ריבית פריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח קלוקל משולב בפרשנות שגויה ומידע פופוליסטי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ריבית הפרייםאנגלית: Prime Rate) היא שיעור הריבית המשמש כבסיס לתמחור עסקאות פיננסיות מסוגים שונים כגון הלוואות ופקדונות, שנקבע על ידי כל בנק עבור עיסקות המבוצעות על ידו. ריבית הפריים היא נגזרת של הריבית שנקבעת על ידי הבנק המרכזי, בתוספת מרווח מסוים.

שיעורי הרבית אותם גובה הבנק מלקוחותיו בגין הלוואות שניתנות להם הם נגזרת של רבית הפריים בתוספת מרווח שהבנק גובה ("פריים פלוס %x), ושיעורי הרבית אותם נותן הבנק בגין פקדונות יהיו ריבית הפריים בניכוי מרווח מסוים שהבנק משאיר לעצמו ("פריים מינוס %x). תוספות הריבית יכולות גם לייצג את הסיכון והלימות ההון של הלקוח בהלוואה[1].

גובה ריבית הפריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית מדינות העולם נקבעת ריבית הפריים בפועל, כנגזרת של הריבית הנקבעת על ידי הבנק המרכזי, דוגמת בנק ישראל או הבנק הפדרלי של ארצות הברית, על בסיס שיעור הריבית שהוא קובע בהלוואותיו לבנקים וגופים פיננסים גדולים אחרים.

ריבית הפריים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונית, כל בנק מסחרי בישראל קובע את ריבית הפריים עבור עצמו, בהתחשב בריבית בנק ישראל.

ריבית בנק ישראל היא ריבית הנקבעת על ידי בנק ישראל על-פי אמצע המרווח שבין הריבית שהוא גובה עבור הכספים שהוא מלווה לבנקים, לבין הריבית שהוא משלם על פיקדונות הבנקים אצלו.

ריבית הפריים היא ריבית הנקבעת על ידי הבנק המסחרי והיא שווה בדרך כלל לריבית בנק ישראל בתוספת מרווח אשר משקף בין היתר גם את העלות התפעולית שלו. למרות שכל בנק מסחרי רשאי לקבוע מרווח אשר שונה מבנקים מסחריים אחרים ובכך לקבוע ריבית פריים ששונה מריבית הפריים של בנקים אחרים. בפועל, בישראל, בדרך כלל המרווח אצל כל הבנקים זהה ושווה ל-1.5% מעל ריבית בנק ישראל

פרסום הריבית ושינוי ריבית הפריים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיעדר אירועים כלכליים דרסטיים הדורשים התערבות מידית, פרסום הריבית של בנק ישראל מתבצע אחת לחודש, ביום שני האחרון של כל חודש קלנדרי ב-16:00. על סמך ריבית זו נקבעת ריבית הפריים שנכנסת לתוקפה אחרי שני ימי עסקים, כלומר, ביום חמישי. עם זאת, מאחר שריבית הפריים תלויה בשיעור הריבית של בנק ישראל, היא יכולה להשתנות בהתאם לפרסומים חדשים של בנק ישראל.

דוגמאות לשימוש בריבית הפריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיקדון בריבית P-3% הוא הפיקדון שקלי, לא צמוד, הנושא בריבית משתנה הנגזרת מריבית הפריים, במרווח של 3 אחוז. לפיכך אם לדוגמה ריבית הפריים בבנקים עומדת על 5.75% במונחים שנתיים, אזי שיעור הריבית השנתי של הפיקדון הוא . אם במהלך תקופת הפיקדון ישתנה שיעור ריבית הפריים, ישתנה בהתאמה גם שיעור הריבית על הפיקדון, באופן יחסי, מהיום בו השתנתה ריבית הפריים. למשל: אם המשקיע מחזיק פיקדון שבועי מתחדש, ובכל יום שישי יש בו תחנת יציאה, אך ריבית הפריים ירדה ב-0.25 נקודות האחוז ביום חמישי - עד יום רביעי תחושב הריבית בפיקדון לפי שיעור הגבוה ב-0.25 האחוז מהריבית שתחושב בפיקדון מיום חמישי ואילך.
  • ריבית על אשראי בגובה P+4% משמעותה כי הבנק יגבה מהלווה ריבית משתנה לפי שיעור ריבית הפריים בתוספת סיכון של 4 האחוז מעליה - במונחים שנתיים. גם כאן, כל שינוי בשיעור ריבית הפריים יגזור אוטומטית שינוי בריבית על האשראי, גם אם טרם הגיע מועד התשלום. אשראי שכזה יכול להיות משיכת יתר בחשבון עובר ושב, הלוואה, אשראי בכרטיס אשראי, וכדומה.
  • ריבית הפריים משפיעה על הלוואות הצמודות לריבית הפריים, ולא על הלוואות הצמודות למדד. כאשר לקוח בנק מצפה שהריבית במשק תעלה, הוא יעדיף הלוואות בריבית קבועה ופיקדונות על בסיס ריבית הפריים. לעומת זאת בעת ציפייה לירידת ריבית, יעדיף הלקוח הלוואות בריבית הפריים ופיקדונות בריבית קבועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונית מורגנשטרן, ‏ידע זה כוח: כך תורידו את הריבית על ההלוואה שלכם, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 בדצמבר 2015‏