רוק ניסיוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוק ניסיוני (או אוונרוק)
פרנק זאפה ומשמאלו קפטן ביפהארט נחשבו לאחדים ממובילי הז'אנר
פרנק זאפה ומשמאלו קפטן ביפהארט
נחשבו לאחדים ממובילי הז'אנר
מקורות סגנוניים רוקאוונגרד
מקורות תרבותיים שנות השישים בארצות הברית
מוצא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נגזרות ארט רוקנאו-פסיכדליה
תת-סוגות
קראוטרוקנויז רוקפוסט-רוקנאו-פרוגמאת'קורנו וייב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוק ניסיוני (או אַוַונרוק, avant-rock) הוא תת-ז'אנר ניסיוני במוזיקת רוק[1] המותח את גבולות הקומפוזיציה ואת טכניקת ההופעות הנפוצות[2] וגם מתנסה עם אלמנטים בסיסיים של רוק.[3] אמני הז'אנר שואפים להתחדש ולהשתחרר ממוזיקת הרוק הקיימת. חלק מהמאפיינים של הז'אנר הם ביצוע של אלתורים, אינסטרומנטציה משונה, השפעות מהאוונגרד, מילים או קטעים כליים משונים, מבנים וקצבים משונים תוך דחייה של שאיפות להצלחה מסחרית.[4]

מתחילתה הייתה מוזיקת רוק ניסיונית, אך רק בשנות השישים המאוחרות החלו ליצור קומפוזיציות ארוכות ומורכבות. ב-1967 הז'אנר היה זמין מסחרית בתור מוזיקת פופ, אך בשנת 1970 המבצעים גרמו נזק לעצמם עד לחוסר הצלחה. בגרמניה, הקראוטרוק שילב אלמנטים של אלתורים ורוק פסיכדלי עם אוונגרד ויצירות קלאסיות עכשוויות. בשנות השבעים היותר מאוחרות, הכלאה מוזיקלית התרחשה ביחד עם הפיתוח של פאנק (Punk), גל חדש, ניסויים מסוג עשה זאת בעצמך, ומוזיקה אלקטרונית. קצבים מפאנק (Funk) ופיוז'ן החלו להיות משולבים בתוך הרוק הניסיוני.

לגל הראשון של קבוצות רוק ניסיוני בשנות השמונים היו מעט מוסכמות למוזיקה. מאוחר יותר בעשור, רוק ניסיוני קיבל אלמנטים ממוזיקה פסיכדלית שהייתה שונה מהמודעות העצמית והערנות של הפוסט-פאנק המוקדם יותר. בשנות התשעים, תנועה קטנה בשם פוסט-רוק הייתה הצורה הדומיננטית של רוק ניסיוני. בשנות ה-2010, המושג "רוק ניסיוני" הידרדר לשימוש רנדומלי וחסר משמעות. חלק גדול מלהקות הרוק מסווגות בעזרת תחיליות כגון "פוסט-" ו-"קראוט-".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוק ניסיוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]