רחל מילשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רחל מילשטיין
רחל מילשטיין, אפריל 2008
רחל מילשטיין, אפריל 2008
לידה 1946 (בת 73 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מזרחנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רחל מילשטיין (נולדה ב-1946) היא פרופסור חבר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. מחלוצות המחול המזרחי בישראל ועוסקת בהוראתו.

חייה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל מילשטיין נולדה ברעננה בשנת 1946 לשרה ואברהם. הוריה היו חלוצים שעלו ארצה מרוסיה ונמנו על מייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בשנות ה-20. אביה היה מתנדב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ואמה הייתה גננת נודדת.

רחל מילשטיין קרויה על שמה של רחל המשוררת, אחות סבתה מצד אמה. אמה שרה הבטיחה לקרוא לבתה רחל, ובעקבות הבטחה זאת חיברה המשוררת את השיר "תקראי נא בשמי". הוריה עלו לארץ מרוסיה באונייה "צ'צ'רין" ב-1925. הם היו במשך זמן קצר חברי קיבוץ אפיקים ואחר כך נעו ונדו ברחבי ארץ ישראל בעקבות מקומות עבודתם. אמה טיפלה בדודתה המשוררת בחמש שנותיה האחרונות, שנות כתיבת רוב השירים. אחיה הבכור, רם מואב, היה פרופסור לגנטיקה באוניברסיטה העברית וראש מכון וולקני, אחיה השני, ד"ר אורי מילשטיין, הוא היסטוריון צבאי והוגה דעות. אחיינה הוא הכלכלן פרופסור עומר מואב.

מילשטיין גדלה בתל אביב. היא למדה בתיכון חדש. תואר ראשון עשתה בתרבות האסלאם ותולדות האמנות, תואר שני ודוקטורט בתרבות האסלאם. עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא האיורים בביוגרפיה הטורקית של ג'לאל א-דין רומי, המייסד של המסדר הסופי המוכר כדרווישים המסתובבים (או המחוללים) בעיר קוניה שבטורקיה. העבודה נעשתה בהדרכתה של פרופסור מרים רוזן-איילון והיא סיימה אותה ב-1979. כל תאריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

משמשת כמרצה לאומנות האסלאם בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון משנת 1980. ב-2007 מונתה לפרופסור חבר, בשנת 2008 כיהנה כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה, ב-2009 מונתה לסגנית דיקן הפקולטה למדעי הרוח (לענייני הוראה). עשתה שבתונים בפריז, באיסטנבול ובאוניברסיטת הרווארד. לימדה באוניברסיטה לשפות אוריינטליות בפריז ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 1995 אצרה תערוכה בשם "חותם שלמה" במוזיאון מגדל דוד ואף הוציאה ספר בשם זה.

מילשטיין הייתה בצעירותה מורה לריקודי עם ועמים, והיא מחלוצות המחול המזרחי בישראל. במשך שנים הייתה רקדנית בעצמה, וכיום היא עוסקת בהוראתו.

מילשטיין הייתה נשואה לאנתרופולוג הצרפתי מריו שש שהיה פנסיונר של ה-.C.N.R.S. עד לפטירתו ב-2015.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל מילשטיין חוקרת בעיקר ציורים מיניאטוריים על נושאים דתיים בכתבי יד פרסיים וטורקיים מאירן ומהאימפריה העות'מאנית בין המאה ה-14 למאה ה-17.

ספורי נביאים והתנ"ך באמנות האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ספרים אלה (La Bible dans l’art islamique וכן Stories of Prophets – an Illustrated Group of Qisas al-Anbiya) נוגעים לנושאים תנ"כיים באסלאם. הם מציגים קודם כל מדוע ובאיזה אופן התפתחה האמנות שמתייחסת לדמויות מן התנ"ך ומן הברית החדשה באסלאם וכיצד חוגים שונים, בין אם חוגים פוליטיים או חוגים דתיים, פירשו את האירועים התנ"כיים כך שישרתו את האידאולוגיה שלהם. הספר 'סיפורי נביאים' מתייחס לקבוצה מאוד מסוימת של כתבי יד מצוירים, בעוד ש'התנ"ך באמנות האסלאמית' מיועד לציבור הרחב יותר.

מילשטין מציגה את סיפורי התנ"ך השונים מהאדם ועד ישו בתקופות השונות, לפי האידאולוגיות המשתנות. אדם הראשון למשל הוא דוגמה לסוג שאלה שקיימת בכל תרבות והיא: איך נברא העולם? מי היה האדם הראשון שנברא? מה הוא היה ? מה עשה כשנברא ? ובמקרה הזה כמו הרבה מקרים של סיפורים תנ"כיים, מיזג האסלאם בין המיתולוגיה התנ"כית למיתולוגיה הפרסית הזורואסטרית הקדומה, שהיא שונה מהסיפור התנ"כי. כך יצא שאדם וחוה לאחר שנבראו הוכנסו לגן עדן ושם נתנו להם בגדי מלכות וכתרים והושיבו אותם על כס המלכות. כלומר – אדם איננו רק האיש הראשון, אלא גם המלך הראשון, שאיבד את מלכותו בגן עדן ואת חיי הנצח בעקבות החטא. מהי מהותו של החטא? גם פה ישנם מרכיבים מהסיפור התנ"כי של אכילת פרי אסור ומרכיבים פרסיים של מאבק נצחי, של כוחות הרוע נגד אלוהות האור. כל ההיבטים הללו מופיעים בציורים שבהם רואים למשל את אדם וחווה לבושים כמלכים ויושבים על כס המלכות וכל המלאכים משתחווים להם, זולת השטן. אחר שאדם וחווה חטאו, הסתלקו מהם כל סממני המלכות ורק אז הם היו ערומים ולבשו עלים. בציורים רואים אותם מגורשים מגן-עדן על ידי אנשים אחרים. מה שמרמז שהיו עוד אנשים בגן-עדן. כלומר שהייתה איזו ממלכה שהאדם היה המלך שלה.

חותם שלמה – ח'אתם סולימאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספר שראה אור ב-1995 כקטלוג של תערוכה שאצרה מילשטיין, בו היא ניסתה להראות את הקשרים התרבותיים והאמנותיים בין האסלאם, היהדות והנצרות דרך סמל שהיום אנחנו קוראים לו מגן דוד ובעבר קראו לו חותם שלמה והוא מייצג גם את מלכות השמיים, גם את מלכות הארץ, גם מאגיה וגם מדעים.

מחקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים נוספים אותם חקרה מילשטיין הם תאורי ירושלים באמנות האסלאמית, בעיקר בהר הבית ובתיאורים של מקומות קדושים ועל דרך העלייה לרגל למכה. כעת היא מתעסקת יותר בניתוח השפה האומנותית של הציור הפרסי.

בשניים ממאמריה פירשה את העיטורים המוקדמים ביותר של ספר התנ"ך אותם אנו מכירים, מהמאות ה-10–11, לאור האמנות של הסביבה המוסלמית והנוצרית באותה תקופה.[1][2]

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rachel Milstein, Islamic Painting in the Israel Museum (1984). The Israel Museum, Jerusalem.
  • Rachel Milstein, Miniature Painting in Ottoman Baghdad (1990). Mazda Publishers, Costa Mesa.
  • Rachel Milstein, K. Ruhrdanz and B. Schmitz, Stories of the Prophets – an Illustrated Group of Qisas al-anbiya (1999). Mazda Publishers, Costa Mesa.
  • Rachel Milstein, La Bible dans l'art islamique (2005). Presses Universitaires de France, Paris.

ספר שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rachel Milstein, “Hebrew Book Illumination in the Fatimid Era.” (1999), pp. 429-40. In L’Egypt Fatimide: son art et son histoire, ed. Marianne Barrucand, the procceding of the colloquium in Paris, 28th – 30th May, 1998, Press de l’Universite de Paris-Sorbonne, Paris.
  2. ^ מילשטיין, רחל, לשון הסמלים הרב-תרבותית בעיטורי התנ"ך הקדומים ביותר, האסלאם ועולמות השזורים בו: קובץ מאמרים לזכרה של חוה לצרוס-יפה (תשסב 2002) 442-413