רות בן-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רות בן ישראל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רות בן-ישראל

רות בן-ישראל (נולדה ב-1931) היא פרופסור אמריטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"א. מאז פרישתה עוסקת בציור, בריקוד, בכתיבה, במוזיקה ובשירה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ישראל נולדה בשנת 1931 בפורט סעיד שבמצרים, אחות ליובל נאמן, נכדה למייסדי תל אביב ונינה למייסדי נווה צדק. הגיעה עם הוריה לארץ ישראל בשנת 1935.

בוגרת גימנסיה הרצליה בתל אביב. בשנים 19501952 שירתה בצה"ל, סיימה קורס קצינות, שימשה בתפקיד פיקודי בבסיס ההדרכה של הח"ן וכיהנה כמפקדת ח"ן חילית של חיל הים בדרגת סגן.

בשנים 19521954 למדה בפריז עיצוב ותרבות ולשון צרפת. עם חזרתה לישראל עסקה באמנות שימושית, ובשנים 19571960 ניהלה מפעל של "המשקם" לרקמה תימנית ולשטיחים פרסיים, שבו הועסקו עולות חדשות.

בשנת 1955 נישאה לעו"ד גדעון בן-ישראל,[1] לימים חבר הכנסת וחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות. לבני הזוג שתי בנות: מרית וסביון. עם היבחרו של בעלה לכנסת פנתה ללימודי משפטים, כדי להמשיך בפרקטיקה המשפטית שלו.

בשנת 1967 קיבלה תואר בוגר במשפטים[2], בשנת 1971 קיבלה תואר מוסמך במשפטים[3] ובשנת 1975 קיבלה תואר דוקטור למשפטים, כולם מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה נעשתה בהנחייתו של יצחק זמיר, וכותרתה "ההסכם הקיבוצי בישראל כהסדר נורמטיבי".

משנת 1975 נמנית עם סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1990-1991 כיהנה כדקאן הפקולטה. משנת 2000 היא פרופסור אמריטה באוניברסיטה זו.

במהלך כל עבודתה האקדמית שילבה בה גם פעילות ציבורית לקידום מעמד העובד ומעמד האישה, בין השאר כיועצת לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

רות בן-ישראל היא כלת פרס בר ניב למשפט עבודה (1988) וכלת פרס מינקוף למצוינות משפטית (2000).

בשנת 2001 הוענק לה פרס ישראל לחקר המשפט. בנימוקי חבר השופטים נאמר:

המחקרים שהיא פרסמה מצטיינים במבט רחב ומעמיק: הם משלבים ידע רב של שיטות משפט במדינות אחרות, ראייה חדה של הבעיות החברתיות שהמשפט מבקש לפתור והבנה עמוקה של תהליכים ומגמות המערבים משפט, חברה וכלכלה. במיוחד ראוי לציין את ספרה על ההסכם הקיבוצי, את מחקריה על זכות השביתה בישראל ובעולם ואת שלושת הכרכים של ספרה על שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה. את כל מחקריה מאפיינת תפיסה ערכית, הרואה במשפט מכשיר שנועד ויכול לקדם את האדם ואת החברה, ובמיוחד לסייע בידי קבוצות חלשות ומקופחות להגיע לחיים של רווחה וכבוד.

בשנת 2005 החליטה על שינוי בקריירה ועברה לעסוק בציור ממוחשב של סיפורי המקרא, שינוי זה היה מוחלט מבחינתה ומשמעותו הייתה נטישה מוחלטת של העיסוק במשפטים עד כדי כך שתרמה את כל הספרייה המשפטית שלה.[4] על מניעיה לשינוי כתבה:

בשנת 2005 מלאו לי, כאמור, שבעים וארבע שנים. חשבתי כי קיימת הסתברות לכך שעוד יעמדו לרשותי עשר עד עשרים שנות פעילות. חשתי שאינני מסוגלת להמשיך ולעסוק עוד עשר עד עשרים שנה במה שעסקתי עד כה. הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה. על כן החלטתי לבצע הסבה מקצועית ולפתוח דף חדש בחיי. היה עוקץ מסוים שהכביד או העיב על ההחלטה להתחיל בעיסוק חדש. הקושי היה רגשי. בעוד שבתחום עיסוקי המסורתי הגעתי למעמד בכיר והייתי לדמות המובילה בתחום, היה ברור שבעיסוק החדש אתחיל מתחתית הסולם. משמעות הדבר הייתה ירידה במעמד המקצועי, צורך לכבוש מחדש את מקומי בקבוצת התייחסות חדשה שאיננה מכירה אותי, ובתוקף כך אינה מודעת כלל ליכולותי ולכישורי. שקלתי זה מול זה את היתרון שבהתחדשות מול החיסרון של ההתחלה. הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש גברו על החשש מאבדן היוקרה המעמדית.

רות בן-ישראל, הסיפור האישי, המחשב וסיפורי המקרא, באתר האינטרנט של בן-ישראל

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009-2012 כיהנה כיו"ר מועצת המוזיאונים (מועצה על פי חוק הממונה על ידי שר התרבות).

בשנת 2009 קיבלה בן-ישראל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

משנת 2013 - שימשה כיו"ר הוועד המנהל של מרכז סוזן דלל.

פעילות אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 יצא לאור ספרה Bible Illuminations, ובו איוריה לתנ"ך. כן איירה את ספרו של אחיה, יובל נאמן, "תרומת היהודים למדע".

בשנת 2012 - יצאו לאור בהוצאת גוונים שני ספרים שאיירה: "מגילת רות", ו"מגילת אסתר".

בשנת 2014 - החלה לפרסם בלוג אוטוביוגרפי בשם "הגדת רות", שבהמשך יצא לאור כספר בהוצאת עם עובד.[5]

בשנת 2010 השתתפה בסרט הדוקומנטרי "פלטשקעס",[6] העוסק בתהליך ההזדקנות באמצעות מעקב אחר חמש נשים בעשור השמיני והתשיעי לחייהן (בהן בן-ישראל) אשר מתכוננות להעלות מופע מחול מקצועי.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים:

  • Bible Illuminations, Gefen Publishing House, 2010

בנוסף לספרים אלה פרסמה עשרות מאמרים בכתבי עת משפטיים בישראל ובעולם.

בשנים 1981-1982 ערכה את כתב העת "עיוני משפט", ובשנים 1988-1999 ערכה את כתב העת "שנתון משפט העבודה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעת הנישואים, דבר, 2 בנובמבר 1955 (מודעה)
  2. ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטה בירושלים, דבר, 27 בינואר 1967
  3. ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטת ירושלים, דבר, 30 ביוני 1971
  4. ^ כך סיפרה על עצמה בריאיון לאפרת שפירא רוזנברג.
  5. ^ על ספרי הגדת רות, בבלוג "הגדת רות"
  6. ^ פלטשקעס, באתר פסטיבל דוקאביב 2011.