רז'ה סאנטו

רז'ה סאנטו
Szántó Rezső

אין תמונה חופשית
לידה	4 בינואר 1892 נג'קניז'ה, הונגריה
פטירה	21 באוגוסט 1970 (בגיל 78) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד (1914)
תפקיד	מזכיר כללי (1948)
מפלגה	מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית

רז'ה סאנטו (במקור שרייבר, בהונגרית: Szántó Rezső; נג'קניז'ה, 4 בינואר 1892 – בודפשט, 21 באוגוסט 1970) היה עורך דין יהודי-הונגרי, פוליטיקאי, עיתונאי ועורך עיתון.

ביוגרפיה

נעוריו

רז'ה סאנטו נולד במשפחה יהודית. אביו שאנדור שרייבר היה קצב, אמו הייתה סלינה גינסברגר, עקרת בית. מתוך 10 אחיו ואחיותיו, 7 הגיעו לבגרות. משפחתו עברה לגור בנג'קניז'ה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19, וסאנטו סיים שם את כיתות בית הספר היסודי שלו. בשנת 1904 עבר עם משפחתו לבודפשט ובשנת 1910 ניגש לבחינות הבגרות בגימנסיה לבנים ברחוב טווסמזה. הוא התוודע לתנועת הפועלים בגיל 20 באמצעות אחד מאחיו, בלה סאנטו. רז'ה הצטרף לחוג גלילאו, ולאיגודים שונים נוספים. הוא החל לעבוד ב"קרטל ביטוח הקרח", ובזמן הזה למד באוניברסיטה. בשנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה קיבל את התואר במשפטים באוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). לאחר מכן גויס ונשלח לחזית.

במהלך המהפכות

בשנת 1918, במהלך מרד המלחים של קטרו בעיר פולה, הוא נעשה נציג המועצה הצבאית בפולה. במהלך מהפכת החרציות, היה מפקד "משמר העם" ולאחר מכן בנובמבר הפך לחבר במפלגת הקומוניסטים של הונגריה. בתקופת הרפובליקה עבד עם פרנץ יאנצ'יק במשמר האדום של בודפשט כאחד מסגני מפקד המשמר וגם בארמייה השלישית של הצבא האדום ההונגרי. הוא שימש גם כקומיסר פוליטי של הארמייה והשתתף ב"מערכה הצפונית".

בגלות (1922–1946)

הוא נידון ב-22 בספטמבר 1920 ל-15 שנות מאסר בגין פעילותו בתקופת הדיקטטורה של הפרולטריון. שנתיים לאחר מכן, בזכות הסכם חילופי השבויים ההונגרית-סובייטית, הוא עבר למוסקבה, בברית המועצות, שם עבד עבור חברת הביטוח הממלכתית והשתתף בהקמת ובניהול המועדון ההונגרי. בשנת 1925 נשלח ללונדון, שם שימש כמנהל "החברה לביטוח ימי האנגלו-סובייטית" במשך כשנה וחצי. לאחר מכן חזר לברית המועצות ועבד עד לאביב 1927 במחלקת התעמולה בוועד המפלגה המחוזי של קרסניה-פרסניה כמחנך ומדריך. באותה שנה שלחה אותו הנהגה במוסקבה לפריז לארגון המהגרים ההונגרים שם ולאחר מכן בסתיו של השנה שלאחר מכן נשלח חזרה למוסקבה. שם לקח חלק ביישום המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית שהונהגה במקום הנא"פ (НЭП – ראשי תיבות ברוסית של Новая Экономическая Политика) – "המדיניות הכלכלית החדשה" ועסק בהקמת "קוטפי תבואה" ובהכנת מיכון לחקלאות. הוא הצטרף למלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, נסע לחצי האי האיברי עם דרכון על שם עיתונאי קנדי (מייקל באלר). במשך שנתיים שירת בדרגת רב-סרן בבריגדה הבינלאומית ה-12 כמפקד גדוד התותחנים בפיקודו של הגנרל מאטה זלקה (מקודם בלה פרנקל). הוא השתתף בקרבות במדריד ובווסקה, שם נפלו כמה מחבריו (למשל אקוש הבשי וגם זלקה). בסוף 1938 חזר לברית המועצות, שם היה עד 1939 ראש ארגון הסיוע שהוקם לחיילים לשעבר של החטיבות הבינלאומיות. במהלך מלחמת העולם השנייה עבד כקריין ברדיו קושוט במוסקבה, ומאוחר יותר ביצע עבודה באיגודים מקצועיים. בינתיים השתתף באופן קבוע בהכשרה מפלגתית. בתום בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, עבד בהחזרתם של המהגרים ההונגרים להונגריה ולאחר מכן היה נציג המפלגה הקומוניסטית ההונגרית במוסקבה.

החזרה להונגריה (1947–1970)

הוא חזר הביתה בסוף 1946 או בתחילת 1947. בשנת 1947 הפך למנהל האגודה לידידות הונגרית-סובייטית (MSZBT) וב-1948 למזכיר הכללי שלה. בקיץ 1949 מונה סאנטו לסגן המנהל הכללי של בנק החיסכון הלאומי (OTP), שהיה הבנק הכללי היחיד בהונגריה דאז. לאחר מכן במשך שש שנים היה העורך הראשי של השבועון "למען השלום המתמשך, הדמוקרטיה העממית!". במקביל שימש סאנטו כמנהל בית הספר הבינלאומי של "המועצה הלאומית לאיגודים מקצועיים" (SZOT), שהוא ארגן בחלקו. משנת 1954 היה העורך הראשי של הגרסה ההונגרית של הנובויה ורמיה הרוסי. במהלך המרד ההונגרי (מכונה בהונגריה: מהפכת 1956), הוא פעל במטה היומון כדי להבטיח את פרסום העיתון "עם חופשי" (Szabad Nép) שהיה העיתון של המפלגה הקומוניסטית וקודמו של הנפסבדשאד (Népszabadság). לאחר 4 בנובמבר 1956 ארגן את מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית בשופרון ובשלגוטריאן. משנת 1957 כיהן כסגן נשיא התאחדות הפרטיזנים.

משפחתו

אחיו היו בלה סאנטו, זולטאן סאנטו וגיזלה סאנטו.

עבודתו העיקרית

• תנועת השלום העולמית (1951)

לקריאה נוספת

• אגנש קניירש (עורכת ראשית), רז'ה סאנטו, בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי 1000–1900 (ברומנית) מסת"ב 9630525003
• לקסיקון קטן ביוגרפי של זאלה
• ביוגרפיה של אחיו, זולטאן, באלמנאך הפרלמנטרי 1945-1947
• Munkásmozgalom-történeti lexikon. (לקסיקון תולדות תנועת הפועלים. נערך על ידי הנריק ואש - אנדרה באשה - ארנה קבוש. בודפשט. 1976. ISBN 963 09 0412 8
• A szocialista forradalomért: A magyar forradalmi munkásmozgalom kiemelkedő harcosai. (למהפכה הסוציאליסטית: לוחמים מצטיינים של תנועת הפועלים המהפכנית ההונגרית. עורכת אגנש באקו. בודפשט. 1975. ISBN 9630902435

• Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
• Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
• Zalai életrajzi kislexikon. 3. javított, bővített kiadás. Szerk. Fatér Bernadett, Horváth József, Kiss Gábor [és mások]. Zalaegerszeg, Deák Ferenc Megyei Könyvtár, 2005.