רוסתם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוסתם קוטל את הדרקון, מאת עאדל עדילי

רוֹסְתָם (פרסית: رُستَم, תעתיק מדויק: רסתם), המכונה גם רוסתם-י דסתאן (رستم دستان) או רוסתם בן זאל (رستم پسر زال), הוא אחד מגדולי הגיבורים בתרבות הפרסית. עלילותיו מסופרות באפוס הפרסי מהמאה ה-10, השאהנאמה.

לידתו וילדותו של רוסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם נולד בחבל זאבוליסטן (כיום דרום-מזרח אפגניסטן) לזאל(אנ'), מגדולי הגיבורים של איראן, ולרודאבה, בתו של מהראב מלך קאבול. סבו של רוסתם, סאם, ואבי סבו, נרימאן, היו אף הם גיבורים מפורסמים אשר לחמו למען איראן. לידתו של רוסתם הענק התארכה בשל גודלו יוצא הדופן של התינוק, וחייה של אימו היו בסכנה. אביו זאל, שחשש שיאבד את אשתו ואת בנו במהלך הלידה, זימן את הסימורג, הציפור האגדית שגידלה אותו בצעירותו, על ידי שריפת נוצה שזו העניקה לו טרם פרידתם. הסימורג הדריכה את זאל כיצד לבצע מעין ניתוח קיסרי באשתו, וכך ניצלו חייה של רודאבה ורוסתם בא לעולם.
כבר בילדותו מבצע רוסתם מספר מעשי גבורה. לילה אחד נודע לו שהפיל הלבן של המלך מנוצ'הר משתולל ומסכן את הסובבים. שומרי הארמון חוששים להתקרב, אך רוסתם מסתער על הפיל והורג אותו בחבטה אחת מהאלה של סבו, סאם. כמו כן, רוסתם עדיין ילד כאשר הוא מאלף בעצמו את סוסו האגדי רחש, שאינו מתיר לאף רוכב אחר לרכוב עליו.
לאחר מכן, רוסתם נשלח על ידי אביו לשכנע את קאי-קובאד, השאה הראשון בשושלת קאיניאן, לשוב מהר אלבורז ולתפוס את מקומו כמלך. מכאן שלרוסתם תפקיד מרכזי בייסוד השושלת.

שבע המטלות של רוסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחש נלחם באריה בעוד רוסתם ישן

רוסתם יוצא למסע להצלת השאה של איראן, קאי-קאווס(אנ'), אשר פותה לצאת לכבוש את ארץ הדִיבִים (שדים) מאזנדראן אך נפל בשבי עם כל צבאו. סיפור מסעו של רוסתם במאזנדראן מתחלק לשבעה מאורעות מרכזיים ומכונה "שבע המטלות של רוסתם" (פרסית: هفت خوان رستم, תעתיק: הפת ח'ואן רסתם):

מערכה ראשונה: רחש והאריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם נרדם בין קני הסוף כאשר לפתע אריה תוקף את סוסו רחש. רחש נאבק באריה ולבסוף הורג אותו בעזרת שיניו ופרסותיו. רוסתם מתעורר מההמולה ורואה את האריה המת ואת סוסו הפצוע, אך גוער ברחש על שנלחם באריה בעצמו במקום להעיר אותו ולהיעזר בו.

מערכה שנייה: רוסתם במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם מגיע למדבר של מאזנדראן ולאחר רכיבה ממושכת הרוכב וסוסו צמאים ונשקפת סכנה לחייהם. רוסתם מתפלל לאל לישועה, ולפתע מופיע במקום כבש שמן. רוסתם רואה בכבש סימן מבשר טובות ועוקב אחריו על מנת למצוא את מקור המים ממנו הוא שותה. הכבש מוביל את רוסתם למעיין מים ובכך מציל את חייו, ולאחר מכן הוא נעלם.

מערכה שלישית: רוסתם נלחם בדרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם נלחם בדרקון

רוסתם הולך לישון ומורה לרחש להעיר אותו במקרה של סכנה ולא להתמודד עימה בעצמו כמו במקרה עם האריה. בחצות הלילה מגיע למקום דרקון, ורחש שמזהה את הסכנה מתחיל לצהול ולרקוע בפרסותיו עד שרוסתם מתעורר. רוסתם מביט סביב אך אינו רואה את הדרקון, שנעלם. הוא גוער ברחש על שהעיר אותו לשווא וחוזר לישון. הדרקון ממשיך להופיע ולהיעלם מספר פעמים, ורחש ממשיך להעיר את רוסתם ובכל פעם זוכה לגידופים הולכים ומחריפים מצד אדונו. בסופו של דבר, רוסתם מצליח לראות את הדרקון ולאחר קרב קשה קוטל אותו בעזרתו של רחש.

מערכה רביעית: רוסתם נלחם במכשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם ממשיך במסעו ועם ערב מגיע לחלקה ירוקה. להפתעתו, הוא מגלה שולחן שעליו אוכל ויין, ומתחיל לאכול ולשתות מבלי לדעת שהשולחן שייך לחבורת מכשפים. רוסתם מסיים לאכול ומתחיל לנגן ולשיר אודות הרפתקאותיו. השיר מגיע לאוזניה של מכשפה, אשר לובשת את דמותה של נערה יפהפייה ומתיישבת לצדו. רוסתם מגיש למכשפה כוס יין ומפציר בה לשתות לחיי אורמזד, אך למשמע שמו של האל, הכישוף נשבר והמכשפה שבה לדמותה המקורית. רוסתם מתעשת, תופס את המכשפה בפלצור וחותך אותה לשניים בחרבו .

מערכה חמישית: רוסתם נלחם באולאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם נרדם ליד שדה זרוע בזמן שרחש מתחיל ללחך בו. שומר השדה מגיע להתלונן בפני רוסתם על ההתנהגות של סוסו, אך רוסתם מכה אותו ומגרש אותו. השומר המוכה קורא לבעל האדמה, אולאד, שיוצא לתקוף את רוסתם עם חייליו. רוסתם הורג את חייליו של אולאד, תופס אותו ומכריח אותו לגלות לו היכן נמצאים קאי-קאווס והדיב הלבן שלקח אותו בשבי. רוסתם מבטיח לאולאד שאם הוא יעזור לו הוא יקבל את השליטה במאזנדראן לאחר שהדיבים יובסו. אולאד מסכים, ומשלב זה הופך למורה הדרך של רוסתם עד סוף מסעו במאזנדראן.

מערכה שישית: רוסתם נלחם בדיב ארז'אנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם קוטל את הדיב הלבן

בהדרכתו של אולאד רוסתם מגיע לעיר מאזנדראן, שם הוא הורג את הדיב ארז'אנג, מפקד צבא מאזנדראן, ותולה את ראשו על אוכפו. חיילי צבא מאזנדראן נתקפים פחד למראה ראש מפקדם הכרות ובורחים. לאחר מכן, אולאד מוביל את רוסתם ברחבי העיר למקום כלאו של קאי-קאווס, אשר התעוור כתוצאה מכשפיו של הדיב הלבן. קאי-קאווס מהלל את רוסתם ושולח אותו להרוג את הדיב הלבן.

מערכה שביעית: רוסתם נלחם בדיב הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם מגיע למקום משכנם של הדיבים. אולאד מייעץ לו לתקוף באמצע היום, כאשר השמש נמצאת גבוה בשמיים, משום שבשעה זו הדיבים ישנים והם יתעוררו מבולבלים. רוסתם עושה כן והורג את הדיבים, ולאחר מכן נכנס למאורתו של הדיב הלבן. בין השניים מתפתח קרב איתנים שבסופו רוסתם מביס את הדיב, עורף את ראשו ועוקר את ליבו. רוסתם שב אל קאי-קאווס ומורח את הדם מליבו של הדיב על עיניהם של השאה וחייליו וכך משיב להם את מאור עיניהם.

בהמשך קאי-קאווס שולח למלך מאזנדראן מכתב בו הוא כותב כי רוסתם קטל את הדיב ארז'אנג ואת הדיב הלבן וקורא לו להיכנע לאיראן. מלך מאזנדראן מסרב להיכנע ואף מאיים להחריב את איראן. שני הצבאות נפגשים בשדה הקרב ולאחר קרב ארוך חיילי איראן מנצחים את חיילי מאזנדראן. במהלך הקרב רוסתם ומלך מאזנדראן נלחמים זה בזה, אך לאחר שרוסתם מביס את המלך, זה משתמש בכשפיו כדי להפוך את עצמו לסלע. קאי-קאווס דורש שמלך מאזנדראן יועמד לדין, ולכן רוסתם נאלץ לשאת את הסלע לארמונו של השאה, שם הוא מאיים לנפץ אותו אם המלך לא ישוב לצורתו המקורית. מלך מאזנדראן המפוחד שב לצורתו המקורית, נשפט על ידי קאי-קאווס ומוצא להורג. לבסוף, קאי-קאווס מעניק לרוסתם עושר רב ואף מעניק לאולאד את השליטה במאזנדראן כפי שהבטיח לו רוסתם.

רוסתם וסוהראב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם מבכה את מות סוהראב

רוסתם מחפש אחר סוסו שנגנב ומגיע לעיר סמנגאן, שם הוא מתארח בארמונו של המלך ופוגש את בתו, הנסיכה תהמינה. הנסיכה מגיעה לחדרו של רוסתם באישון לילה ומתוודה על הערצתה כלפיו. היא מתחננת שייתן לה ללדת את בנו ובתמורה מציעה להשיב לו את סוסו האבוד. רוסתם נענה לבקשתה של תהמינה, נושא אותה לאישה ומקיים את חלקו בעסקה. טרם עזיבתו, הוא משאיר ברשותה תכשיט שענד על זרועו כדי שתענוד אותו על זרועו של בנו אם ייוולד לה בן, או בשערה של בתו אם תיוולד לה בת. תשעה חודשים לאחר מכן תהמינה יולדת בן וקוראת לו סוֹהְרָאבּ.
בגיל עשר סוהראב כבר לוחם בלתי מנוצח ואימו מגלה לו שאביו הוא הגיבור האגדי רוסתם. סוהראב מחליט למצוא את אביו ולעזור לו לתפוס את מקומו של השאה כמלך איראן, ולצורך כך מצטרף לצבאו של אפרסיאב, מלך טוראן. עד מהרה השמועה על כוחו של סוהראב נפוצה בקרב האיראנים ומגיעה לאוזניו של רוסתם, אך הוא סבור כי בנו עדיין רק ילד ולכן פוסל את האפשרות שמדובר בו. בסופו של דבר, צבאות איראן וטוראן נפגשים וסוהראב מתייצב מול רוסתם בדו-קרב. סוהראב חושד שיריבו הוא למעשה אביו ומנסה לגרום לו להודות שהוא רוסתם, אך רוסתם מכחיש את זהותו פעם אחר פעם. השניים נלחמים זה בזה ולאחר קרב קשה ידו של סוהראב על העליונה, אך בעזרת סיוע אלוהי רוסתם מצליח לגבור עליו ולשבור את גבו. סוהראב הגוסס מאיים על הורגו שאביו, רוסתם, ינקום את מותו, ורוסתם מבין שהרג את בנו במו ידיו. הוא פותח את שריונו של סוהראב וכאשר הוא רואה על זרועו את התכשיט שהעניק לתהמינה, הוא נתקף צער עמוק ואף מנסה להתאבד. רוסתם מבקש את עזרתו של קאי-קאווס בריפוי בנו, אך השאה מסרב לבקשתו מחשש שכוחם המשולב של האב והבן יביא למפלתו. לפני מותו, סוהראב מבקש מאביו לחוס על צבא טוראן, ורוסתם נענה למשאלתו. לאחר מכן, רוסתם המתאבל לוקח את גופת בנו עמו לזאבוליסטן ומקים לו שם קבר מפואר.

מותו של רוסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגאד, אחיו-למחצה של רוסתם, ומלך קאבול קושרים קשר לרצוח את רוסתם. בהתאם לתוכניתם, המלך עורך משתה ומעמיד פנים שהוא מעליב את שגאד ואת רוסתם. שגאד, המעמיד פני נעלב, הולך להתלונן אצל רוסתם ומשכנע אותו לצאת לקאבול לבדו כדי לדרוש את התנצלותו של המלך. רוסתם עושה כן ומקבל את התנצלותו של מלך קאבול, אשר מזמין אותו למשתה ולמסע ציד ביום המחרת. במהלך מסע הציד שגאד מנתב את רוסתם למסלול בו נחפר קודם לכן בור שבתחתיתו הוצבו חרבות וחניתות, ורוסתם נופל לבור עם סוסו. רוסתם הגוסס מבין ששגאד בגד בו, ומבקש ממנו להביא לו את קשתו וחציו כדי שיוכל להגן על עצמו מחיות טרף ברגעיו האחרונים. שגאד נעתר לבקשתו אך ממהר להתחבא בתוך גזע עץ חלול. בכוחותיו האחרונים רוסתם יורה חץ שחודר את קליפת העץ והורג את שגאד, אך מת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. דבר מותו של רוסתם מגיע לאביו זאל, שמתאבל עליו ומקים לו קבר מפואר.
מותו של רוסתם חותם את השאהנאמה.

דמותו של רוסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסתם מתואר בשאהנאמה כגיבור שבגיבורים, הנלחם למען איראן ומייצג את הטוב במלחמתו נגד הרוע. הוא נשלח פעם אחר פעם להגן על איראן מפני אויביה, צבאות זרים וכוחות על-טבעיים כאחד, ותמיד חוזר מנצח. לעיתים קרובות רוסתם נאלץ לצאת להצלת השאה הפזיז המתפתה בקלות לצאת למסעות כיבושים מסוכנים או לבצע מעשי שטות שונים ומשונים. רוסתם מושיע את השאהים פעם אחר פעם, אך ככל שחולף הזמן סבלנותו פוקעת ותסכולו מהם גובר, עד כדי כך שהוא חושב להרים ידיים מספר פעמים. עם זאת, הוא תמיד משתכנע לבוא לעזרתם בסופו של דבר, ולעולם אינו חומד את עמדת השאה, חרף ניסיונות חוזרות ונשנים להמליך אותו. השאהים עצמם מסתמכים על רוסתם ואף חוששים ממנו.
לצד מעלותיו הרבות, רוסתם מתאפיין גם בכמה מגרעות. העיקריות שבהן הן נטייתו להפריז באוכל ובשתייה ונטייתו להיפגע בקלות מדבריהם של הסובבים אותו.

דמיון לגיבורים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר נקודות דמיון בין סיפורו של רוסתם לסיפורו של הגיבור האירי האגדי קוכוליין. שני הגיבורים בלתי מנוצחים, שניהם מביסים בעל חיים אימתני בילדותם, שניהם הורגים את בניהם בקרב ושניהם נרצחים בעקבות בגידה והורגים את רוצחם ברגעיהם האחרונים.
בנוסף, רוסתם חולק את מוטיב המטלות עם הגיבור הפרסי אספנדיאר ועם הגיבור היווני האגדי הרקולס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוסתם בוויקישיתוף