רוק לטיני

רוק לטיני
	להקת "סנטנה". מהלהקות המשפיעות ביותר בז'אנר
מקורות סגנוניים	מוזיקת רוק, מוזיקה לטינית
מקורות תרבותיים	התרבות הדרום-אמריקאית, תרבות הרוק של שנות ה-60 בארצות הברית
מוצא	ארצות הברית
כלים	כלי הקשה; תופים; גיטרה; גיטרה בס; קלידים
פופולריות מיינסטרים	שנות ה-50–שנות ה-70, ארצות הברית, אמריקה
נגזרות	מטאל לטיני
נושאים קרובים
	מוזיקה לטינית, רוק קלאסי, רוק אלטרנטיבי

רוק לטיני הוא מונח המתייחס לתת-סגנון המורכב מפולק אמריקני וקאריבי עם מוזיקת רוק. עם זאת, בשפה האנגלית משתמשים במונח רוק לטיני כדי לציין כל סוג של רוק בו מדברים בספרדית או פורטוגזית, אלא שלמעשה רוק לטיני הוא סוגה בפני עצמו שמתאפיינת בשילוב של סגנונות מוזיקליים מאמריקה המרכזית והדרומית עם מוזיקת רוק. הסגנון החל להתפתח בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 עם להקות כמו "סנטנה", "סר דאגלס קווינטט" ועוד.

התפתחות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות (1950 – 1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הראשונה שניסתה לשלב בין הז'אנרים של מוזיקה לטינית ורוק היא חמישיית "סר דאגלס". החמישייה הייתה להקת רוק אמריקאית שהתנסתה באלמנטים עממיים לטיניים במהלך שנות השישים תוך שילובם בשלל סגנונות, כמו מוזיקת רוק אנד רול שנבעה ממגוון מקורות הכוללים בלוז, גוספל, קאנטרי, מוזיקת פופ, סווינג ומוזיקת טין פן אלי. הלהקה הייתה משתמשת במקצבים קריביים כמו 'קליפסו' בשילוב עם מוזיקת רוק; היו להם כמה שירי רוקנרול שהתבססו על סגנונות כמו "צ'ה צ'ה צ'ה" או "ממבו". אלה היו הניסיונות הראשונים שהובילו ליצירת הז'אנר.

רוק לטיני (מונח שטרם נוצר אז) נולד בארצות הברית בסוף שנות החמישים. בשנת 1958 נעשה עיבוד לשיר עם מקסיקני בשם "לה במבה" מאת אמנית הרוק צ'יקנו ריצ'י ולנס. באותה שנה הוציאה להקת הרוק האינסטרומנטלית "השאנז" את "טקילה", יצירה שמשלבת צלילים לטיניים ברורים (שהלחין צ'יקנו דני פלורס) עם רוק אנד רול. במהלך שנות השישים היו יותר ויותר אמנים מעולם הרוק ששילבו ביצירותיהם מוזיקה דרום אמריקאית, כמו "The Midniters" ,"Mark Mark & the Mysterians" ,"Sam the Sham and the Faraohs" או חמישיית "סר דגלאס". באתו זמן, כמעט בצורה מותאמת באופן פלאי, התפתח בקליפורניה זרם ה'רוק צ'יקנו' שהפך פופולרי. אף על פי שלא ניתן היה לראות את כל אמני הרוק צ'יקנו כאמני רוק לטיני, ישנם הרבה מאוד מאפיינים דומים בין הסגנונות. לעומת זאת, בחלק ממדינות אמריקה הלטינית החל רוק לטיני להתפתח כמו בפרו, קולומביה או ארגנטינה, אך במיוחד בברזיל אשר בה הופיעה הלהקה "טרופיקליה" באמצע שנות השישים עם הגרסאות הראשונות של השירים "Os Mutantes", "Gal Costa" ו- "Caetano Veloso" בין השנים 1967–1970 והייתה בסיס לתנועת מוזיקה שערבבה מוזיקת רוק עם מוזיקות מוכרות בעולם הג'אז כמו בוסה נובה, פסיכדליה ואלמנטים לטיניים אחרים שנחשבו לשורש העיקרי של הז'אנר.

מונח "רוק לטיני" נולד (1970 – 1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969, לאחר יציאת אלבום הבכורה של סנטנה (‏Santana‏), הופיע הרוק הלטיני בארצות הברית ובאזורים אחרים בעולם. התיאור של סגנון המוזיקה של הלהקה כמיזוג של מקצבים אמריקאים וקריביים, מוזיקת נשמה, ג'אז, פאנק, בלוז, פסיכדליה ורית'ם אנד בלוז המבוססים על מוזיקת רוק. בעקבות הופעותיה של סנטנה (פסטיבל וודסטוק) הופיעו להקות אמריקאיות אחרות כמו "מאלו" (אנ'), "אוצ'ו", "מנדריל", "אל צ'יקנו", "הארלם ריבר דרייב" של אדי פלמיירי, "וור", "סאפו" ו"אצטקה" בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, והפכו את המוזיקה לז'אנר. במקביל להקות רוק לטיניות אמריקאיות הופיעו כפי שניתן היה לראות בפרו עם להקות כמו שדרת טלגרף, סאונד טראפיק, המד'ס, אל פולין ורוק מיוחד להמסת רוק שחור עם מוזיקת ג'אז, פולק פרואני, רוק פרוגרסיבי ואלמנטים לטיניים; בקולומביה הדגישו את סיגלו קרו, ג'נסיס ולה קולומנה דה להקת "פוגו"; בארגנטינה להקת "ארקו איריס"; ובצ'ילה, להקת "לוס ג'יבאס" ועוד ועוד. הז'אנר הגיע גם לאירופה, עם "ברראבס" הספרדים, "מצדה" ההולנדית ו"אוסיביסה" הבריטית. בינתיים, מוזיקת ה'רגאיי' השיגה הצלחה גדולה ברחבי העולם. מקורו של קצב זה בג'מייקה במהלך שנות ה-60 של המאה הקודמת, התפתח מסקאה. מאז מקורותיו יחד עם מוזיקת רוק ורית'ם אנד בלוז עם מקצבים עממיים ג'מייקניים, אלמנטים קריביים מאמריקה הלטינית השפיעו על הסצנה. עם זאת, רגאיי או סקאה מעולם לא היו חלק מהרוק הלטיני. גם מוזיקת הדיסקו השפיעה גם על הרוק הלטיני במהלך שנות השבעים.

אבולוציית הרוק הלטיני (1980 – הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סוף שנות ה-70, הז'אנר הושפע גם מסגנונות מוזיקה רבים אחרים. כמה להקות פאנק בריטיות כמו ה- "Clash" כללו אלמנטים שיכולים להיחשב כ"לטיניים" ביצירה "סנדיניסטה!" (1980). להקות אחרות כמו Bow Wow Wow, Gang of Four, The Slits או Special AKA עשו זאת גם. בספרד, הושפעו גם להקות מקומיות כמו "לוס קויוטות", "לוס מסטיזוס" ו"רדיו פוטורה", שיצאו כרוק לטיני המעורב עם פאנק, באמצע שנות ה-80. ספרד המשיכה לייצר רוק לטיני כמו "מקאקו", "אמפרנויה" או "ג'ראבה דה פאלו". בצרפת, להקות כמו "Les Negresses Vertes" ניגנו מיזוג של רוק עם מוזיקת עולם כולל אלמנטים לטיניים. האמן מאנו צ'או היה ההצלחה הגדולה של הרוק הלטיני בצרפת עם הלהקה מנו נגרה (גם כאמן סולו) עם סגנון שהיה ידוע מאוחר יותר כ"לטינית אלטרנטיבית"; ערבוב של רוק, עם אלמנטים לטיניים, מוזיקה ערבית, פאנק, ראפ, פלמנקו, סאקה ורגאיי. בארצות הברית במהלך תקופה זו הופיעו להקות כמו דייוויד ביירן (לשעבר סולן Talking), פיטר גבריאל, פול סיימון, ווילי דוויל, לוס לובוס, אל-ווז, רד הוט צ'ילי פפרז ו-Rage Against the Machine, ופיתחו כמה צלילי "ערבוב" (במיוחד בצלילי פולק לטיניים). הז'אנר התגבש במהלך שנות התשעים באמריקה הלטינית. להקות רבות הופיעו במקסיקו, ארגנטינה, ברזיל, קולומביה ופרו עם שלל להקות רוק לטיני ובינן "ריו רומא" ו"קאיפאנס" המקסיקניות ו"פאבולוסוס קדילאק" הארגנטינאית.

הוויכוח על המושג "מוזיקה לטינית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנות ה-90, הגידול של הלהקות הלטיניות בארצות הברית (המונח שהיה פופולרי מאז שנות ה-60 בגלל שימוש לא נכון ומבלבל במונח "ספרדי" והמונח הלא פופולרי "היספני") הובילה את תעשיית המוזיקה ליצור את "האקדמיה הלטינית לאמנות ומדעי הקלטה" כחוג-משנה של האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי הקלטה. כמו כן, בשנת 2000 נוצרו פרסי גראמי הלטיניים. לפיכך, חלק ניכר מהתקשורת האנגלית החל להתייחס לכל סוג של מוזיקה המציגה שירה בספרדית "מוזיקה לטינית". מונח זה זכה להצלחה רבה בחלק ממדינות אמריקה הלטינית, שם חלק מהעיתונות האזורית שלהם החלה להשתמש במינוח החדש. תופעה זו הפיצה את השימוש במונח "הרוק הלטיני" עם משמעות שונה לחלוטין מזו המקורית. זה הוביל למחלוקת ובלבול בקרב רבים באוכלוסייה, והגיע עד לידיי החלטה של האקדמיה האנגלית כי המושג רוק לטיני מתאר תת-סוגה של מוזיקת רוק ואילו מוזיקה לטינית מתארת מוזיקה שמגיעה מהארצות הלטיניות (דרום אמריקה, ספרד, פורטוגל).

להקות רוק לטיני מוכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]