רות וייס

רות וייס
Ruth Wisse

לידה	13 במאי 1936 (בת 87) צ'רנוביץ, ממלכת רומניה
ענף מדעי	ספרות יידיש, ספרות משווה
מקום לימודים	אוניברסיטת מקגיל אוניברסיטת קולומביה Pripstein's Camp Mishmar
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת סטנפורד אוניברסיטת ניו יורק אוניברסיטת מקגיל אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית למדעי הרוח (2007)

רות וייס (באנגלית: Ruth R. Wisse, נולדה ב-13 במאי 1936) היא הוגת דעות, סופרת, חוקרת ובלשנית יהודיה-קנדית־אמריקאית. פרופסור אמריטה לספרות יידיש וספרות משווה באוניברסיטת הרווארד, שלימדה גם בקנדה באוניברסיטת מקגיל ובישראל באוניברסיטאות תל אביב וירושלים. מזוהה עם הזרם הנאו-קונסרבטיבי האמריקאי.

קורות חיים

וייס נולדה ב-1936, לזוג יהודים ליטאים, ליאו ומאשה (לבית ולצר) רוסקיס, בעיר צ'רנוביץ, השייכת מאז מלחמת העולם השנייה לאוקראינה ואשר באותה עת הייתה עדיין חלק מרומניה. אביה היה מהנדס כימי שכיהן כמנהל מפעל גומי בצ'רנוביץ. אמה הייתה בתם של בעלי דפוס מָ"ץ, בית דפוס והוצאת ספרים ידועים בווילנה. היה לה אח אחד גדול ממנה ואח ואחות צעירים יותר, אשר ייוולדו בהמשך, בקנדה.

ב-1940 סופחה צ'רנוביץ מרומניה לברית המועצות בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב והמשפחה ברחה לבוקרשט ומשם בדרך לא דרך עד למונטריאול, קנדה, שם היה לדודה, אחי אביה מפעל טקסטיל, אשר האב הצטרף לניהולו. כך ניצלה המשפחה מהכיבוש הנאצי של עיר הולדתה, ב-1941, שנה לאחר בריחתם.

וייס גדלה במונטריאול. היא למדה בבית ספר יסודי יהודי ואחר כך בבית ספר תיכון פרוטסטנטי, שמרבית תלמידיו היו יהודים. בבית הספר התיכון נבחרה לנשיאת מועצת התלמידים וגם לקמע של נבחרת הבנים הבית ספרית בכדורסל.

היא למדה לתואר ראשון באנגלית באוניברסיטת מקגיל, ובתקופה זו הייתה אחת מעורכי עיתון האוניברסיטה McGill Daily ואף זכתה בפרס מ-Canadian Women’s Press Club. במסגרת זו סייעה גם ללאונרד כהן להוציא לאור את ספר שיריו הראשון. בשנת לימודיה האחרונה במקגיל היא נישאה ללאונרד וייס, עורך דין במקצועו, ממנו נולדו לה שלושת ילדיה. את ירח הדבש שלהם חגגו השניים בטיול בישראל.

ב-1957 סיימה את לימודי התואר הראשון והחלה לעבוד כקצינת העיתונות של "הקונגרס היהודי הקנדי". שנתיים אחר כך עברה לארצות הברית ולמדה וב-1961 סיימה בהצטיינות תואר שני בספרות יידיש באוניברסיטת קולומביה. עבודת המאסטר שלה הייתה על המשורר היידישאי אברהם סוצקבר - Abraham Sutzkever.

עם גמר לימודי ה-MA חזרה וייס לקנדה, לאוניברסיטת מקגיל ושם למדה לתואר שלישי בספרות משווה בהנחייתו של המשורר לואיס דודק - Louis Dudek, מי שהיה שנים אחדות קודם לכן, אחד המנחים, המסייעים ונותני ההשראה של לאונרד כהן. ב-1968, שנה לפני שקיבלה את ה-PhD היא החלה ללמד ספרות יידיש וחקר היהדות באוניברסיטת מקגיל. עבודת הדוקטורט שלה יצאה לאור ב-1971, כספר - The Schlemiel as Modern Hero, בהוצאת אוניברסיטת שיקגו.

ב-1993 מונתה לפרופסור ליידיש באוניברסיטת הרווארד, בה כיהנה ולימדה במשך 21 שנים עד פרישתה ב-2014.

אחיה, דוד רוסקיס , הוא היסטוריון תרבותי של יהדות מזרח אירופה, פרופסור לספרות ותרבות יידיש ולספרות יהודית בבית המדרש לרבנים באמריקה, חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

כתיבתה

וייס כותבת באופן קבוע מאמרים בנושאי יהדות, יידיש ופוליטיקה בשורה ארוכה של כתבי עת המשתייכים בדרך כלל לזרם השמרני והנאו-שמרני האמריקאי ובראשם קומנטרי, וניו ריפבליק ובישראל בג'רוזלם ריפורט. היא הייתה העורכת הראשית הראשונה של ה-Library of Yiddish Classics, ופרסמה אנתולוגיות רבות של ספרות יידיש ונכון לעשור השני במאה ה-21 היא אחת העורכות של הרבעון Jewish Review of Books.

דעותיה

וייס משויכת לזרם הנאו-קונסרבטיבי האמריקאי. בנוסף למאמרים רבים, עסקו בכיוון זה גם שניים מספריה: If I Am Not for Myself: The Liberal Betrayal of the Jews, אשר יצא לאור ב-1992, ו-Jews and Power, שהתפרסם ב-2008. בנושאים חברתיים, היא תומכת בנישואין בצורתם המסורתית, ואנטי פמיניסטית: "אני חושבת שתנועת הנשים גרמה לאמריקה יותר נזק משגרם הסוציאליזם לרוסיה".

בנושאים מדיניים, היא מדגישה ומגנה את ההשתתפות היהודית הניכרת בקומוניזם. היא טוענת בהקשר זה, ש"האנטי-אמריקאיות היא הרחבה של האנטישמיות". לשיטתה, יש דמיון רב בין שתי התרבויות, האמריקאית והיהודית: "אנחנו, היהודים, חברה דמוקרטית וחברה תחרותית, ממש כמו האמריקאים. אבל הרבה יותר קל להיות אנטישמי מאשר אנטי-מודרני, משום שאנטי-מודרניות היא דבר אבסטרקטי, בשעה שלהיות נגד היהודים זה הרבה יותר מוחשי".

תמיכתה בישראל

וייס היא ממגיניה החשובים והאסרטיביים של ישראל בעולם האקדמי ובתקשורת הגלובלית. לדעתה, כיבוש השטחים על ידי ישראל במלחמת ששת הימים נבע מהתוקפנות הערבית ואי אפשר להפוך את היוצרות ולטעון שהתוקפנות הערבית נובעת מכיבוש השטחים. כמו כן, היא התנגדה ומתנגדת להסכמי אוסלו וטוענת שהם "ההחלטה המטופשת ביותר בתולדות האנושות. זו המדינה הראשונה בהיסטוריה האנושית שחימשה את אויביה מתוך ציפייה להרוויח בכך ביטחון. זה רק מצביע על עומק הפתולוגיה".

היא טענה כלפי הניו יורקר השמאלי למשל, שכתיבתו בכל הנוגע לישראל היא כתיבה "מחרחרת שנאה" - “hate-mongering” ובמקביל גינתה את גישתם הפשרנית ומלאת האשמה של יהודים שאינם מגינים כמוה על מדינת ישראל, מדינתם. את היהודים הביקורתיים מהסוג האחרון היא השוותה בהיבט מסוים, ליבסקציה, האגף היהודי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. את האינטלקטואלים הישראלים היא האשימה בבגידה באמת, שנובעת מהפתולוגיה היהודית של האשמה עצמית. כל מה שהשמאל אומר עכשיו, היא טוענת, אמרו יהודים גם לפני השואה.

מההשוואה שהיא עושה בין האמריקאים לישראלים ניתן ללמוד רבות על דעותיה: "(האמריקאים בניגוד לישראלים) לא מאשימים את עצמם. אחרי 11 בספטמבר הם לא נעצרו אפילו לרגע כדי לשאול את עצמם מה עשינו רע שהביא את הטרור הזה. אם גם ישראל הייתה מתנהגת כך, היא הייתה זוכה להערצה. ישראל צריכה לתבוע מהערבים, ולא להתנצל לפניהם".

התווכחות עם 'הקנון היהודי המודרני'

בשנת 2008 יצא לאור ספר מאמרים על ספרות ותרבות לכבודה של רות וויס. סופרים וחוקרים רבים צרפו את חיבוריהם, ביניהם הלל הלקין, אלאן מינץ [Alan Mitz], דוד אברבך [David Aberbach], אילן סטוואנס [Ilan Stavans], עזרא מנדלסון [ Ezra Mendelsohn], ג'אסטין קאמי [Justin Cammy], אדוארד אלכסנדר [ Edward Alexander], דן מירון, סאשה סנדרוביץ [Sasha Sendrovich], ועוד.

פרסים

• בשנת 2000 זכתה ב"פרס הלאומי (האמריקאי) לספר היהודי" - National Jewish Book Award, בגין ספרה The Modern Jewish Canon.
• ב-2003 קיבלה מאוניברסיטת בר-אילן את פרס שומר ציון, שעמד באותה שנה על 35 אלף דולר. הפרס מוענק מדי שנה החל מ-1997 לאדם המשקף בפעילותו ובמשנתו את ההגנה על מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. קיבלו אותו לפניה אישים כמו הסופרים אלי ויזל והרמן ווק, ההיסטוריון מרטין גילברט ובעל הטור צ'ארלס קראוטהאמר.
• בשנת 2007 קיבלה מהנשיא ג'ורג' בוש (הבן) את המדליה הלאומית למדעי הרוח.

ראו גם

• נאו-קונסרבטיזם

לקריאה נוספת

• Ruth R. Wisse, Free as a Jew: A Personal Memoir of National Self-Liberation, Post Hill Press, 2021
• Ruth R. Wisse, No Joke: Making Jewish Humor, Princeton University Press, 2015
• Ruth R. Wisse, I. L. Peretz and the Making of Modern Jewish Culture, University of Washington Press, 2015
• Ruth R. Wisse, Jews and Power, Schocken, 2007
• Ruth R. Wisse, The Modern Jewish Canon: A Journey Through Language and Culture, The University of Chicago Press, 2000
• Ruth R. Wisse, If I Am Not for Myself, Free Press, 1992
• Ruth R. Wisse, A Little Love in Big Manhattan: Two Yiddish Poets, Harvard University Press, 1988
• Ruth R. Wisse, The Schlemiel As Modern Hero, The University of Chicago Press, 1971

קישורים חיצוניים

• אריאל כהנא "אמריקה של אובמה הפכה למדינה החלשה בעולם", באתר nrg, מקור ראשון, 11 בנובמבר 2016
• דרור אידר, "מי שתולה את סבלם של הפלשתינים ביהודים - הוא אנטישמי", באתר ישראל היום, 29 בנובמבר 2018
• ריק ריצ'מן, אשת חיל מי ימצא, באתר מידה, 7 בינואר 2022
• על רות וייס, באתר JWA
• "The Remarkable Career of Ruth Wisse, Yiddish Scholar and Political Firebrand", ‏Forward, מאי 2014
• "Wisse explores mutations of Jewish power", הרווארד גאזט, 20 במרץ 2008
• פרקים מספרה של פרופ' וייס, 'פרדוקס הפוליטיקה היהודית', אתר מידה
• ראיון שנערך בפודקאסט על המשמעות על ספרה 'פרדוקס הפוליטיקה היהודית'.
• מאמריה של רות וייס באתר 'מידה'
• רות וייס, ‏"הספד לכוהן אוניברסלי", השילוח, 3, פברואר 2017
• רות ר. וייס (1936-), דף שער בספרייה הלאומית