רזי ברקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רזי ברקאי
ברקאי בתחילת שנות ה-90
ברקאי בתחילת שנות ה-90
לידה 24 בפברואר 1949 (בן 73) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1970–הווה (כ־52 שנים)
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר razibarcay
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראובן זאב (רזי) ברקאי (נולד ב-24 בפברואר 1949) הוא איש רדיו ותקשורת ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחולון לרינה ושמואל ברקאי (ברקוביץ), שהיה מפקד מחוז תל אביב מטעם ההגנה. הוא בוגר מחזור י"ג של הפנימייה הצבאית לפיקוד שבבית הספר הריאלי בחיפה.[1] בגיל 17 שכל את אחיו הבכור צחי, שנהרג בתאונת אימונים במהלך תרגיל, בהיותו צוער בבית הספר לקצינים של צה"ל.

עם גיוסו לצה"ל התנדב ברקאי לצנחנים ושובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד 202. במהלך שירותו הצבאי היה מפקד כיתה של בנימין נתניהו בטירונות,[2] ומפקד צוות של שאול מופז בקורס קצינים.[3]

ברקאי הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה, תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בתקשורת.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970, לאחר שחרורו מהצבא, החל לעבוד בעיתון "דבר" וביוני 1971 ב"קול ישראל".

ב-1977, מונה לכתב קול ישראל בכנסת. עד 1983, היה ראש הדסק המדיני, ובשנה זו היה לשליח הרדיו בוושינגטון.

ב-1986, שב ברקאי לארץ ומונה לתפקיד כתב לענייני מפלגות.

ב-1989, החל ברקאי להגיש את התוכנית "הכל דיבורים" אותה ייסד.

בשנת 1993, לאחר שהגיש שבע מהדורות של התוכנית "ערוץ 1" בערוץ הראשון, עבר לגלי צה"ל והחל להגיש שם את יומן הערב ותוכנית אקטואליה בשם "שעה לפני".

ב-1995, עבר להגיש בתחנה הצבאית את תוכנית הבוקר "מה בוער".

בשנת 1997, עבר להנחיית התוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית. שנה לאחר מכן פרש מהנחיית "תיק תקשורת", כאשר, הוא שב להנחות את התוכנית בשנת 2003, אך פרש ממנה פעם נוספת לאחר כשנה וחצי.

בין הראיונות הבולטים שערך, ניתן למנות את הריאיון ב-1989 עם מנחם בגין, שבו דיבר בגין לראשונה מאז התפטרותו מראשות הממשלה ב-1983, וכן את הריאיון האחרון עם יצחק רבין ב־1995, לפני הירצחו, שבו שאל ברקאי את רבין לגבי דעתו על ההתרעות הרבות להתנקשות בו, ורבין ענה: "אני לא פוחד".[4]

בעת שנחתמו הסכמי קמפ דייוויד בין ישראל, מצרים וארצות הברית, הסכמים שהובילו לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, שהה ברקאי בקרבת הבית הלבן. לטענתו, הוא הבחין במסוקים נוחתים על המדשאה של בית הנשיא, והניח שהם מגיעים מקמפ דייוויד, המקום בו נערכו שיחות השלום, ומהגעתם לבית הלבן הסיק שההסכם הבשיל. הוא חדר אל מתחם הבית ללא אישור, והקליט ראיונות עם ראשי המדינות שחתמו על ההסכם: אנואר סאדאת, ג'ימי קרטר ומנחם בגין ועם בכירים נוספים. מזכיר של נשיא ארצות הברית דרש מברקאי למסור את מכשיר ההקלטה ואת הקלטת. בהתערבותו של שר החוץ של ישראל, משה דיין, נשארה הקלטת בידיו של ברקאי, ותוכן הראיונות הבלעדיים שודרו למחרת ברדיו הישראלי.[5]

בתחילת 2017 צורפו לתוכנית "מה בוער" כמה מראיינים שהגישו את התוכנית לצדו,[6] בהמשך בוטלה ההגשה המשותפת.

מתחילת 2019 קוצרה תוכניתו "מה בוער" משעתיים לשעה אחת, מהשעה 09:00-10:00. באירועים מיוחדים הגיש ברקאי בשידור משותף את תוכניתו עם רינו צרור.

בינואר 2022 הודיע ברקאי על פרישתו מגלי צה"ל.[7][8][9] ב-26 בינואר הגיש את התכנית בפעם האחרונה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקאי מזוהה עם השמאל.[14] בשנת 2013, התראיין למגזין "ליידי גלובס" וטען שאין הבדל בין מעריצי אייל גולן לאלה של הרב עובדיה יוסף[15].בשנת 2016, עורר סערה כאשר בריאיון עם השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, השווה בין רצונן של משפחות מחבלים להביא לקבורה מחבלים שנהרגו בפיגוע, לרצונם של הורי חיילים ישראלים שנהרגו להביאם לקבורה, ובעקבות זאת התווכח בעניין עם שמחה גולדין, אביו של הקצין הדר גולדין, שחלקים מגופתו מוחזקים בידי החמאס. בעוד מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, התנצל על דברי ברקאי, הצדיק ברקאי את גישתו באומרו: "השכול הוא שכול, גם כאן וגם מעבר לגדר".[16]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לדבורה ואב לבן ולבת. מתגורר בקרית אונו.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן ברקאי, באתר "בהשקט ובבטחה".
  2. ^ רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמוד 93.
  3. ^ משה זונדר, "בלילה כזה נולדים רמטכ"לים", מעריב "סופשבוע", ‏ 27.03.1998, עמודים 23–28, כפי שהועלה באתר פרש.
  4. ^ עמוד התוכנית "מה בוער", באתר גלי צה"ל.
  5. ^ של מי הסקופ?, באתר העין השביעית, 1 במרץ 1999
  6. ^ ירמי עמיר, הקרקע בוערת תחת רגליו של רזי ברקאי, באתר הארץ, 6 במרץ 2017.
  7. ^ N12 - אחרי 27 שנה: רזי ברקאי פורש מהגשת התוכנית "מה בוער" בגל"צ, N12, ‏2022-01-23
  8. ^ איתי שטרן, לאחר 27 שנים, רזי ברקאי פורש מהגשת "מה בוער" בגלי צה"ל, באתר הארץ, 23 בינואר 2022
  9. ^ רזי ברקאי נפרד מתכניתו "מה בוער" בגלי צה"ל, נבדק ב-2022-01-27
  10. ^ נמרוד צוק, האחראי על התמונות של האינטרנט, באתר של "רשת 13", 2 בפברואר 2004 (במקור, מאתר "nana10")
  11. ^ רוגל אלפר, הטוקבקיסט כבר לא שולטתתת, באתר nrg‏, 25 בינואר 2008
  12. ^ מהג'ונגל האלקטרוני ועד האחראי על האינטרנט, באתר ynet, 15 באוקטובר 2004
  13. ^ רזי ברקאי זכה בפרס שדרן הרדיו המצטיין לשנת 2008, אתר הרשות השנייה
  14. ^ אביעד פוהרילס, רזי ברקאי: התפכחתי מהרומנטיקה של השמאל אבל לא מרעיון חלוקת הארץ, nrg, ‏24 בספטמבר 2014
  15. ^ לסלק את רזי ברקאי - ולסגור את גלי צה"ל, באתר Opinions.
  16. ^ ערן סויסה, דני ברנר, נצחיה יעקב, ‏ברקאי בוער: "מתנצל, אך לא חוזר בי", באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2016
  17. ^ אביעד פוהורילס, רזי ברקאי: התפכחתי מהרומנטיקה של השמאל, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2014