רות וינטראוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות וינטראוב
RWeintra.jpg
לידה 27 ביולי 1955 (בת 65)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט דורות'י אדגינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין תורת ההכרה, ספקנות, תורת ההכרעה, פרדוקסים, מטא-אתיקה, רלטיביזם
הושפעה מ דייוויד יום, רנה דקארט, עמנואל קאנט, דורות'י אדגינגטון
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רות וינטראוב (באנגלית: Ruth Weintraub; נולדה ב-27 ביולי 1955) היא פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.[1] תחומי ההתמחות שלה הם תורת ההכרה, ספקנות, דייוויד יום ותורת ההכרעה. תחומי מחקר נוספים שלה הם פרדוקסים, מטא-אתיקה ורלטיביזם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות וינטראוב נולדה בירושלים. היא סיימה ב-1978 תואר ראשון בפילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבלה ב-1987 תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת לונדון. עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיית פרופסור דורות'י אדגינגטון, עסקה ב"בעיית האינדוקציה". ב-1990 מונתה וינטראוב למרצה באוניברסיטת תל אביב. ב-1996 מונתה למרצה בכירה. ב-2007 עלתה לדרגת פרופסור חבר, וב-2013 לדרגת פרופסור מן המניין.

מאמריה של וינטראוב עוסקים בנושאים מגוונים. היא מציעה פתרונות חדשים לשורה של פרדוקסים מוכרים (פרדוקס ההגרלה, פרדוקס בוחן הפתע ופרדוקס הערימה). במאמריה על דייוויד יום, הפילוסוף האמפיריציסטי החשוב בן המאה ה-18, היא בוחנת אספקטים שונים בהגותו ומציעה פרשנות חדשה לרבים מהמהלכים שהוא מביא ב'מסכת על טבע האדם'. בין השאר, היא מגנה על פרשנות אידיאליסטית לשיח על העולם החיצון, שיש לה השתמעויות מרחיקות לכת על מבנה החלל והסיבתיות; מציגה הבהרות חשובות לעקרונות מרכזיים בתורתו האמפיריציסטית "עיקרון ההעתק" ועקרונות הקישור (אסוציאציה); ופרשנות חדשה לטיעון הספקני שלו נגד התבונה, שלאורה הטיעון נראה לטענתה יותר מוצלח משנהוג לחשוב, חשוב לא פחות מהטיעון הספקני המפורסם שלו נגד האינדוקציה. במאמרה 'לוגיקה לאקספרסיביסטים' (באנגלית: 'Logic for Expressivists')[2], מציעה וינטראוב לוגיקה להיגדים מוסריים כשהם מפורשים פירוש אקספרסיביסטי, לפיו הם מבטאים את יחס הדובר, ולא כטענות על עובדות מוסריות אובייקטיביות. הלוגיקה הזו מאפשרת להסביר את העובדה שהיגדים מוסריים מתפקדים בטיעונים דדוקטיביים כמו טענות רגילות.

"האתגר הספקני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה "האתגר הספקני" ('The Sceptical Challenge') בוחנת וינטראוב את מהותו של האתגר הספקני כשהוא במיטבו וראוי להתייחסות אינטלקטואלית רצינית. האתגר שהיא מאבחנת הוא ספקנות רדיקלית, לפיה אמונותינו לא רק שאינן מהוות ידיעה, אלא אינן אפילו מוצדקות (סבירות). הספקנות הרצינית מגובה על ידי טיעונים ספקניים, כמו אלה שניתנו על ידי סקסטוס אמפיריקוס, רנה דקארט ודייוויד יום. בחלקו הראשון של הספר, וינטראוב מציגה את כללי הדיון בינינו לבין הספקן: את האסטרטגיה של הספקן שיש לקחת אותו ברצינות ואת האופן בו יש להגיב אליו. לאחר אבחון כללי הדיון באתגר הספקני, מציעה וינטראוב, בחלקו השני של הספר, תשובות אפשריות לטיעונים הספקניים החשובים ביותר.

מבחר פרסומיה באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Unconscious Mental States", in Philosophical Quarterly (37), 1987, PP. 423-432
  • "Epistemology without Knowledge", in Ratio (4), 1991, PP. 157-169
  • "What was Hume’s Contribution to the Problem of Induction", in Philosophical Quarterly (45), 1995, PP. 460-470
  • "The Surprise Examination Paradox", in Ratio (8), 1995, PP. 161-169
  • "The Cartesian Circle and Two Types of Scepticism", in History of Philosophy Quarterly (14), 1997, PP. 365-377
  • "The Spatiality of the Mental and the Mind-Body Problem", in Synthese (117), 1998, PP. 409-417
  • "The Lottery: a Paradox Regained and Resolved", in Synthese (129), 2001, PP. 439-449
  • "A Non-Fideistic Reading of William James's 'The Will to Believe' ", in History of Philosophy Quarterly (20), 2003, PP. 103-121
  • "On Sharp Boundaries for Vague Predicates", in Synthese (138), 2004, PP. 233-245
  • "Logic for Expressivists", in Australasian Journal of Philosophy (88), 2011, PP. 1-16
  • Weintraub, R. (1997). The Sceptical Challenge.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדף של רות וינטראוב, באתר אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ צפייה במאמר, באתר telaviv.academia.edu