לדלג לתוכן

ריזום (פילוסופיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליקס גואטרי בדירתו בפריז, 1992

ריזום (בצרפתית - Rhizome), הוא מושג בחשיבה פוסט סטרוקטורליסטית המתאר אסמבלאז' רעיוני המאפשר חיבור בין כל אחד מרכיביו, באופן מקרי ולא סדיר.[1] זהו מושג מרכזי בהגותם של ההוגים הצרפתים ז'יל דלז ופליקס גואטרי.

דלז וגואטרי משתמשים במושג "ריזום" ו"ריזומטי" (מיוונית עתיקה - ῥίζωμα, מקבץ של שורשים) לתאר "דשא, רשת, סבך של קווים, הסתעפויות והצטלבויות, שאין לו התחלה עוד קווים שמתחברים ואין לו סוף והוא צומח בכל הכיוונים בו בזמן, ומכל קו אפשר לשרטט ומסתעפים לעוד קווים."[2] המונח הופיע לראשונה בספרם "קפקא - לקראת ספרות מינורית" שיצא לאור ב-1975[3] טיעונם בספר הוא כי כתיבתו של קפקא אינה מוגבלת במרחב נרטיבי ליניארי, וניתן להיכנס אליה מכל נקודה שהיא, ולמפות את הקשרים בין כל נקודה לכל נקודה - "איך נכנסים ליצירה של קפקא? זה ריזום, מאורה.... לא חשוב מאיזה קצה ניכנס; אף אחד מן הקצוות איננו חשוב יותר מהאחר, לשום כניסה אין עדיפות, גם אם זה כמעט מבוי סתום"[4] המושג מבואר בהרחבה רבה יותר בספרם של דלז וגואטרי "אלף מישרים" (Mille Plateaux) שיצא לאור בשנת 1980.

ריזום לעומת שורשי עץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]
איור של ריזום לעומת שורשי עץ מתערוכה משנת 2006 של יצירות אומנות בהשפעת "אלף מישרים" בגלריית דוריס מקארתי. המבנה האדום בתמונה הוא עץ, ששורשיו בנויים במבנה ליניארי ונובעים משורש יחיד. המבנה הירוק הוא ריזום, שיוצר שוב ושוב קישורים בין הגבעולים והשורשים, ללא סדר קבוע מראש.[5]

תכונות הריזום מנוגדות לתכונות שורשי העץ. דלז וגואטרי כותבים ב"אלף מישרים" על תכונתו של העץ (arborescent) המתבססת על היררכיה וסדר. הריזום, לעומתו, אינו היררכי, ואין בו סדר קבוע מראש.

מאפייני הריזום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"אלף מישרים" כותבים דלז וגואטרי כי הריזום עצמו לובש צורות שונות, ולכן על מנת להבהיר את מהותו יש לנות את מאפייניו.[6]

  • 1 ו-2: עקרונות של קישוריות והטרוגניות. כל נקודה של הריזום יכולה, ואף חייבת, להיות מקושרת לכל דבר אחר. זה שונה מאוד משורש העץ המסמן נקודה, ומסדיר סדר.
  • 3. עקרון הריבוי: רק כאשר הרבים מטופלים באופן אפקטיבי כמהות, "ריבוי" הם חדלים מהיחס שלהם אל היחיד, כסובייקט או אובייקט.
  • 4. הריזום אינו מסמן. הוא אינו יוצר סימן. ניתן לשבור אותו בכל נקודה נתונה, והוא יצמח שוב.
  • 5 ו-6 עקרון הקרטוגרפיה והדקלומניה. הריזום אינו מחויב לכל מבנה או אופן התחדשות ויצירה. הרעיון של ציר גנטי או מבנה עמוק זר לו.[7]

דוגמאות לשימוש בריזום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חוקרת הספרות, ד"ר אסתי אדיבי שושן מנתחת את הסיפור "חמור" מאת סמי ברדוגו ומוצאת כי גיבור הסיפור, רוסלן, חי חיים המשולים לשרשי עץ כשהיה צעיר, חיים המבוססים על היררכיה, ורצון להמשיך את השושלת הגברית במשפחתו, בעוד שבגיל 50, בזמן התרחשות הסיפור, הוא חי חיים המשולים לריזום, חי באופן ספונטני, וללא מחויבויות.
  • במאמרם, "#MeToo כדיסטופיה פמיניסטית" מנתחים שולמית אלמוג וגל אמיר שתי תופעות תרבותיות שקשה לעמוד על הקשר ביניהן - תופעת Me Too שהיא תנועה חברתית היוצאת כנגד הטרדות מיניות, וספרות דיסטופית פמיניסטית (כדוגמת הספר מעשה השפחה מאת מרגרט אטווד), ומגיעים למסקנה כי הדרך הנכונה לקשור בין התופעות היא בכתיבה ריזומטית, שכן הריזום "מעניק לכותבות כלים לסרטוט מפה דינמית וקישורית של שתי תופעות תרבותיות אלו... הנראות כחומקות מניתוח בכלים יותר קשוחים."[8]

שימוש צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוגה הצבאי, מקים המלת"ם, שמעון נוה עשה שימוש רב בתורתם של דלז וגואטרי, וניסה לבסס תורת לחימה מערכתית על בסיס הגותם.[9] הכותב יונתן הירשפלד סבור כי זהו מקרה בו הסגנון המעורפל בו משתמשים דלז וגואטרי, יכול להוביל לשימוש בתורתם באופן המנוגד לכוונתם המקורית - "המקרה המפורסם של תא"ל שמעון נוה, "הפילוסוף של צה"ל" שתכנן מתקפות ברוח ה"ריזום" של דלז וגואטרי רק מחדד את הדחיפות לעזור ולחשוב על מנגנון הגנה, כזה שהכרחי היה לשתול בטקסט כדי למנוע ממנו להפוך לפצצה."[10]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דוד גורביץ ודן ערב, "ריזום" האנציקלופדיה של הרעיונות, הוצאת בבל (2003), עמ' 1133
  2. ^ אריאלה אזולאי ועדי אופיר "אנו לא שואלים מה זה אומר אלא איך זה פועל - הקדמה לאלף מישרים," תיאוריה וביקורת 17 (2000) 123–131.
  3. ^ דלז וגואטרי[דרושה הבהרה]
  4. ^ דלז וגואטרי, עמ' 27
  5. ^ אתר התערוכה
  6. ^ Deleuze, Gilles; Guattari, Félix (1987) [1980]. A Thousand Plateaus. תורגם ע"י Massumi, Brian. University of Minnesota Press. pp. 5, 7. ISBN 0-8166-1402-4.
  7. ^ וראו רשימת מאפיינים שונה במקצת אצל: דוד גורביץ' ודן ערב, "ריזום" אנציקלופדיה של הרעיונות, הוצאת בבל (2003), עמ' 1133
  8. ^ שולמית אלמוג וגל אמיר "#MeTOO כדיסטופיה פמיניסטית", משפטים על אתר יד (2020)
  9. ^ אייל ויצמן, "ללכת דרך קירות" מטעם 15 (2008) עמ' 61
  10. ^ אתר למנויים בלבד יונתן הירשפלד, זה קורה שוב ושוב: מדוע מצליח הימין לחטוף את הרעיונות של השמאל?, באתר הארץ, 14 במאי 2020