רזי ברקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רזי ברקאי
ברקאי בתחילת שנות ה-90
ברקאי בתחילת שנות ה-90
תאריך לידה 24 בפברואר 1949 (בן 68)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, מנחה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רזי (ראובן זאב) ברקאי (נולד ב-24 בפברואר 1949) הוא איש תקשורת ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחולון לשמואל ברקאי (ברקוביץ), שהיה מפקד מחוז תל אביב מטעם ההגנה. הוא בוגר מחזור י"ג של הפנימייה הצבאית לפיקוד שבבית הספר הריאלי בחיפה.[1] בהיותו בן 17, שכל את אחיו הבכור צחי, שנהרג בתאונת אימונים במהלך תרגיל, בהיותו צוער בבית הספר לקצינים של צה"ל.

עם גיוסו לצה"ל התנדב ברקאי לצנחנים ושובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד 202. במהלך שירותו הצבאי היה מפקד כיתה של בנימין נתניהו בטירונות,[2] ומפקד צוות של שאול מופז בקורס קצינים.[3]

ב-1970, לאחר שחרורו מהצבא, החל לעבוד בעיתון "דבר" וביוני 1971 ב"קול ישראל". ב-1977 מונה לכתב קול ישראל בכנסת. עד 1983 היה ראש הדסק המדיני, ובשנה זו היה לשליח הרדיו בוושינגטון.

ב-1986 שב ברקאי לארץ ומונה לתפקיד כתב לענייני מפלגות. ב-1989 החל ברקאי להגיש את התוכנית "הכל דיבורים" אותה ייסד. בשנת 1993, לאחר שהגיש שבע מהדורות של התוכנית "ערוץ 1" בערוץ הראשון, עבר לגלי צה"ל והחל להגיש שם את יומן הערב ותוכנית אקטואליה בשם "שעה לפני". ב-1995 עבר להגיש בתחנה הצבאית את תוכנית הבוקר "מה בוער". בשנת 1997 עבר להנחיית התוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית. שנה לאחר מכן חזר להגיש גם את "מה בוער" בגלי צה"ל, שאותה הוא מגיש עד היום, ופרש מהנחיית "תיק תקשורת". הוא שב להנחות את "תיק תקשורת" בשנת 2003, אך פרש ממנה פעם נוספת לאחר כשנה וחצי.

בין הראיונות הבולטים שערך, ניתן למנות את הריאיון ב-1989 עם מנחם בגין, שבו דיבר בגין לראשונה מאז התפטרותו מראשות הממשלה ב-1983, וכן את הריאיון האחרון עם יצחק רבין ב- 1995, לפני הירצחו, שבו שאל ברקאי את רבין לגבי דעתו על ההתרעות הרבות להתנקשות בו, ורבין ענה "אני לא פוחד".[4]

בעת שנחתמו הסכמי קמפ דייוויד בין ישראל, מצרים וארצות הברית, הסכמים שהובילו לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, שהה ברקאי בקרבת הבית הלבן. לטענתו, הוא הבחין במסוקים נוחתים על המדשאה של בית הנשיא, והניח שהם מגיעים מקמפ דייוויד, המקום בו נערכו שיחות השלום, ומהגעתם לבית הלבן הסיק שההסכם הבשיל. הוא חדר אל מתחם הבית ללא אישור, והקליט ראיונות את ראשי המדינות שחתמו על ההסכם: אנואר סאדאת, ג'ימי קרטר ומנחם בגין ועם בכירים נוספים. מזכיר של נשיא ארצות הברית דרש מברקאי למסור את מכשיר ההקלטה ואת הקלטת. בהתערבותו של שר החוץ של ישראל, משה דיין, נשארה הקלטת בידיו של ברקאי, ותוכן הראיונות הבלעדיים שודרו למחרת ברדיו הישראלי.[5]

ב-1996 ביקש בשידור חי ממפיקת תוכניתו להשיג לו בטלפון את "האחראי על האינטרנט". אמירה זו הפכה עם השנים ל"מיתולוגית"[6][7] ומצוטטת בספר "הוצא מהקשרו - משפטי המחץ של התקשורת הישראלית" (2004).[8]

ברקאי הוא זוכה פרס סוקולוב לשנת 2002 על הישגים מקצועיים ברדיו ובטלוויזיה. בכנס הרדיו בשנת 2008 זכה ברקאי בפרס "שדרן הרדיו המצטיין ע"ש שוש עטרי.[9]

בשנת 2011 זכה באות אומ"ץ. בשנת 2013 התראיין למגזין "ליידי גלובס" וטען שאין הבדל בין מעריצי אייל גולן לאלה של הרב עובדיה יוסף.[10]

ברקאי מזוהה עם השמאל[11]. בשנת 2016 עורר סערה כאשר בראיון עם השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, השווה בין רצונן של משפחות מחבלים להביא לקבורה מחבלים שנהרגו בפיגוע לרצונם של הורי חיילים ישראלים שנהרגו להביאם לקבורה, ובעקבות זאת התווכח בעניין עם שמחה גולדין, אביו של הקצין הדר גולדין, שחלקים מגופתו מוחזקים בידי החמאס. מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, התנצל על דברי ברקאי. ברקאי הצדיק את גישתו באומרו: "השכול הוא שכול, גם כאן וגם מעבר לגדר".[12]

בתחילת 2017 צורפו לתוכנית "מה בוער" כמה מראיינים המגישים את התוכנית לצדו.[13]

ברקאי הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה, תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בתקשורת.

נשוי לדבורה ואב לבן ולבת. מתגורר בקרית אונו.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמונת מחזור י"ג חיפה - 1967.
  2. ^ רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמוד 93.
  3. ^ משה זונדר, "בלילה כזה נולדים רמטכ"לים", מעריב "סופשבוע", ‏ 27.03.1998, עמודים 23–28, כפי שהועלה באתר פרש.
  4. ^ עמוד התוכנית "מה בוער", באתר גלי צה"ל.
  5. ^ של מי הסקופ?, באתר העין השביעית, 1 במרץ 1999
  6. ^ נמרוד צוק, האחראי על התמונות של האינטרנט, באתר nana10‏, 2 בפברואר 2004
  7. ^ רוגל אלפרהטוקבקיסט כבר לא שולטתתת, באתר nrg‏, 25 בינואר 2008
  8. ^ מהג'ונגל האלקטרוני ועד האחראי על האינטרנט, באתר ynet, 15 באוקטובר 2004
  9. ^ רזי ברקאי זכה בפרס שדרן הרדיו המצטיין לשנת 2008, אתר הרשות השנייה
  10. ^ לסלק את רזי ברקאי - ולסגור את גלי צה"ל, באתר Opinions.
  11. ^ אביעד פוהרילס, רזי ברקאי:התפכחתי מהרומנטיקה של השמאל אבל לא מרעיון חלוקת הארץ, nrg, ‏24 בספטמבר 2014
  12. ^ ערן סויסה, דני ברנר, נצחיה יעקב, ‏ברקאי בוער: "מתנצל, אך לא חוזר בי", באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2016
  13. ^ ירמי עמירהקרקע בוערת תחת רגליו של רזי ברקאי, באתר הארץ, 6 במרץ 2017
  14. ^ אביעד פוהורילסרזי ברקאי: התפכחתי מהרומנטיקה של השמאל, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2014