רחוב בפריז; יום גשום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
גוסטב קייבוט  |
| תאריך יצירה |
1877 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
2,762 מ"מ |
| גובה |
2,122 מ"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
אימפרסיוניזם, ריאליזם |
| מספר יצירה |
1964.336 (מכון האמנות של שיקגו) |
| מיקום | מכון האמנות של שיקגו, שיקגו |
  | |
רחוב בפריז; יום גשום (בצרפתית: Rue de Paris, temps de pluie) היא יצירה בשמן על בד שנוצרה על ידי הצייר הצרפתי גוסטב קייבוט בשנת 1877. בציור מתואר צומת דרכים ברובע השמיני של פריז סמוך לתחנת סן לאזאר שבצפון פריז. קייבוט נודע כמשתייך לזרם האימפרסיוניזם, אולם "רחוב בפריז; יום גשום" שונה לנוכח השימוש בריאליזם וכן בהעדפה בשימוש בקווים ברורים על פני משיכות מכחול רחבות.
התעניינותו של קייבוט בצילום ניכרת ביצירה. הדמויות בחזית הציור חסרות מיקוד, בעוד הדמויות במרכז היצירה (ליד הכרכרה) חדות יותר. הדמויות ברקע כבר ממש מטושטשות ולא ברורות. חיתוך הדמויות, כמו דמותו של האיש הימני ביותר בציור, גם מאופיינת כטכניקת צילום.
היצירה הופיעה לראשונה בתערוכה של אימפרסיוניסטים ב-1877. כיום, הציור מוצג במכון האמנות של שיקגו, שיקגו.[1] רבים מגדירים את "רחוב בפריז; יום גשום" כיצירה הטובה ביותר של קייבוט[2] וכן כיצירה הטובה ביותר שמשקפת את החיים האורבניים במאה ה-19.[3]
אודות היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציור מתרחש ביום גשום, ושתי הדמויות המרכזיות נמצאות תחת מטרייה.[4] הם לבושים באופנה העכשווית של פריז; האישה חובשת כובע ולובשת הינומה, שמלה חומה ומעיל פרווה, בעוד שלגבר יש שפם והוא לובש מעיל, מקטורן ועניבת פרפר.[5] הזוג הוא ממעמד הביניים, בעוד שחלק מהדמויות ברקע הן ממעמד הפועלים. ניתן לראות ברקע עוזרת בית ואדם הסוחב סולם.[6][7] קייבוט מיקם חלק מהדמויות בצורה משעשעת; למשל, יש דמות שנראית כאילו היא קופצת מהגלגל של הכרכרה שמצד שמאל ויש דמות נוספת ממש משמאל לעמוד החשמל שניתן לראות רק את רגליה הצצות מתחת למטרייה הגדולה.
האווירה בציור משקפת ניכור. רוב הדמויות מבודדות ומבטן מופנה כלפי מטה, ונראה שהן ממהרות ממקום למקום ושקועות במחשבותיהן. המטרייה לא רק מגנה עליהם מפני הגשם, אלא גם מפני הדמויות האחרות.[7] מבטם של הדמויות בחזית הציור מופנה לצד השני כשהדמות החתוכה של הגבר מתקדמת לעברם. קייבוט מחקה את אפקט המצלמה באופן שחלק מהדמויות חדות וחלקן מטושטשות. הדמויות במכרז ממוקדות אך לא באופן מלא. הדמויות במרכז חדות בעיקר בקצוותיהן, וככל שהדמויות ברקע רחוקות יותר כך הן יותר מטושטשות.
הציור מאופיין בליניאריות.[8] המבט של הצופה נמשך לעבר הבניין במרכז הציור. היצירה נחתכת לשניהם על ידי עמוד התאורה המופיע בדיוק באמצעה, ובסמוך לעיניה של האישה בקו אופקי היצירה מתחלקת לרבעים. אור תאורת הרחוב מטיל צל על אבני הרחוב הרטובות באופן שמדגיש אותם ברבע הספציפי.[7]
אמיל זולא שהיה אחד ממבקריו של קייבוט שיבח אותו על יצירתו. "רחוב בפריז; יום גשום" נשאר בהחזקת משפחתו של הצייר, ורק ב-1955 הוא נמכר לאספן אומנות. ב-1964, המכון האמנות של שיקגו רכש אותו.[9] גם כיום היצירה נשארה פופולרית; למשל, ליצירה היה תפקיד משמעותי בסרט "שמתי ברז למורה" (1986) בביומו של ג'ון יוז.
