רזא ח'אן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "רזא פהלווי" מפנה לכאן. לערך העוסק בנכדו של רזא ח'אן, ראו רזא כורש עלי פהלווי.
רזא שאה פהלווי
(16 במרץ 1878 - 26 ביולי 1944; יוהנסבורג, דרום אפריקה) (בגיל 66)
Rezashah.jpg
שם בשפת המקור رضا پهلوی (פרסית)
מדינה איראן
שאה איראן ה-1 בשושלת פהלווי
תקופת כהונה 15 בדצמבר 1925 - 16 בספטמבר 1941 (15 שנים)
הקודם בתפקיד אחמד שאה קג'אר
הבא בתפקיד מוחמד רזא שאה פהלווי

רזא שאה פהלווי (פרסית:رضاشاه پهلوی, תעתיק מדויק: רצ'אשאה פהלוי; 16 במרץ 1878 - 26 ביולי 1944; בלידתו נקרא רזא ח'אן, פרסית: رضاخان) היה קצין איראני שעלה לשלטון באיראן בהפיכה צבאית. פהלווי ייסד שושלת על שמו ששלטה באיראן עד המהפכה האיראנית ב-1979, בה הודח בנו מוחמד רזא שאה פהלווי מהשלטון. נכדו, רזא כורש עלי, חי כיום בארצות הברית.

ח'אן היה קצין בכיר בצבא האיראני, ובשנת 1921 ארגן הפיכה צבאית מוצלחת בסיוע בריטניה ומאז שאף להשתחרר מהאחיזה הבריטית. כיהן כשר המלחמה והמפקד העליון של צבאו, ובשנת 1923 היה גם ראש ממשלת איראן. ב־1925 הכריז עצמו כשאה. כשהרייך השלישי עלה בגרמניה, רעיון המוצא הגזעי הארי, שהגיע מאיראן קסם לו. ב־1935 שינה את שם ארצו מפרס לאיראן, ארץ הארים. בתקופת שלטונו התבצעו רפורמות רבות והתהדקו קשרי איראן עם שכנותיה. ח'אן ריכז את השלטון בטהראן, הקים רשת חינוך ארצית, יסד אוניברסיטה בטהראן, צמצם את סמכויות בתי הדין הדתיים לענייני ירושה ואישות ומיסד אותם בבתי הדין הממשלתיים, אסר על הנשים להתכסות בצ'אדור, חוקק חוק המחייב גברים לחבוש כובעים אירופאים לענוד עניבות וללבוש חליפות וטיפח את הלאומיות האיראנית.‏[1]

בשנת 1941 לאחר ששיחק בין בריטניה וגרמניה, הבריטים והסובייטים פלשו לאיראן והאחרון נאלץ לוותר על כס מלכותו לטובת בנו מוחמד רזא שאה פהלווי. לאחר שנים בגולה נפטר בשנת 1944 בדרום אפריקה ונקבר בקהיר שבמצרים. בשנת 1950 שרידי הגופה הוחזרו לאיראן ונקברו בטהראן. זמן קצר לפני המהפכה האיראנית, ב-14 בינואר 1979 השרידים הועברו בחזרה למצרים.‏[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ עזרא שפייזהנדלר (1974), יהדות איראן, קיומה ובעיותיה, המכון ליהדות זמננו, מדור שפרינצק, האוניברסיטה העברית. עמ' 12-13.
  2. ^ Historical Iranian Sites and People. 12 December 2010