רוני ראובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוני ראובן
Roni Reuven.jpg
לידה 1955 (בן 65 בערך)
יפו, תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע צייר, אוצר, אמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוני ראובן (נולד ב-1955) הוא אמן ואיש חינוך ישראל. מנהל ואוצֵר גלריה הסדנה לאמנות ביבנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוני ראובן נולד וגדל ביפו; בן להורים ילידי בולגריה. לרוני אח בכור, שלמה ראובן, העוסק בחינוך גופני. אביו, יעקב ראובן, היה פקיד ממשלתי. אמו, אלקה ראובן, הייתה ציירת ורוני הוקף באמנות מצעירותו ושהה לצד אימו וחבריה מהמכון לאמנות בבת ים, בהם אליהו גת ואבא פניכל, שיצאו לצייר את נופי ארץ ישראל (לימים, ב-2005, ראובן הציג שתי תערוכות, בהן כלל עבודות שלו ושל אמו). למד חשמל ומכשירנות מטוסים בתיכון הולץ, מקצוע בו עסק במסגרת שירותו הצבאי.

בשנים 1980–1984 למד ראובן אמנות, במדרשה לאמנות ברמת השרון, עם התמחות בציור ובהדפס. הוא בעל תואר ראשון בחינוך לאמנות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל (2009) ותואר שני בתרבות עם ישראל והוראתה, מטעם המכללה האקדמית אחוה (2013). בתקופת לימודיו במדרשה היה אסיסטנט של האמנית אלימה ולימד את אמנות ההדפס, אותה המשיך ולימד במכון אבני, במכון לאמנות בת ים, ובמכללת ספיר.

ראובן היה ממקימי קבוצת "מימד", שפעלה בשנים 1988–1990. חברי "מימד" (פרט לראובן) לימדו בבית הספר "מימד לאמנות חזותית" – אריה ברקוביץ', אבי עזרא, טוביה אברהם, שמחה שפייזר ויגאל עוזרי. הם הציגו יחדיו ואירחו אמנים נוספים, אולם לכל אחד מהם היה קו אמנותי משלו. קבוצת "מימד" החלה לפעול בגלריה "מימד קטן" בחנות "פרוזה" בדיזנגוף סנטר ומשפעילותה התרחבה, נפתחה גלריה "מימד" בנחלת בנימין. במסגרתה לקח חלק בפרויקטים אמנותיים, תערוכות והרצאות בפריפריה, בקיבוצים ובמושבים. בגלריות "מימד" הציג את שתי תערוכות היחיד הראשונות שלו.

בשנת 1988 הציג בתערוכה הקבוצתית "צבע טרי" במוזיאון תל אביב לאמנות, שכללה שישים אמנים שנולדו לאחר קום המדינה. באותה שנה השתתף ב"יצירמון" - פרויקט אמנות במצפה רמון, אוצר: ד"ר גדעון עפרת.

החל מ-1999 ראובן מנהל ואוצֵר גלריה הסדנה לאמנות, יבנה. בגלריה שתי קומות: קומת הקרקע כוללת שני חללי תצוגה וקיר אמן, בגלריות מוצגות תערוכות חדשות מדי חודש וחצי ובקומה שנייה יש כיתות לימוד. בסדנה נערכות הרצאות, סדנאות לתלמידי בתי ספר, קשישים, אוכלוסיות מיוחדות והציבור הרחב. במסגרת תפקידו אחראי על פרויקטים אמנותיים עירוניים, ביניהם: שלושה סימפוזיונים לפיסול באבן, הצבת פיסול סביבתי בעיר ואירועי אמנות לכלל הקהילה: יריד אמנות, תערוכת חוצות. לימד אמנות בבית ספר יסודי בן-גוריון ביבנה ובמקיף ד' באשדוד, בו הגיש תלמידים לבגרות באמנות מעשית.

החל להציג ב-1985, עד כה (2018) הציג 17 תערוכות יחיד (מתוכן שבע בגלריה טובה אוסמן) ואצר כשישים תערוכות, רובן בגלריה הסדנה לאמנות ביבנה.

רוני ראובן נשוי לחדוה ראובן, קרמיקאית ומטפלת באמנות, להם שלושה ילדים והם מתגוררים ביבנה; בשנת 2007 החלו להציג בתערוכות משותפות.

אודות יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר דורית קדר:[1]

"שנות התשעים של המאה הקודמת מאופיינות בעבודות גדולות ממטר, לרוב ריבועיות, עשויות מעץ לבוד, בהן הגאומטרי והפיגורטיבי, הפרספקטיבה וההשטחה שטים ביחד על מצע, השולל מעין הצופה אפשרות כלשהי לנווט... ערפילית כבדה ירדה על מחוז הדימויים, רק לפרקים אור כנוע מבליח נקודתית... רישומים גאומטריים, סוסים שבורים, שרבוטים קצובים, ודימויים מוחשיים מנוכרים מסביבתם. שני כוחות פועלים מתוך המרכז במקביל ואולי אין זה אלא אותו מקור שמערבל, מושך ומפזר באחת את מה שנקרה תוך איום מחלחל.

שנות האלפיים מהווים אתנחתא זעירא. העבודות קטנו וצדו אל תוכן דימויים מתוך שגרת היום... הרקע הופך לקישוטי כדי להרגיע את טראומת החור השחור. ציורים בהשראת נייר קיר רוקוקאי, מרצפות יפואיות, אר-דקו ממסגרים או מתהווים לתמונה בתוך תמונה. כאוס מתחפש ליומיום סדור... חגורה היא חבל תלייה פוטנציאלי ואבזם, על צילו, הוא נשק מבהיק ומחודד בחלקה שכקודמתה (חור שחור), נותרת ללא יכולת ניווט, משועבדת לעלטה.

...עבודות עכשוויות של רוני ראובן מעוררות את המתח בין הקטבים, רצון לאחיזה והתרופפות. נוף בראשיתי אפל וסוער שלא משאיר מקום לריק, מים בכל מקום מתנפצים, נבקעים, פורצים וחושפים שרידי בעלי חיים שטבעו. הקומפוזיציה דחוסה ומרוכזת, בשעה שמשיכות מכחול מעובות ועזות – הן מראת נפש האמן הטרודה במלחמות היוליות."

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד או זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1986 - גלריה מימד 1, תל אביב, אוצר: יגאל עוזרי
  • 1986 - גלריה מימד קטן, זוגית עם דיאנה בנצ'יק, תל אביב, אוצר: יגאל עוזרי
  • 1988 - "כלים שלובים", גלריה מימד קטן, תל אביב, אוצר: יגאל עוזרי
  • 1991 - "עבודות בית", גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן
  • 1993 - "שביר", גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן
  • 1999 - "הדוק", גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן
  • 2005 - "אלקה", זוגית עם אלקה ראובן, גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן
  • 2005 - "אלקה", זוגית עם אלקה ראובן, הסדנה לאמנות, יבנה, אוצרת: תניה אנגלשטיין (קטלוג, כתיבה: מירי גול)
  • 2007 - "החצר האחורית", זוגית עם חדוה ראובן, גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן
  • 2007 - "את לא נראית", גלריית קיבוץ ראש הנקרה, אוצרת: רבקה סיני
  • 2009 - "משחקים מותרים", זוגית עם חדוה ראובן, בית האמנים, תל אביב, אוצרת: קרין גורביץ' (קטלוג)
  • 2011 - "שומר היער", זוגית עם חדוה ראובן, גלריה צדיק, תל אביב, אוצרת: חנה קומן
  • 2014 - "מאזניים מעוינים", זוגית עם חדוה ראובן, גלריית יד לבנים, רחובות, אוצרת: בת-שבע גרניט (קטלוג)
  • 2015 - "מוצפן", גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן (קטלוג)
  • 2017 - "מטרו" בחלון, זוגית עם חדוה ראובן, גלריה טובה אוסמן, תל אביב, אוצרת: טובה אוסמן
  • 2017 - "מטרו", זוגית עם חדוה ראובן, "מכון המים", הגלריה העירונית, גבעתיים, אוצר : דורון פולק (קטלוג)
  • 2018 - "אמנאוצר", מדורת השבט/ת, זוגית עם חדוה ראובן, גלריה עירונית לאמנות בית גורדון-לונדון, ראשון לציון, אוצרים: אפי גן, דורון פישביין (קטלוג)
  • 2018 - "קורה", בית האמנים, תל אביב, אוצרת: דליה דנון.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1985 - "סיר לחץ", תיאטרון ירושלים; אוצר : יגאל בן-נון (קטלוג)
  • 1987 - "ציור, ציטטה, ציור", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן; אוצר : סורין הלר (קטלוג)
  • 1988 - "צבע טרי: הדור הצעיר באמנות ישראל", מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת : אלן גינתון (קטלוג)
  • 1988 - "5+1", גלריה מימד 1; אוצר : קבוצת מימד (קטלוג)
  • 1989 - "מיתולוגיות אישיות", מוזיאון בת ים; אוצרת : שרי פארן (קטלוג)
  • 1991 - "רישום עכשיו, רישום כאן", גלריה קלישר, תל אביב
  • 1993 - "אמנות מודרנית ישראלית", הנובר, גרמניה
  • 1994 - "דיאלוג באמנות ישראלית", בד קסינגן, גרמיה
  • 1994 - "עץ ונוף כדימוי מקום", "ארט פוקוס”, גלריה סטודיו אמן, חדרה; אוצר : אנטון בידרמן (קטלוג)
  • 1994 - "דגלים", "ארט פוקוס”, מוזיאון אשדוד לאמנות; אוצרת : טובה אוסמן (קטלוג)
  • 2004 - "רישום ישן וחדש", גלריה עירונית, בית יד לבנים, רעננה; אוצרת : אורנה פיכמן (קטלוג)
  • 2006 - "אלבום משפחתי", גלריה ד. דנון, תל אביב
  • 2006 - "שיח בין קו למצע", הגלריה החדשה, בית ציוני אמריקה, תל אביב
  • 2007 - "נס פך השמן", מוזיאון אשדוד לאמנות; אוצרת : יעל ויזל (קטלוג)
  • 2007 - "מאז יצא מתוק", מוזיאון אשדוד; אוצרת : יעל ויזל (קטלוג)
  • 2007 - "מחווה לאייבי נתן, איש השלום", הסדנה לאמנות, יבנה; אוצר : רוני ראובן (קטלוג)
  • 2007 - "מגן דוד באמנות הישראלית", הסדנה לאמנות, יבנה
  • 2008 - "מגילה", שפייר גרמניה אוצרים : מייק לאוטר, רוני ראובן (קטלוג)
  • 2008 - "סוד הרימון הגדול", מוזיאון גדרה
  • 2008 - "לחיים", מוזיאון אשדוד לאמנות; אוצרת : יעל ויזל (קטלוג)
  • 2014 - "סיפור בית" הסדנה לאמנות, יבנה; אוצרת : טובה אוסמן (קטלוג)
  • 2015 - "תמורות", גלריה שרה ארמן, תל אביב
  • 2016 - קיר אמן X9, "מקום לאמנות" בקריית המלאכה תל אביב; אוצרת : דליה דנון
  • 2016 - "בחזרה לגן עדן", גלריה שרה ארמן, תל אביב
  • 2016 - "סימניה", בית האמנים, ראשון לציון
  • 2016 - "אז ועכשיו", גלריה שרה ארמן, תל אביב
  • 2017 - מוזיאון האמנים, מוזיאון הפיוז'ן, איסטון, ארצות הברית; אוצר: דורון פולק
  • 2017 - "שמיים וארץ", גלריה שרה ארמן, תל אביב
  • 2018 - "GORJ FEST", טרגו זו', גורז', רומניה, אוצר: תאודור דאדאלאו (קטלוג)
  • 2018 - "אדם הוא מקום" מחווה ל-70 שנות אמנות בישראל, גלריה פתוחה לאמנות וסביבה-פארק שקמה, ראשון לציון, אוצרת: סול ברקו-ליבמור
  • 2018 - שלוש דרכים להיות, "זה זה" tode ti, רביעיית פלורנטין, תל אביב; אוצרים : לילך אברמסקי-ארזי, אסף רולף-בן שחר (קטלוג).

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות נבחרות אותן אצר רוני ראובן בגלריה הסדנה לאמנות, יבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018 - "ילדותי השנייה", קבוצתית.
  • 2017 - "שיעור מולדת", קבוצתית.
  • 2017 - "טווית אצבע", מירי הופמן כסיף.
  • 2017 - "האיש ההוא", שלום ניומן, אופירה אבישר, דורון פולק.
  • 2016 - "TEXT טורה" תערוכה קבוצתית.
  • 2016 - "זהות חומרית...זהות תרבותית !" אמנים עולים, תערוכה קבוצתית.
  • 2015 - "רב קו", תערוכה קבוצתית.
  • 2014 - "אנושות", גניה גנדלמן.
  • 2012 - "דוקר" קבוצתית
  • 2010 - "המשותף" -"גלריה טובה אוסמן", 30 שנות פעילות, קבוצתית.
  • 2009 - "בשבילך אנחנו מתגעגעים", תערוכה קבוצתית.
  • 2008 - "מגילה", קבוצתית, שפייר גרמניה.
  • 2007 - "מחווה לאייבי נתן, איש השלום", תערוכה קבוצתית.
  • 2007 - "מגן דוד באמנות הישראלית", תערוכה קבוצתית
  • 2007 - "סוכן כפול", איריס חבר, אריה ברקוביץ'.
  • 2006 - "גילוי נאות", דודו גרשטיין.
  • 2006 - "פלורנטין ביבנה", קבוצתית.
  • 2004 - "מזרח, מערב ומה שביניהם", חיים אברהם, יגאל אזולאי, יהושע פרונט.
  • 2004 - לאה ניקל, יואב חנן, תערוכה זוגית.
  • 2003 - "בשבילך אני מתגעגעת", תניה אנגלשטיין-בחומר, מירי גול-במילים.
  • 2003 - "שלושה פנים לחיה", דורית קדר, עמוס גולן, משה שק.
  • 2002 - "דיאלוג", מיקי טרופר, מירי הופמן-כסיף.
  • 2002 - "רואנדה קאזנובה-מיצמוץ", מוטי מזרחי.
  • 2001 - "אוי כנרת שלי", חנה נוה.
  • 2000 - "היה כתוב: סכנת האילוסטרציה וצריך להיות: אימה", יאיר גרבוז.
  • 1999 - "יש לי במה בראש", נעמה צבר.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל גילעת, "הדינמיקה בשדה האמנות בשנות השמונים, קבוצת 'מימד'", בתוך: דור המפנה, אמנות צעירה בשנות השמונים בישראל, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2019, עמ' 83–85.
  • רוני ראובן, ספר אמן "מים רבים", 2017, עריכה, כתיבה ועיצוב: אירית לוין, ד"ר דורית קדר.
  • "אלבום הטלאי הצהוב", זאב ברקן, הוצאה פרטית, 2008, עמ' 7, הכפתור הצהוב.
  • "יבנה ממושב הסנהדרין ולעיר ואם בישראל", עורך ראשי: שלום נגר, הוצאה לאור "אלפא רעות", 1998, עמ' 102–109, כתיבת פרק התרבות מ"צליל" ועד "שבק-ס".
  • "לגעת, אמנות ישראלית בשלהי שנות ה-80", ד"ר גדעון עפרת, הוצאת "אמנות ישראל" 1988, עמ' 90, הביצה הפלורליסטית "והנה ציורי הסיוט, העונשין וההתעללות המונוכרומיים של רוני ראובן".

כתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "כאן" מציאות ישראלית באמנות, גיליון מס' 52, נובמבר-דצמבר 2017, עורכת חנה ברק אנגל, עמ' 24–29, רוני ראובן, אמן/מחנך/איש קהילה, טקסט: אירית לוין.
  • "כאן" מציאות ישראלית באמנות, גיליון מס' 48, מרץ-אפריל 2017, עורכת חנה ברק אנגל, עמ' 12–15, "מטרו"-חדוה ורוני ראובן, אוצר: דורון פולק.
  • "כאן" מציאות ישראלית באמנות, גיליון מס' 41, ינואר-פברואר 2016, עורכת חנה ברק אנגל, עמ' 18–21, "מוצפן" רוני ראובן בגלריה טובה אוסמן, אוצרת: טובה אוסמן.
  • "כאן" מציאות ישראלית באמנות, גיליון מס' 34, אוקטובר 2014, עורכת חנה ברק אנגל, עמ' 42–45, "מאזניים מעוינים", חדוה ורוני ראובן בגלריה בית יד לבנים, רחובות, אוצרת בת שבע גרניט.
  • "בניין ודיור" גיליון 123, מגזין ישראלי לעיצוב, 2009, עורכת: חדווה אלמוז, עמ' 111, כרטיס ביקור, מעט אודות האמן רוני ראובן ויצירותיו.

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין נביא בעירו", ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום, 25 בדצמבר 2015, עמ' 65–67.
  • חגי ארגוב, "מאגר מרשים של אלמנטים", ערים, 18 ביוני 1993.
  • "לאן הערב", חדשות, 15 ביוני 1993.
  • שלומית סנדר-אלטמן, "תערוכה – רוני ראובן", גלובס, 8 ביוני 1993.
  • עמנואל בר-קדמא, "תערוכות", עיתון תל אביב, פברואר 1992.
  • דורית קדר, "טעם אישי", על המשמר, 17 בפברואר 1992, עמ' 14.
  • נעמי סימן-טוב, "בחושך זה מפחיד", עיתון תל אביב, ינואר 1991.
  • רבקה מאיר, תערוכה: "רוני ראובן – 'עבודות בית'", דבר, 9 בינואר 1991.
  • Gil Goldfine, "Five Mixed-Media", The Jerusalem Post Magazine, January 4, 1991.
  • חגי ארגוב, "הצד האינטימי בציוריו", ערים, 21 בדצמבר 1990, עמ' 62.
  • טליה רפפורט, "ששה ועוד ששה", דבר, 4 בנובמבר 1988.
  • קובי הראל, "המימד של הרישום", מעריב, 28 באוקטובר 1988.
  • רפי לביא, "מימד ברישום", העיר, 21 באוקטובר 1988.
  • טליה רפפורט, "3 רגעים, 6 ממדים וצבע נוסף", דבר, 22 ביולי 1988.
  • רפי לביא, "לא סתם יפה", העיר, 15 ביולי 1988.
  • קובי הראל, "למרות החום", מעריב, 15 ביולי 1988.
  • רותי רובין, "בגיל מסוים סביב 35", חדשות, 12 ביולי 1988.
  • טליה רפפורט, "תופת ציורית, דבר, 26 בפברואר 1988.
  • Gil Goldfine, "The Art Scene", The Jerusalem Post Magazine, February 26, 1988.
  • טליה רפפורט, "צעירים ורגישים", דבר, 7 בפברואר 1986.
  • עודד ברושי, "שיבה לסגנון שקט", ידיעות אחרונות, 31 בינואר 1986.
  • עמנואל בר-קדמא, "תערוכות", עיתון תל אביב, ינואר 1986.
  • רחל אנגל, "שני אמנים צעירים", מעריב, 31 בינואר 1986.
  • רפי לביא, "שאלה", העיר, 31 בינואר 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוני ראובן, מים רבים (ספר אמן), עמ' 20.