רוקסן גיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוקסן גיי
Roxane Gay
לידה 28 באוקטובר 1974 (בת 49)
אומהה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הטכנולוגית של מישיגן, אקדמיית פיליפ אקסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות

Bad Feminist

Hunger: A Memoir of (My) Body
בן או בת זוג Debbie Millman (2020–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.roxanegay.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוקסן גיי (באנגלית: Roxane Gay; נולדה ב-15 באוקטובר 1974) היא סופרת פמיניסטית אמריקאית, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת פרדו באינדיאנה, עורכת ומבקרת תרבות. היא מחברת אסופת המאמרים Bad Feminist (פמיניסטית רעה, 2014) שהיה לרב מכר[1]. גיי היא מהמייסדות של המגזין PANK לשירה ופרוזה[2] וההוצאה לאור Tiny Hardcore Press (אנ').

ראשית החיים וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיי נולדה באומהה, נברסקה, להורים שהיגרו מהאיטי[3], הבכורה משלושת ילדי המשפחה. היא בת דודתה של חוקרת מדעי המדינה קלודין גיי.[4] אביה היה מהנדס אזרחי והמשפחה נדדה בעקבות עבודתו של האב. היא אהבה ספרות מגיל צעיר[5] והחלה לכתוב כבר בגיל ארבע[6].

גיי החלה את הלימודים לתואר בוגר באוניברסיטת ייל, אך הפסיקה אותם בשנת הלימודים השלישית ועברה לסן פרנסיסקו בעקבות קשר עם גבר אותו הכירה בהתכתבות[7][8]. מאוחר יותר היא השלימה את התואר הראשון באוניבכרסיטת נורוויץ' בורמונט והמשיכה ללימודי מוסמך באוניברסיטת נברסקה - לינקולן. ב-2010, היא קיבלה תואר דוקטור ברטוריקה ותקשורת טכנית מהאוניברסיטה הטכנולוגית של מישיגן[9].

 קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיימה את הדוקטורט, גיי החלה ללמד ספרות אנגלית באוניברסיטת מזרח אילינוי[10] בתקופה זו היא ייסדה את ההוצאה לאור Tiny Hardcore Press (אנ'). החל מקיץ 2014 גיי מלמדת באוניברסיטת פרדו כתיבה יצירתית.

Bad Feminist[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקובץ המאמרים פמיניסטית רעה (2014) בוחנת גיי את היותה פמיניסטית, בשעה שהיא אוהבת דברים שעלולים להתפס כמנוגדים לתפיסה הפמיניסטית. בכל אחד מהמאמרים היא בוחנת איך פמיניזם משפיע על חייה לטוב ולרע - איך זה לחיות כאישה בעולם[11]. פמיניסטיות דורשת מעצמן להתנהל על פי הרעיונות הפמיניסטיים בכל תחומי החיים, אולם היא טוענת שלקרוא ווג או להאזין למוזיקת ראפ סקסיסטית לא עושה אותנו פחות פמיניסטיות[12]. גיי מגדירה פמיניזם כבסיס לתפיסת זכויות האדם והאזרח שלה ועל כן כפמיניסטית היא מגנה על זכויותיהן של נשים אחרות (כולל אלו שבחרו לא לאמץ את התווית הפמיניסטית)[13].

רעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר רעב (Hunger: A Memoir of (My) Body), יצא לאור בשנת 2017 ועוסק במזון הגוף ובמאבקים הרגשיים והפסיכולוגיים של גיי כאישה שמנה. היא מתארת את חייה כאישה שמנה בחברה שמנופובית[14] ובוחנת את החרדות המשותפות הנוגעות בהנאה, בצריכה, במראה חיצוני ובבריאות. גיי מתארת את גופה כ"לא ממושמע"[15]. בספר היא בוחנת ומתארת את העבר שלה - כולל אונס קבוצתי שעברה בגיל 12 והיה לנקודת מפנה בחיים הצעירים שלה. היא לא סיפרה להוריה על האונס והפנימה את הבושה. על מנת להגן על עצמה. "אכלתי ואכלתי ואכלתי בתקווה שאם אהפוך את עצמי לגדולה, הגוף שלי יהיה בטוח". גיי מספרת איך בחרה לחיות עם גופה כמו שהוא ולא לשנות אותו ואת תגובות העולם אליה[14][15][16][17].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • An Untamed State
  • Bad Feminist
  • Ayiti
  • Stripped
  • Difficult Women
  • Hunger
  • Not That Bad: Dispatches from Rape Culture

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל:
פורטל פמיניזם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוקסן גיי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fortin, Jacey (2017-06-13). "Roxane Gay Promotes New Book and Calls Out Podcast for 'Fat-Phobia'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
  2. ^ "About - [PANK]". [PANK] (באנגלית אמריקאית).
  3. ^ Gregory, Alice (2014-10-10). "Daphne Merkin's "The Fame Lunches" and Roxane Gay's "Bad Feminist"". The New York Times.
  4. ^ "Meet the Haitian-American woman who's Harvard's new Dean of the Faculty of Arts & Science". Afropunk. 25 ביולי 2018. נבדק ב-2023-12-10. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Roxane Gay - Freedom From Religion Foundation" (באנגלית בריטית).
  6. ^ Gross, Jessica (2014-07-25). "Roxane Gay's 'Bad' Feminism". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
  7. ^ McArdle, Molly (2017-02-22). "The Rise of Roxane Gay". Brooklyn Magazine.
  8. ^ Chenery, Susan (2015-01-17). "Roxane Gay, the Bad Feminist as Role Model". The Sydney Morning Herald.
  9. ^ "Roxane Gay". Purdue College of Liberal Arts.
  10. ^ "2010-2011 Undergraduate Catalog" (PDF). Eastern Illinois University.
  11. ^ Roxane Gay's Bad Feminist Is a "Manual on How to Be a Human", Time (באנגלית)
  12. ^ Gregory, Alice (2014-10-10). "Daphne Merkin's 'The Fame Lunches' and Roxane Gay's 'Bad Feminist'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
  13. ^ Bad Feminist Summary - eNotes.com, eNotes (באנגלית)
  14. ^ 1 2 Chocano, Carina (2017-07-14). "Roxane Gay on the Traumas of the Body". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-03-24.
  15. ^ 1 2 Roxane Gay, Roxane Gay: ‘My body is a cage of my own making’, the Guardian, ‏2017-07-01 (באנגלית)
  16. ^ אתר למנויים בלבד אלעד בר-נוי, שקלה 266 ק"ג - מבחירה: "חשבתי שאם אהיה שמנה, בנים לא יפגעו בי", באתר "ידיעות אחרונות", 26 בינואר 2019
  17. ^ טל ויינטראוב, הספר רעב, הסיפור של הגוף כסיפור על בושה, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, אפריל 2019
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רוקסן_גיי&oldid=38019871"