רועי מנחם מרקוביץ'
 | |
| לידה |
1979 (בן 45 בערך) ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
המדרשה לאמנות |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית, אמנות |
| זרם באמנות | וידאו ארט, פיסול |
  | |
רועי מנחם מרקוביץ' (נולד ב-1979) הוא אמן וידאו, פיסול ומיצב ישראלי ומרצה לאמנות. זוכה פרס משרד התרבות לאמן וידאו בכיר בשנת 2019.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רועי מנחם מרקוביץ' נולד ב-1979. בין השנים 2003 ו-2007 למד במדרשה לאמנות בבית ברל. חי ועובד בתל אביב. מרקוביץ' הציג בתערוכות יחיד שהתקיימו בישראל ובמדינות נוספות, ביניהן - "בינגו" ב-2024 בסדנאות האמנים תל אביב- יפו, "צד ג'" במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן אשדות יעקב מאוחד ב-2020; "שוד ושבר" ב-2017, משכן האמנים, הרצליה; "טיפת מזל" ב-2013 בגלריה רו ארט, תל אביב ועוד.
עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות, פסטיבלים והקרנות רבות בארץ ובעולם, ביניהן מוזיאון הטייט מודרן, לונדון; המוזיאון היהודי לאמנות עכשווית, סן פרנסיסקו; מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון לאמנות עכשווית, ברצלונה; המרכז לאמנות עכשווית,תל אביב; מוזיאון MODEM, דברצן הונגריה; Meet Factory, פראג ב-2015 ועוד.
עשייה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיו ב-2007 העמיק מרקוביץ' את עיסוקו בעבודות וידאו המשלבות אלמנטים פיסולים. הוא יצר סביבות פיסוליות מצולמות, המופעלות ידנית מחוץ לפריים ונקט בשיטה של וואן שוט (אנ') שצולם בטייק אחד בלבד להגברת אפקט המתח והסלפסטיק שבשוט. במקביל פיתח סגנון וידאו תיעודי ניסיוני המשלב מניפולציות על חומרים טלוויזיוניים.
אחת מעבודות הווידאו המרכזיות של מרקוביץ היא "והיינו עובדים" שצולמה בין השנים 2009–2012, וכוללת שלושה פרקים הבוחנים את מנגנוני שימור וזיכרון הטראומה הלאומית. הפרקים מתעדים את אלישבע ניצולת שואה. בפרק הראשון מנסה אלישבע לספר את סיפור חייה, כאשר בני המשפחה, המראיינת והצלם קוטעים אותה ללא הרף. השליח עם הפיצה מגיע, הבת שהיא המראיינת צריכה לשירותים, בני המשפחה מרעישים והקלטת נגמרת באמצע המשפט.[2] בפרק השני צוות מטעם ארכיון שפילברג מגיע והופך את סלון דירתה לסט צילומים עם עמודי תאורה וכבלים מסועפים. בזמן שהצלם מאפר את אלישבע הוא מנהל עם המראיינת שיחה חוצבת על החזרי נסיעות ועל השחיקה הכרוכה בעבודת תיעוד מסוג זה. בפרק השלישי צמד חיילים צעירים מגיעים לדירתה של אלישבע להעניק לה תעודת הוקרה כחלק מתוכנית של צה"ל להוקרתם של ניצולי שואה בבניית הארץ, החיילים יושבים בפינת האוכל כשאלישבע מגישה להם תה. הם מבטיחים לה שדבר כזה כמו שקרה בשואה לא יקרה שוב לעולם ומעניקים לה תעודה מודפסת וחתומה. החומרים מאחורי הקלעים, שיכלו למצוא עצמם על רצפת חדר העריכה, הופכים אצל מרקוביץ לליבת העבודה.
מינימנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2011, בתקופת המחאה החברתית, החל ליצור בדירתו "מינימנטים" – מונומנטים זעירים, כלומר פסלונים קטנים שמייחסים לפיסול מודרניסטי איקוני – כתשובה למצב מחירי הדירות והאילוץ להסתגל לחללי מגורים קטנים אך עדיין יקרים. ב-2013 מרקוביץ הציג לראשונה את המינימנטים בתערוכת יחיד "טיפת מזל" בגלריה רו-ארט.[3] בשנת 2017 בתערוכה "שוד ושבר" במשכן האמנים בהרצליה, המשיך מרקוביץ לעסוק במינימנטים ולהציג דרכם עבר מלאכותי ומדומיין, שנטווה לפי צורכי ההווה השבור. הפסלונים של מרקוביץ משתמשים כפרפרזה על התנופה והעוצמה של ראשית הפיסול הישראלי ובייחוד על האנדרטאות שיצרו הפסלים בני הדור המייסד.[4][5]
ב-2018 בתערוכה "ממ"ד ביניים" בגלריה רו-ארט, הציג מרקוביץ את עבודת הווידאו "Suddenly", מחווה לסצנה האייקונית The Odessa Steps מסרטו של סרגי אייזנשטיין "אניית הקרב פוטיומקין" משנת 1925. מרקוביץ שיחזר את הסצנה במדרגות פוטיומקין בה נראים חיילי הצאר יורדים במדרגות בשורות מסודרות תוך כדי שהם טובחים באזרחים, ביניהם נשים וילדים, באמצעות ירי רובים. סצנת הטבח של אזרחי אודסה שתמכו במרד התחלפה בדיירי בניין מגורים אשר נסים על נפשם למקלט, בשל אזעקת צבע אדום ובדרך נתקלים במכשולים כמו משקפיים אבודות, פסנתר שצונח מהקומה האחרונה ועגלת תינוק שמתדרדרת במדרגות.[6] לצד הווידאו הוצגה הסדרה השלישית של המינימנטים וכמו שתי סדרות המינימנטים הקודמות, לוותה במניפסט.
ב-2020 הציג מרקוביץ' את תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלו במוזיאון אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. התערוכה כללה שתי עבודות וידאו חדשות: "circles" ו"המועדון" וסדרת פסלי קו חלולים שכינה אותם פסלי קומבינה. הפסלים אשר הוצגו בתערוכה גדלו והתנפחו והם מהווים נקודת מפנה בגישתו הפיסולית.[7]
חושנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרקוביץ נתקל לראשונה בפסל "חושן" של יצחק דנציגר על כריכת הקטלוג "אמנות ישראלית בבנק דיסקונט לישראל" בספריית בית הוריו ועם השנים החל לפסל גרסאות משלו. ראשית יצר פסלון חושן קטן מנייר שהופיע בווידאו "משקולות נייר" ב-2011 ולאחר מכן יצר פסל גדול יותר מברזל, מרוסס ספריי זהב, שהוצג בתערוכה "דג זהב" בבית האספן סרג' תירוש, באוצרותו של האמן טמיר ליכטנברג. פסל זה הוצג שוב ב-2012 והפעם במרכז חלל גלריית המדרשה במסגרת התערוכה "קונגו" שאצר בועז ארד. בגלגולו האחרון הוצג חושן בתערוכה "קרוב רחוק" במוזיאון תל אביב ב-2018, באוצרות אלן גינתון, לצד החושן המקורי של דנציגר מאוסף בנק דיסקונט.[8]
תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2008 – Take off, גלריה ג'ולי מ., תל אביב
- 2010 – אל טרקלין היוקרה, גלריה P13, היידלברג
- 2010 – לובי, גלריה ״תמונע״, תל אביב-יפו
- 2011 – עסקים כרגיל, גלריה בארי, קיבוץ בארי
- 2012 – We Shall Overdraft, סלון מסר, פרלה מודה, ציריך
- 2013 – טיפת מזל, גלריה רו־ארט, תל־אביב–יפו
- 2013 – Terrible Vacation, סלון מסר, פרלה מודה, ציריך
- 2015 – סגירה, גלריה Bei Koc, הנובר
- 2017 – שוד ושבר, משכן האמנים, הרצליה
- 2017 – False Majeure, גלריה קלבובנה, ברנו
- 2018 – ממ"ד ביניים, גלריה רו-ארט, תל אביב- יפו
- 2021 – צד ג', מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב המאוחד.
- 2024 – בינגו, סדנאות האמנים, תל אביב- יפו
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007 – הפיקוד העליון, לילנבלום 41, תל אביב
- No-nonsense, videozone 4 – 2008, מוזיאון הרצליה, הרצליה
- 2008 – מן המסד לטפחות, ARTLV, תל אביב
- Sara Asperger gallery ,Israeli shots – 2008, ברלין, גרמניה
- 2008 – כיכר המדינה, גלריה Aber Art, תל אביב
- 2008 – סימני חיים, בית אנה טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2009 – אמנות ממוחזרת, CCCB, ברצלונה, ספרד
- 2009 – פיקסל-פופס, גלריה בולטלאנג, ציריך, שווייץ
- 2009 – סינמה לא- לא, MACBA, ברצלונה, ספרד
- 2009 – אמנות דיגיטל 6 – האחרים, גלריה מרס, מוסקבה, רוסיה
- 2009 – ביאנלה הרצליה II, הרצליה
- 2009 – פאקינג טוריסטס, רימאפ 2, הביאנלה באתונה, יוון
- 2009 – BTAT_Crossings ,Espace Croix Bragnon, טולוז, צרפת
- 2009 – סטיית תקן, המרכז לאמנות עכשווית, קלישר, תל אביב
- 2009 – חגיגה לעיניים, דרום חלל תרבות, תל אביב
- 2010 – בקרת נזקים, החללית, תל אביב
- 2010 – הבעיה עם האופק, בת ים
- 2010 – זמן משחק, גלריה קו 16, תל אביב
- 2010 – מבט על, מוזיאון חיפה לאמנות
- 2010 – ביקורת נזקים, מוזיאון בת ים
- 2011 – פסל שבר מפרקת, החללית, תל אביב
- 2011 – קאווה עוני, גלריה הרצל 121, תל אביב
- 2011 – דו"ח מעבדה, השפד"ן, ראשון לציון
- 2011 – בידיים וברגליים, The Torrance Art Museum, לוס אנג'לס, ארצות הברית
- 2011 – הדהודים של אקו, פסטיבל האמנות הבינלאומי הרביעי, סוקי, רוסיה
- 2012 – EVA, הביאנלה הבינלאומית לאמנות ויזואלית (אנ'), לימריק, אירלנד
- 2012 – סוטים, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
- 2012 – קונגו, גלריית המדרשה, תל אביב
- 2013 – אנטי-אנטי, הגלריה האוניברסיטאית, תל אביב
- 2013 – מזימות נדל"ניות, גלריה החדש והרע, חיפה
- 2014 – דיאלוג, קובוס גלריה מוניציפלית, הנובר
- 2015 – Meet Factory, Objectonomy, פראג
- 2016 – בית ספר לאמנות, ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
- 2016 – פרויקט יוד, המוזיאון היהודי העכשווי, סן פרנסיסקו, קליפורניה
- 2016 – גן הפסלים, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה
- 2017 – עשור למצפור ערד, המרכז לאמנות עכשווית, ערד
- 2018 – רחוק-קרוב, המוזיאון מציג את עצמו 3, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2018 – הארץ המובטחת – וידאו ארט מישראל על ישראל, Modem מרכז לאמנות עכשווית, דברצן
- 2019 – מהומה, מוזיאון אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות
- 2019 – תפוזים סקרנים – גלריה Circle1, ברלין
- 2019 – The Brno House of Arts, Drop dead funny, ברנו
- 2019 – בן יהודה שטראסה – סטודיובנק, תל אביב
- 2020 – שולחן עבודה, מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2020 – The Non Conference Papers, סלון מסר, גלריה Die Diele, ציריך
- 2022 – זיכרון חרבות 2, kunstverein, דורטמונד
- 2022 – Dumb Core, גלריה ברבור, ירושלים
- 2023 – מציאויות מרושתות, גלריית טרומפלדור, באר שבע
- 2023 – אורחן זיףזיף, זומו, עכו
הקרנות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007 – זמן מקומי 8, המרכז לאמנות עכשווית, קלישר, תל אביב
- Nonologic festival – 2008, ברצלונה, ספרד
- 2008 – Strange screen 7, המוזיאון המקדוני לאמנות עכשווית, סלוניקי, יוון
- 2009 – פסטיבל הווידאו, קרוסטוק, בודפשט, הונגריה
- 2009 – Artegiovane.It, טורינו, איטליה
- 2010 – Trembling Time, טייט מודרן, לונדון, אנגליה
- 2010 – סימולטן 6, עבר מתמשך, עתיד מושלם, טימיסוארה, רומניה
- 2010 – העשור הראשון, מכון מופ"ת, תל אביב
- 2010 – זמן מקומי, CCA, תל אביב
- 2011 – Domestic Affairs, טט'ר, נוטינגהאם, אנגליה
- 2011 – Video Rover 3, גלריה נורטר, ניו יורק
- 2011 – In Focus: The humorous,רדקאט, אולם דיסני, לוס אנג'לס, ארצות הברית
- 2012 – פרינט סקרין, סינמטק חולון
- 2012 – EVA, הביאנלה הבינלאומית לאמנות, לימריק סיטי
- 2012 – VideoRover, המרכז לאמנות, ניו אורלינס, ארצות הברית
- 2012 – It's Alive, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2013 – Video_Dumbo, Chelsea Eyebeam, מרכז אמנות וטכנולוגיה, ניו יורק, ארצות הברית
- 2013 – הארץ המובטחת, פסטיבל "אביצו" לדימויים אלטרנטיביים, מוזיאון המטרופולין לצילום, טוקיו, יפן
- 2014 – פסטיבל Videographies, לידז', בלגיה
- 2015 – פסטיבל וידאו Instant, מרסיי
- 2016 – הרע, גלריה ארבייט, לונדון
- 2018 – לשונות חתול, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2018 – פסטיבל הסרטים הקצרים, באר שבע
- 2020 – שולחן עבודה, מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2020 – פסטיבל אפוס, סינמטק תל אביב
- 2021 – NEXT, דוקאביב, סינמטק תל אביב
- 2022 – פסטיבל סרטים על שיכונים, קולנוע אורות, באר שבע
- 2023 – אלפא, מוזיאון על התפר, ירושלים
- 2023 – אפטר אימאג׳, המחוגה, תל אביב
- 2023 – סוויט טרנספר 2, Out of Office, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2024 – סוויט טרנספר 6, גלריה ברבור, ירושלים
אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007 – דרום עמוק, תערוכה קבוצתית, ׳דרום׳ מרחב לאמנות, תל אביב
- 2013 – We Hate Our Village, אסופת וידאו, Medianhaus Hannover, הנובר, גרמניה ו-סלון מסר- פרלה מודה, ציריך שווייץ
- 2021 – #2 Depressing Video Art from Israel, אוצרות, אסופת וידאו, גלריה ad-ad, הנובר, גרמניה
פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס משרד התרבות לאמן וידאו בכיר 2019
- מענק מפעל הפיס 2024 ו-2020
- מענק "בא בזמן", קרן רבינוביץ ועיריית תל אביב 2024
- מענק קרן יוצרים של משרד התרבות 2019
- פרס KUNST13 – ZURICH לקידום היצירה 2013
- פרס קרן התרבות אמריקה־ישראל, מפעל המלגות ע״ש שרת 2007
- מלגת התערוכה "בעילום שם" של אוניברסיטת חיפה 2007
- מלגת התערוכה של גלריה ג'ולי 2007.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בינגו היי אדונית המזל שלי, עוזי צור, עוצם עין אחת, תרבות וספרות, 20.02.2024, באתר (הארץ)
- מנחם מרקוביץ׳: זו אוטומטיזציה של הפעולה הפיסולית, זה האקספרימנט, ענבל כהן חמו, 28.11.2021, באתר (פורטפוליו)
- הלזניה של הנוסטלגיה, יובל שחר, 19.02.2017, באתר (פורטפוליו)
- רחוק קרוב באוסף מוזיאון תל אביב, יובל שחר, 14.06.2018, באתר (פורטפוליו)
- האמן רועי מנחם מרקוביץ': "זה זבל סלקטיבי", רעות ברנע, 15.02.2017, באתר (כלכליסט)
- המלצת השבוע: ארֶנה של דֶקוֹ ישראלי בטעם רע, יונתן ה. משעל 10.02.2017 באתר (ערב רב)
- ההירואיקה המגומדת של רועי מנחם מרקוביץ, גליה יהב, אמנות 06.12.2013, באתר (הארץ)
- ״להוריד״ את דנציגר, גדעון עפרת, 14.08.2012 באתר (המחסן של גדעון עפרת)
- האמן רועי מנחם מרקוביץ מציץ בחשדנות אל הרחוב, אלי ערמון אזולאי, אמנות, 05.11.2012, באתר (הארץ)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמות הזוכים והזוכות בפרסי משרד התרבות לשנת 2019 | איגוד האמנים הפלסטיים, 2020-05-19
- ^ גליה יהב (2012-02-29). "העבודות בתערוכה "סוטים" שורטות את השיטה". הארץ. נבדק ב-2022-04-06.
- ^ "ההרואיקה המגומדת של רועי מנחם מרקוביץ'". הארץ. נבדק ב-2022-04-06.
- ^ הדס קידר, "שוד ושבר", פנזין תערוכה, 11 בפברואר 2017.
- ^ שוד ושבר / רועי מנחם מרקוביץ, באתר משכן האמנים הרצליה
- ^ לאה אביר, קטלוג ממ"ד ביניים, תל אביב- יפו: RawArt Gallery Press, 2018
- ^ ברנט, זהר, צד ג', סוכן תרבות, כאן 11, 2020
- ^ גדעון עפרת, "להוריד" את דנציגר, באתר המחסן של גדעון עפרת, 14 באוגוסט 2012