רונית מטלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רונית מטלון
רונית מטלון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 במאי 1959
גני תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 2017 (בגיל 58)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, מסאית, סופרת ילדים, עיתונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ברנר (2017)
פרס א.מ.ת (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רונית מָטָלוֹן (25 במאי 195928 בדצמבר 2017) הייתה סופרת ישראלית. יצירתה עסקה בעיקר בשאלת הזהות של בני עדות המזרח בישראל, ובמעמד האישה בחברה המזרחית והישראלית בכללותה. הייתה פרופסורית והחל מ-2009 ראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ספריה תורגמו לשפות אחדות,[1] וזכו להצלחה בחו"ל. לצד יצירתה הספרותית עבדה כעיתונאית בעיתון "הארץ" בשנות השמונים והתשעים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונית מטלון נולדה ב-1959 בגני תקווה, למשפחה יוצאת מצרים. אביה, פליקס מטלון, שעלה ב-1949,[2] היה פעיל חברתי למען זכויות בני עדות המזרח, צמצום הפערים החברתיים בתחום המפלגתי ובשטחי שכונות מצוקה, כגון שכונת התקווה, שבה מיקם את מרכז פעילותו. הוריה התגרשו בילדותה על רקע פעילותו הפוליטית של אביה.[2] מטלון סיימה לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לראשית פרסומה זכתה בתחילת שנות השמונים כאשר החלה לפרסם סיפורים קצרים ברבעון הספרות "סימן קריאה" שבעריכת מנחם פרי. במהלך שנות השמונים זכתה לחשיפה רחבה ולהערכה רבה על יצירתה, ובתחילת שנות התשעים פרסמה את ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "זרים בבית". בשנת 1992 רומן בני הנעורים שכתבה, "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט בבימויה של דינה צבי ריקליס ובכיכובו של משה איבגי.

בשנת 1995 פרסמה את הרומן הראשון שלה, "זה עם הפנים אלינו". העלילה נסובה סביב סיפורה של נערה ישראלית ממוצא מצרי, אסתר, הנשלחת בידי משפחתה ל"תיקון" אצל קרוביה המתגוררים בקמרון. הספר, אשר ארג בתוכו קונפליקטים רבים בכל הנוגע לשאלת הזהות המזרחית-עדתית והארצישראלית זכה להצלחה והערכה רבה, בישראל ובחו"ל. בשנת 2010, כחלק מסדרת "עם הספר" המאגדת בתוכה יצירות מופת נבחרות בספרות הישראלית, זכה "זה עם הפנים אלינו" להוצאה מחודשת.

בשנת 2008 יצא ספרה הסמי-ביוגרפי, "קול צעדינו", המספר את קורותיה של משפחה נעדרת אב המתגוררת בצריף עמידר בשכונת עולי ארצות המזרח. הספר זכה לתשבחות רבות מטעם המבקרים והקוראים, הפך לאחד מרבי המכר הגדולים באותה שנה, וזכה בתואר "ספר העשור" בסקר שנערך בעיתון "ידיעות אחרונות". כמו כן היה מועמד לפרס ספיר אשר באותה שנה בוטל עקב בעיית ניגוד עניינים בחבר השופטים.[3]

מטלון הייתה אחת הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות החשובות בספרות העברית בדורה, ובמסות שפרסמה עסקה בדחף ליצור אלטרנטיבות לקטגוריות מהותניות של מזרח מול מערב. משקל רב מיצירתה נשען על יצירתה של ז'קלין כהנוב, סופרת יהודיה מצריה, אשר מרכז יצירתה הלא בדיונית עסק בשאלת הזהות הלבנטינית - יהדות המזרח אשר ינקה בדורה השפעות אינטלקטואליות מערביות. מטלון נחשבת לסופרת ש"חילצה" את כהנוב מתהומות הנשייה של התודעה הישראלית, שנים לאחר שאישיותה ויצירתה נשכחו.

מטלון מזוהה באופן מובהק בתור פעילת שמאל רדיקלי[דרוש מקור] בארגונים שונים לשינוי חברתי, ובין היתר השתתפה במספר אירועים למען זכויות אדם שארגנה האגודה לזכויות האזרח. הייתה חברת הנהלת תנועת "בצלם", ובתחום הכתיבה הלא בדיונית חטיבה שלמה ממסותיה כוללת סקירה והתבוננות בוחנת על אפיוני חייהם של הפלסטינים שברצועת עזה. בינואר 2016 ספגה ביקורת רבה בישראל, לאחר שאמרה בראיון לעיתון הצרפתי "לה מונד" כי "אנחנו חיים תחת משטר אפרטהייד".

יצירתה של רונית מטלון, "אח קטן", (סיפור מתוך הקובץ "זרים בבית") היא יצירת חובה לניגשים לבחינת בגרות בספרות החל משנת תשע"ה. בשנת 2015 ניהלה ראיון לימודי מטעם מט"ח על הסיפור "אח קטן". הראיון בוצע על ידי עמית בנימין ושחר ברקוביץ' תלמידים מתיכון על שם יצחק רבין ממזכרת בתיה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטלון הייתה גרושה פעמיים. בעלה השני היה הפסיכואנליטיקאי והפרופסור לפסיכולוגיה, עמנואל ברמן, ולזוג בת משותפת. משנת 2012 הייתה בת זוגו של אריאל הירשפלד.[4] יש לה בן משותף עם המשורר עוזי בהר.

נפטרה ב-28 בדצמבר 2017, לאחר מאבק של חודשיים במחלת הסרטן, ונטמנה בבית הקברות קריית שאול.[5]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1989) – רומן לבני נוער, עובד לסרט קולנוע בשנת 1994
  • "זרים בבית" (1992) – קובץ סיפורים
  • "זה עם הפנים אלינו" (1995) – רומן
  • "שרה שרה" (2000) – רומן
  • "קרוא וכתוב" (2001) – קובץ מסות
  • "גלו את פניה" (2006) – נובלה
  • "קול צעדינו" (2008) – רומן
  • "השפעה בלתי הוגנת: רומן במכתבים" (2012) – ביחד עם אריאל הירשפלד
  • "הנערות ההולכות בשנתן" (2015) – מחזה
  • "והכלה סגרה את הדלת" (2016) – נובלה, הוצאת כתר
  • "עד ארגיעה" (2018) - מסות על כתיבה ועל ספרות, הוצאת אפיק

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל גלוזמן, "להישרט על ידי החומר, לא להתרפק עליו" (ראיון עם רונית מטלון). מכאן, כרך ב (קיץ תשס"א, יולי 2001), עמ' 228–248.
  • רונית מטלון, ז'קלין כהנוב ופליקס מטלון: שתי פרספקטיבות, קולות מטרימים, מאמר שפורסם בספר מזרחים בישראל בהוצאת מכון ון ליר.
  • שי רודין, פוליטיקלי לא קורקט: פוליטיקה של מין, מגדר ומדינה בסיפורת של סביון ליברכט, אורלי קסטל-בלום ורונית מטלון, דיסרטציה, אוניברסיטת חיפה, 2010
  • רונית מטלון, שרה שרה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 611–614, הוצאת כרמל, 2017.
  • הערך "רונית מטלון" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 234, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

בעקבות מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]