רוסאריו ג'וליאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוסאריו ג'וליאני
Rosario Giuliani
Rosario Giuliani @Pozzuoli Jazz Festival 2012 - Ph. Marina Sgamato.JPG
לידה 13 בינואר 1967 (בן 54)
טרסינה, איטליה
מוקד פעילות איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Licinio Refice
עיסוק מוזיקאי ג'אז, סקסופוניסט עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה סקסופון
חברת תקליטים Dreyfus Music
https://rosariogiuliani.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוסאריו ג'וליאני (נולד ב-13 בינואר 1967, טרצ'ינה, איטליה) הוא סקסופוניסט ג'אז איטלקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל ללמוד לנגן על סקסופון אלט בגיל צעיר מאוד בלהקה "Città di Terracina" וסיים את לימודיו בשנת 1987 בקונסרבטוריון היוקרתי Licinio Refice של פרוסיניונה בלאציו. כישרון, תשוקה לכל סוגי המוזיקה ותעוזה טכנית גדולה הביאו את ג'וליאני לקדמת הבמה של סצנת הג'אז האירופאית והבינלאומית.

בשנת 1989 השתתף בקורסים של מכללת ברקלי למוזיקה המאורגנת במסגרת פסטיבל הג'אז באומבריה. בשנת 1990 הוא נכלל על ידי RAI (הרדיו האיטלקי) לנגן ב"תזמורת של הכישרונות הצעירים של הג'אז האירופאי" שהתקיים ברומא באולם ה"פורו איטליקו", בניצוחו של ג'יימס ניוטון.

בשנים שלאחר מכן הוא שיתף פעולה בהקלטת פסקולים לסרטים עם מאסטרים בעלי שם בינלאומי כמו אניו מוריקונה, לואיס בקלוב, ארמנדו טרוואג'ולי, ניקולא פיובאני, וריץ אורטולני. בשנת 1996 זכה בפרס על-שם "מסימו אורבני", ובשנה שלאחר מכן זכה בפרס "תחרות הג'אז האירופי", שהוענק לו בבלגיה כסולן הטוב והלהקה הטובה ביותר.

בשנת 2000 זכה בטופ ג'אז בקטגוריית הכישרונות החדשים, במשאל השנתי של המגזין המוזיקלי "מוזיקה ג'אז".

בשנת 2005 השתתף בפרויקט "ארץ השמש" עם צ'ארלי היידן וגונזלו רובלקבה.

בשנת 2006 יצא לסיבוב הופעות בערים המרכזיות של הרפובליקה העממית של סין.

היו לו שיתופי פעולה מוזיקליים רבים, בהם עם קני ווילר, רנדי ברקר, בוב מינצר, סידר ולטון, פיל וודס, קמרון בראון, ג'ו לוק, דונלד האריסון ובאיטליה עם אנריקו רבא, מאוריציו ג'אמארקו, טוליו דה פיסקופו, פרנקו ד'אנדרה, ג'ובאני תומאזו, אנריקו פיראנונצי, דדו מורוני, חאבייר ג'ירוטו ופלביו בולטרו. לאחרונה מופיע בקונצרט מחווה לדיוק אלינגטון יחד עם פסנתרן הג'אז האיטלקי אדגרדו "דאדו" מורוני.

הוא ניגן במספר פסטיבלים בינלאומיים, בהם: ג'טרי אלטרי (איטליה), ג'אז בלייז', פסטיבל הג'אז ג'קסטו (ספרד), פסטיבל הג'אז של זאגרב, ג'אז אומבריה, פסטיבל הג'אז של ברגמו, ג'אז JVC. פסטיבל (פריז), בניין העירייה 2001 (ניו יורק), פסטיבל הג'אז בים הצפוני (הולנד), פסטיבל הג'אז בלונדון (הממלכה המאוחדת), קליפורניה, מקסיקו, הונג קונג, פסטיבל הג'אז של מרציאק (צרפת), פסטיבל הג'אז של אנקרה, מועדון הג'אז עשן (ניו יורק), ג'אז בווינה (צרפת).

בספטמבר 2000 חתם ג'וליאני על עסקה להוצאת תקליטים עם הלייבל הצרפתי "דרייפוס ג'אז", איתו הקליט את ארבעת התקליטים האחרונים שלו: ""Luggage"", שיצא באפריל 2001, "מר דודו", שיצא באוקטובר. 2002, "יותר מאשר אי פעם", פורסם באוקטובר 2004, ו"כל דבר אחר", מינואר 2007.

ב־22 במרץ 2010 "Lennie's pennies" יוצא לאור שוב עבור הלייבל "דרייפוס ג'אז", עם ג'ו לה בארברה על תופים, פייר דה בתמן בפסנתר ודריל הול בקונטרבס.

העבודה האחרונה שלו היא "תמונות" שיצאה בשנת 2013 עבור הוצאת דרייפוס / BMG.

הצליל והטכניקה שלו מושפעים מאמנים כמו ג'ון קולטריין, צ'ארלי פארקר, קנונבול אדרלי וארט פפר, אף על פי שג'וליאני שאב השראה מהמאסטרים הגדולים הללו, הוא הצליח לפתח סגנון אישי וייחודי.

המלחין האיטלקי הידוע ג'יאני פרו כינה אותו "הילד בן המילניום" וכתב את תווי הכריכה של אלבומו של ג'וליאני, "מתיחה", שהוקלט בשנת 1998 לדיסקים סכמתיים, כולם מוקדשים ליצירות מופת.

כלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליאני מנגן על סקסופון אלט אבל הוא גם אוהב להופיע עם סקסופון הסופרן.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס "מסימו אורבני" 1996.
  • Lo Straniero פרס המוזיקה לשנת 1999.
  • "הסולן הטוב ביותר" בתחרות הג'אז האירופאית בבלגיה.
  • מקום ראשון בהצטיינות בתחרות Top Jazz בשנת 2000
  • פרס המגזין "Musica Jazz" ,בשנת 2010 לסקסופוניסט הטוב ביותר של השנה.

דיסקוגרפיה חלקית[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 - מזוודות (דרייפוס)
  • 2002 - מר דודו (דרייפוס)
  • 2004 - יותר מבעבר (דרייפוס) עם פילק וגליאנו
  • 2007 - כל דבר אחר (דרייפוס)
  • 2010 - הפרוטות של לני (דרייפוס)
  • 2013 - תמונות (דרייפוס / BMG)
  • 2016 - הצד הסמוי (רשומות Parco della Musica).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]