישראל בתחום הפטנטים, במיוחד בנושא התרופות ובמיוחד בעזרה לחברת טבע. לתעשיית התרופות בארצות הברית יש לובי חזק מאוד והם לחצו על הממשל האמריקאי באותה תקופה להטיל מגבלות על חברת טבע. מאמציהם כוונו לשימוש בחוקי הסחר כדי לדחות ככל האפשר את השלב בו טבע מתחילה למכור תרופות גנריות בשוק האמריקאי. הקהילה היהודית הייתה מעורבת במאבק הזה לצידה של טבע, גם כדי שמחירי התרופות, כמו התרופות הגנריות של טבע, יירדו עבור אנשים נזקקים. דרמר היה באותה תקופה אחד הפעילים העיקריים בהקשר זה. בנוסף, שימש תפקיד מרכזי במאמצים להגיע למזכר הבנות חדש בין ארצות הברית לישראל בכל הנוגע לסיוע הביטחוני.

בעת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, ב-2009 שימש דרמר כיועץ לקמפיין של נתניהו ולאחר היבחרו מונה ליועץ מדיני בכיר במשרד ראש הממשלה.

באוקטובר 2013 החל לכהן כשגריר ישראל בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רון דרמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על עדי דרמר, באתר קרן עדי
  2. ^ הארץ, 30 בדצמבר 2012
  3. ^ Honoring Democracy, מאמר על פגישת בוש - שרנסקי ודרמר בשנת 2005
  4. ^ מה קורא הנשיא בוש, כתבה ב-CNN משנת 2005