ריגול תעשייתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריגול תעשייתי הוא איסוף מידע סודי על מוצרים ותהליכי עבודה של מתחרים, כחלק הלא לגיטימי של פעילות המודיעין העסקי. ריגול תעשייתי יכול להיות ברמה פרטית או אף ברמה בינלאומית. נוהגים להשתמש בביטוי זה גם לאיסוף מידע סודי על דרך פעולתם של ארגונים לא תעשייתיים.

שיטות הריגול התעשייתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטות המשמשות בריגול תעשייתי דומות ביסודן לאלה המשמשות בריגול למטרות צבאיות. הפעלת שיטות כאלה במסגרת אזרחית - מהווה על פי רוב שיטות המשפט המודרניות עבירה פלילית. בין השיטות הנקוטות נמצאת האזנת הסתר, צילום בסתר, מעקב, גניבת מסמכים ותוכניות ייצור, גניבת דואר, מתן שוחד לעובדים, האזנה למערכות המחשב, גניבת מחשבים ואמצעי אחסנה.

מעקב על מחשבים ורשתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מרכזיותו של המחשב בפעילות העסקית התפתחה מערכת ריגול תעשייתי הממוקדת במחשבים. חלק משיטות הריגול הן גניבה רגילה של אמצעי אחסנה וגיבוי המכילים מידע על היריב. שיטות ריגול ממוחשב אחרות מתוחכמות יותר, ומשתמשות בטכנולוגיות חומרה ותוכנה. שיטות אלה מאפשרות האזנה לתקשורת המחשבים וכן העברה חשאית של מידע תוך שימוש ברשת האינטרנט. שיטה נפוצה בתחום זה היא החדרת תוכנות סוס טרויאני למחשבי היריב. התוכנה שהוחדרה מאפשרת קריאת קבצים ושידורם ליעד כלשהו תוך שימוש בתשתית האינטרנט. בשנת 2005 התפוצצה בישראל פרשת הסוס הטרויאני, שבמהלכה התגלו תוכנות סוס טרויאני במחשבי חברות מובילות ומרכזיות במשק הישראלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]