רות צרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רות צרפתי
Ruth Zarfati.jpg
לידה 17 באפריל 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בפברואר 2010 (בגיל 81) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רות צרפתי-שטרנשוס (17 באפריל 1928 - 27 בפברואר 2010) הייתה ציירת, פסלת ומאיירת ישראלית, חברת קבוצת "אופקים חדשים".

"רות צרפתי הייתה יוצרת רבגונית. יצירתה האמנותית הפורייה משתרעת על פני תחומים רבים: פיסול, ציור, כתיבה ואיור ספרים, עיצוב אריגים ותלבושות, יצירת כלים ותכשיטי קרמיקה, עשיית בובות וצעצועים. בכל אחד מהם הגיעה להישגים מרשימים." - פרופ' אברהם רונן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה צרפתי עם בנותיו, רות משמאל ושולמית

רות צרפתי נולדה ב-1928 בפתח תקווה, ולמדה בבית הספר אחד העם בעיר[1]. בני המשפחה ההורים, רות ואחותה הצעירה שולמית התגוררו בבית כפרי במושב "בהדרגה" שלימים הפך לכפר מעש. המעבר לכפר הפך אותה לילדת טבע והשפיע על עולמה האמנותי. כבר בילדותה נתגלה כישרונה של רות ברישומי הדיוקנאות של חברותיה ושל בני משפחתה. בתקופת בראשית זו נהגה רות להצהיר על שאיפתה להיות ציירת.

אביה, יהודה צרפתי מראשוני עובדיה של חברת החשמל, ומקימה ומנהלה של רשת החשמל בפתח תקווה, נתברך בכישרון אמנותי רב-תחומי, ולמד ציור בהתכתבות בבית ספר לאמנות בגרמניה. בהשראת לימודיו הדריך את רות לצייר בהתאם לכללי הציור האקדמי וטיפח בה את האהבה לאמנות. יהודה צרפתי שעיצב את גן ביתו כיצירת אמנות עתירת דמיון, פיסל וצייר ויצר צעצועים, ובכך הטביע את חותמו על רות הצעירה בכל תחומי יצירתה בעתיד.

בשנים 1941–1945, במקביל ללימודיה ב"תיכון חדש", היא החלה את לימודי האמנות אצל הצייר אהרון אבני ב-"סטודיה" לאמנות שלימים הפך למכון אבני, בית ספר לאמנות בו למדו רבים מהציירים הנודעים בארץ. בשנת 1945 לאחר סיום לימודי התיכון ועוד בטרם גיוסה, החלה את לימודיה אצל הפסל משה שטרנשוס (1992-1903) עמו נישאה בשנת 1949.

בשנת 1958 נולדה לזוג בת יחידה. חמש שנים לאחר מכן עברה המשפחה למעון הקבע שלה בתל אביב.

במהלך השנים עסקה רות בעשייה אמנותית ענפה והשתתפה בכ-90 תערוכות, מתוכם 23 תערוכות יחיד, וזכתה ב-14 פרסים וציונים לשבח על פועלה.

רות הלכה לעולמה בשנת 2010 כשהיא משאירה אחריה יצירות רבות.

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערה יושבת, ברונזה

הפסל משה שטרנשוס המשיך להדריך את רות גם לאחר נישואיהם והקנה לה את עקרונות העיצוב הצורני והפלסטי של הפיסול המודרני. שטרנשוס היה מחלוצי הפיסול המודרניסטי ומראשוני היוצרים של הפיסול המופשט בישראל והתמקד בפיתוח ערכי המבנה והצורה של הדמות המפוסלת ברוח האמנות המודרנית ובשחרורם מן התלות בדימוי הריאלי. עם תלמידיו נמנו מנשה קדישמן, בני אפרת ובוקי שורץ.

אחרי שלמדה בחרה רות בפיסול כתחום יצירתה העיקרי; "הפיסול הוא הדבר הרציני ביותר שיש לי" אמרה בריאיון לרגל תערוכתה בגלריה קלצ'קין, וכך במשך כל שנות פעילותה האמנותית הבוגרת המשיכה צרפתי להתמקד בפיסול אך לא זנחה את הציור. בשלהי שנות ה-40 החלה רות לגבש את סגנונה האמנותי האישי, וקנתה לעצמה שם כיוצרת עצמאית ומקורית. בשנת 1949, היא הצטרפה יחד עם בעלה משה שטרנשוס לקבוצת "אופקים חדשים", אגודה שבהשראת האוונגרד האמנותי האירופי שאפה לקדם את יצירתה של אמנות מודרנית בארץ. רות, האישה היחידה וגם הצעירה שבחבורה, בת 21 בלבד, הייתה חברה בוועד האגודה והשתתפה במרבית התערוכות של הקבוצה שהוצגו בשנים 1949–1959. כשהיא שומרת על צביונה האישי, נשארה נאמנה במשך כל שנות פעילותה למורשת הפיסול הפיגורטיבי ולמושא העיקרי שלה – הדמות האנושית. כבר בראשית דרכה משכו יצירותיה של האמנית הצעירה את תשומת לבו של חיים גמזו. היא הייתה הפסלת היחידה שיצירתה נכללה בספרו על הציור והפיסול בישראל, והוא נשאר אוהד נאמן של יצירתה גם בשנים הבאות.

יצירתה הפיסולית של רות כוללת מגוון נושאים; תינוקות וילדים, דמויות נערות ונשים, פסלי טורסו, דיוקנאות ועוד. פסלי התינוקות של רות צרפתי מהווים חטיבה בעלת חשיבות ייחודית במכלול יצירתה" שאין דומה לה בפיסול הישראלי" (פרופסור אברהם רונן) "פסלי התינוקות מופיעים לראשונה בסוף שנות החמישים אחרי הולדת בתה חגית שדמותה כתינוקת, כילדה וכנערה מתבגרת, שימשה מקור השראה לפסלים שהציגה רות בביאנלה הבינלאומית ה-35 לאמנות בוונציה בשנת 1970. בשנת 1975 הציגה בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב את פסלי הטורסו הנשיים בהשראת שרידי פסלים יווניים מן העת העתיקה.

בשנים מאוחרות יותר חוזרים ומופיעים פסלי תינוקות המתארים את נכדיה של האמנית: טל (ילידת 1986) ותום (יליד 1995). בפסלים אלה מודגש השילוב בין החיוניות המתפרצת של היצור הקטן לבין הגמלוניות של תנועותיו. פסל "התינוקת" שבאוסף מוזיאון תל אביב נמנה עם היפות שביצירותיה של צרפתי.

ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף ברושים, צבעי מים

אף שהפיסול נעשה תחום היצירה העיקרי שלה, המשיכה רות לפעול כציירת עד סוף ימיה. עיזבונה האמנותי כולל מאות ציורים ורישומים אשר רק חלק קטן מהם הוצג בתערוכות. ציוריה של רות מתמקדים באיכויות אמנותיות צרופות – במבנה ובקומפוזיציה, ברישום ובמערכת צבעונית עשירה. כמעט כל ציוריה של צרפתי נעשו בצבעי מים או בעפרונות צבעוניים על דפי נייר צנועי ממדים, דפים של פנקסי עבודה ומחברות.

ציורי נופים בצבעי מים מהווים את החטיבה הגדולה ביותר של ציוריה ומרביתם פרי התרשמותה מהאתרים שבהם ביקרה בארץ ובחוץ לארץ. בביקוריה ביוון קסמו לה במיוחד בתי הכפר הלבנים וחצרותיהם, שתיאוריהם הם מהיפים שבציוריה, כמה מהציורים שציירה בשנים 2000–2001 מתארים את נופי פארק הירקון, ובשנותיה האחרונות הרבתה לצייר נופי דמיון.

ציוריה של רות כוללים גם קבוצה גדולה של דיוקנאות של בני משפחה וידידים שצוירו בצבעי מים, בצבעי פסטל ובעפרונות צבעוניים.

איור וכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאט לאט לאט, מתוך הספר כף עץ וקדרה שטוחה של נורית זרחי.

רות נחשבת לאחת מבכירי המאיירים בישראל, מהמקוריים והחשובים שבהם. איורי הספרים שלה הם יצירותיה המוכרות ביותר לקהל חובבי האמנות. היא איירה 70 ספרים, רובם ספרי ילדים ונוער, חלקם פרי עטה, קטעים אוטוביוגרפיים נפרשים בספר "פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן", סיפורים על בני משפחתה הופיעו בספר הילדים "תום הפטוט הנמרי". את אהבתה ליוון ורשמֵי מסעה שם הביעה בספר "אל אי החתולים אשר ביוון" ועל חיות הבית שלה כתבה ב"חושחושית", שהיה הספר הראשון אותו כתבה וגם איירה וב"גבעת שמינק". "מסע קרפצון אל העיר הגדולה" היה הספר האחרון אותו כתבה ואיירה.

הספר הראשון שאיירה רות צרפתי, לא היה ספר ילדים, אלא ספרו של חיים הזז "חתן דמים". היא עבדה עם משוררים וסופרים כלאה גולדברג, מרים רות, גילה אלמגור, נורית זרחי, דבורה עומר, בשביס זינגר, ע. הלל, לו עצבה את דמותו של "דודי שמחה" בכמה וכמה ספרים.

בשנת 2004 נחנך "גן סיפור" בעיר חולון, בו הקימה רות תהלוכה ססגונית של דמויות אלומיניום גדולות ממדים מתוך "דודי שמחה". היה זה הפרויקט הפיסולי הגדול האחרון של האמנית.

רות חזרה והדגישה שאיוריה הם ציורים לכל דבר. ואכן, בעמודי השער של הספרים אין אזכורים לאיורים; נזכרים בהם ציורים בלבד. ציורי הספרים של רות עשויים במגוון רחב של טכניקות וסגנונות, החל ברישומים ליניאריים בעלי אופי אילוסטרטיבי, וכלה בציורים צבעוניים הקרובים ברוחם לציורי הנוף ולציורי הדמויות שלה, כך למשל בציורים לספר "שמשיות ברחוב הנביאים" של יהואש ביבר 1988 היא מפתחת מערכת צבעונית מרהיבה החורגת מתחום הציור התיאורי.

אוסף איוריה השלם נמצא באגף הנער במוזיאון ישראל בירושלים.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלון עץ עבור תערוכת אקספו 1967, בית אריאלה.

בתחילת דרכה עסקה רות באמנות שימושית, והציגה תכשיטי קרמיקה בתערוכה בינלאומית ה"טריאנלה למלאכת מחשבת" שנערכה במילאנו לצד אמנים יידועי שם כסלבדור דאלי וצ'ילידה. שם זכתה במדליית הכסף על העיצוב. שלטי המזלות ביפו העתיקה מקרמיקה מזוגגת הם פרי ידיה וגם הם זיכו אותה בשנת 1972 בפרס.

רות נמנית עם הטובים והמקוריים שבין יוצרי הצעצועים והבובות האמנותיות בארץ. בובותיה של צרפתי כוללות מגוון סוגים, שלכל אחד מהם מערך צורות וסגנון משלו: מריונטות, בובות הנראות כווריאציות מסוגננות של פסלי התינוקות שלה, בובות השואבות את השראתן מטיפוסים אתניים ועדתיים. את האהבה ליצירת בובות ירשה מאביה שהקדיש הרבה מזמנו הפנוי ליצירת צעצועים לבנותיו. היא מספרת: " צעצועיו של אבא חיזקו את נטייתי לעסוק בעשיית בובות. בובות אלה השפיעו מאוד גם על נושאי הפיסול שלי, עד כדי טשטוש תחומים ביניהם".

פסלי הבובות שהתאפיינו בצבעוניות אוריינטלית נשלחו לייצג את ישראל בתערוכת "אקספו" במונטריאול, קנדה, שם הציגה עשרים בובות עץ גדולות וססגוניות שאכלסו את מפת הארץ וייצגו באורח סמלי ותמציתי כמה מיישובי מדינת ישראל ותושביהם. חלק מבובות אלו מוצג דרך קבע בספריה של בית אריאלה בתל אביב. עיצוב צעצועים רתק אותה והיא נהגה לציין שמאז שנולדה חגית החלו להסתמן אצלה השפעות הדדיות בין הבובות ופסלי התינוקות, "וכך היו מזינים זה את זה"...

פסלי הילדות היושבות העשויות עץ ועיסת נייר, צבועות בחלקן, עוצבו אף הן בהשראת בובות. אך יותר משהן דומות בעיצובן לבובות המשחק המתועשות מימי ילדותה של רות, הן מזכירות את פסליה של רות בבגרותה. את הבובות והצעצועים שיצרה הציגה בגלריה לאומנות "משכית שש" ובשנת 1981, שיקפה תערוכת היחיד באגף הנוער במוזיאון ישראל את תחומי האמנות השונים בהם פעלה.

כישרונה של צרפתי בתחום העיצוב הדקורטיבי מוצא את ביטויו גם בעיצוב טקסטיל בעבור "משכית", "גוטקס" ו"ריקמה" – של המעצבת רוז'י בן יוסף.

רות עיצבה גם את התלבושות לכמה מהופעותיה של להקת "ענבל", ולתיאטרון המחול של הרקדנית רינה שיינפלד.

בארכיון של "שנקר" נמצא אוסף הבדים אותם עיצבה.

מוזיאון הילדים בחולון מחזיק אגף על שמה ומאחסן את הבובות שעיצבה ואת אלו שאספה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים וציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 - מדליית כסף על עיצוב תכשיטי קרמיקה ב"טריאנלה למלאכת מחשבת", מילאנו, איטליה
  • 1972 - פרס מטעם המועצה לארץ ישראל יפה ואגודת הגרפיקאים בישראל על עיצוב שלטי קרמיקה של שמות הרחובות ביפו העתיקה
  • 1978 - פרס יצחק בן צבי לאיורים לספר ילדים ישראלי, מוזיאון ישראל: ציון לשבח על האיורים ל"יותם וההיפופוטם" מאת יעקב שביט
  • 1984 - עיטור אנדרסן מטעם המועצה הבינלאומית לספרי ילדים, בזל – ציון לשבח על איורי ספרה "פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן"
  • 1990 - פרס האיור המעולה, פרס יצחק בן צבי, מוזיאון ישראל
  • 1992 - פרס ע"ש נחום גוטמן לאיורי ספרים על איורי הספר "הר געש" מאת משה אורן

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1971 - גלריה הדסה קלצ'קין, תל אביב
  • 1972 - מוזיאון באר שבע
  • 1973 - איורים, ציורים ובובות לילדים, אוניברסיטת חיפה
  • 1975 - "פיסול 1975-1972", מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין
  • 1980 - איורים וציורים, ספריית "שער ציון", בית אריאלה, תל אביב
  • 1981 - איורים, פסלים ובובות, אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2005 - "תינוקות וילדים אחרים", מוזיאון פתח תקווה
  • 2009 - "דודי שמחה", אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2013 - "חדוות היצירה", המוזיאון לאומנות ישראלית, רמת גן. אוצר: פרופסור אברהם רונן.

מבחר תערוכות קבוצתיות בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1948 ואילך - תערוכות קבוצתיות של אגודת "הציירים והפסלים"
  • 1949 ואילך - תערוכות קבוצתיות של קבוצת "אופקים חדשים"
  • 1958 - "תערוכת העשור בפיסול" המשכן לאמנות, עין חרוד
  • 1959 - "אמני ישראל", מוזיאון תל אביב
  • 1961 - "אמנות חדישה בישראל", מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין
  • 1966 - "עשה לך תיאטרון בובות", אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1973 - "ארץ הבובות", אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1979 - "ציורי הילדות של אמנים ישראלים", אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1981 - "5 מציירים ספרים לילדים", בית אריאלה, תל אביב
  • 1991 - "ראשית הקרמיקה הישראלית", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
  • 1996 - "אופקים חדשים – פיסול", מוזיאון תל אביב
  • 2002 - "משחקים במושבה", מוזיאון פתח תקווה
  • 2005 - "על גדות הירקון", מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2005 - "השונה והדומה. דיוקן של משפחה וחברים", המשכן לאמנות, בית מאירוב, חולון
  • 2006 - "קיץ", גלריית האוסף, מוזיאון פתח תקווה
  • 2011 - "בובה של מולדת – על מזכרות וזהות לאומית", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

מבחר תערוכות קבוצתיות בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 - "הטריאנלה ה-10 למלאכת מחשבת", מילאנו, איטליה
  • 1960 - "אמנות ישראלית בת זמננו", המוזיאון לאמנות מודרנית, פריז, צרפת
  • 1963 - תערוכה בינלאומית למלאכת מחשבת, פירנצה, איטליה
  • 1967 - "אקספו" בביתן הישראלי בתערוכה בינלאומית, מונטריאול קנדה
  • 1970 - "הביאנלה ה-35", ונציה, איטליה
  • 1975 - "ציור ופיסול מישראל", גלריית "אוהנה", לונדון, אנגליה.
  • 2006 - "כרזות של ספרי ילדים", מטעם משרד החוץ, היריד הבינלאומי בפרנקפורט, גרמניה

ספרים שכתבה ואיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חושחושית, מחברות לספרות, 1964
  • חושחושית, עם עובד, 1972
  • אל אי החתולים אשר ביוון, עם עובד, 1980
  • פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן, מסדה, 1982 (זוכה עיטור אנדרסן לאיור לשנת 1984)[2]
  • גבעת שמינק, ידיעות-חמד, 1992
  • תם הפטוט הנמרי, לונה הכלבה וזנב הסמרטוטים, זמורה ביתן, 2000
  • מסע קרפצון אל העיר הגדולה, ספרית פועלים, 2009

מבחר ספרים שאיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חתן דמים, חיים הזז, מחברות לספרות, 1960
  • דודי שמחה, ע. הלל, הקבוץ המאוחד, 1964
  • נמנימם, תרצה אתר, הקבוץ המאוחד, 1966
  • בין אביב לענן, נתן יונתן, ספרית פועלים, 1971
  • מסיפורי התורה, דבורה עומר, לוין אפשטיין, 1976
  • אלף מרכבות, נורית זרחי, הקבוץ המאוחד, 1978
  • שלוש משאלות, יצחק בשביס זינגר, ספרית פועלים, 1981
  • מה נשקף בחלוני, לאה גולדברג, ספרית פועלים, 1989
  • אדם חבוי בתוך עצמו, נעה בלאס, הקיבוץ המאוחד, 2007
  • מדרש נעמי-נעמי שמר, המקורות היהודיים בשירתה, אברהם זיגמן, יד יצחק בן צבי, 2009

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל, תל אביב, 1951
  • חיים גמזו, אמנות הפיסול בישראל, מכלול, תל אביב, 1957
  • בנימין תמוז עורך, אמנות ישראל, תל אביב, מירה פרידמן – פיסול; ג. צ'יני – מלאכת מחשבת, 1963
  • נחמה גורלניק עורכת, רות צרפתי: פיסול 1975-1972, מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין, 1975
  • גילה בלס, אופקים חדשים, פפירוס, תל אביב, 1980
  • רות גונן, רות צרפתי כמאיירת ספרי ילדים, מחקרים בספרות ילדים, 1985
  • רות תור-גונן, לעבר מחקר מובנה באיור ספרות ילדים, ניתוח איוריה של רות צרפתי כמודל מייצג, מעגלי קריאה, 1987
  • מרים רות, על רות צרפתי, אורנים, 1988
  • מרדכי עומר עורך, אופקים חדשים, פיסול, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996
  • נועה ברוך-ספרבר, בין פשטות של סגנון ילדותי לבין תחכום של אמן בוגר, דיון באיורים של רות צרפתי לספר "אלף מרכבות" מאת נורית זרחי, ספרות ילדים ונוער, 2004
  • ורדה שטינלאוף עורכת, על גדות הירקון: נחל הירקון באמנות הישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005
  • רות מרקוס עורכת, נשים יוצרות בישראל, 1970-1920, תל אביב, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רות צרפתי בוויקישיתוף
לוחית זיכרון על ביתם של משה שטרנשוס ורות צרפתי ברח' בירנבוים 6 בתל אביב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליהו הכהן, "השפן הקטן" – אחרית דבר : בעקבות מכתבה של מרית פינקל (חב"ע 618), חדשות בן עזר גיליון מס' 620, 24 בפברואר 2011: "... היא זכרה כי בפורים תרצ"ד, בהיותה תלמידת כיתה א' בבית הספר אחד העם בפתח תקווה, החליט המורה בנימין כספי לעודד את תלמידיו להתחפש לבעלי חיים ואף חיבר לכל ילד שיר על התחפושת שלו על פי הלחן של נחום נרדי לשירו של לוין קיפניס "אני פורים". בין הילדים המחופשים היו חבריה לכיתה: אמוץ זהבי, מי שהיה לימים חוקר טבע נודע, והציירת המנוחה רות צרפתי."
  2. ^ IBBY, IBBY Honour List (1984), 1984, p.13 (e-book pages).