ריחופית שחורת-קצה

ריחופית שחורת-קצה
	זכר, גרמניה נקבה, גרמניה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	שפיראים
תת־סדרה:	Epiprocta
משפחה:	טיסניתיים
סוג:	ריחופית
מין:	ריחופית שחורת-קצה
שם מדעי
	Orthetrum cancellatum; ‏לינאוס, 1758

רִחוּפִית שְׁחֹרַת-קָצֶה (שם מדעי: Orthetrum cancellatum) היא שפירית ממשפחת הטיסניתיים,^[2] הנפוצה ברוב רחבי אירופה דרך המזרח התיכון ועד לסין.

בישראל היא התגלתה לראשונה ביוני 2018 ברמת הגולן. מאז האוכלוסייה מתפשטת ברחבי רמת הגולן, ובעיקר בצפונה ועד החרמון.^[3]

תיאור

זוהי שפירית גדולה למדי (באורך 47–53 מ"מ (מתוכם 29–35 מ"מ בטן), כנף אחורית 35–41 מ"מ) עם בטן רחבה יחסית, שטוחה, אך לא רחבה כמו למיני טיסניות. עם הגיל, הזכרים הבוגרים מפתחים על הבטן כתמים צהובים לרוחב. מרכז הפרונוטום (pronotum, החלק העליון של הפרותורקס (אנ')) גדול ומחורץ באמצע. החזה בצבע חום-צהבהב. בבסיס הכנפיים האחוריות אין כתמים כהים. הפטרוסטיגמה חומה כהה או שחורה (סימן זיהוי חשוב המפריד אותה ממרבית הריחופיות), ואורכה בכנפיים הקדמיות 2–3 מ"מ. התוספתנים שחורים. הנקבות והזכרים התת-בוגרים בצבע צהוב עמוק, עם קווים שחורים גליים בגב על בטנם. לזכרים ולנקבות העורק הקוסטלי (Costal vein, העורק בשפת ההתקפה של הכנף) צהוב או שחור.^[4]

בוגרים

♂: לזכרים בוגרים יש צבע פטינה כחלחל או כחול-אפור אבקתי על הגוף, המתכהה בהדרגה עם הגיל. יש להם בטן כחולה עם קצה שחור וכנפיים שקופות. לצעירים יש תבנית רשת צהובה-חומה על בטן.

♀: לנקבות בוגרות בטן צהובה-חומה עם דוגמת שני פסים כהים לאורכה וכנפיים שקופות. מקטע S10 של הבטן שחור בחלקו העליון. גם הבטן של הזכרים התת-בוגרים נראית כך.

זכר בוגר
זכר תת-בוגר
נקבה בוגרת
נקבה תת-בוגרת

נימפות

הנימפות בעלות מבנה מוצק, ולגוף יש התרחבות באמצע. הן מגיעות לאורך של 23–25.5 מ"מ. לבטן יש קוצים במרכז הגב.^[5]

אקולוגיה

תפוצה

ריחופית זו נפוצה באירופה ובאסיה. היא נמצאת בכל יבשת אירופה כולל איי הים התיכון, אך נעדרת מצפון בריטניה ומהחצי הצפוני של פנוסקנדיה.^[6] זהו אחד המינים האירופיים הנפוצים ביותר והיא עדיין מרחיבה את תפוצתה צפונה. במזרח, הטווח משתרע על פני מרכז אסיה עד קשמיר, מונגוליה ולחלקים הצפוניים של סין וארונאצ'ל פרדש בהודו.

הריחופית שחורת-הקצה נפוצה למדי ברוב תפוצתה, והיא אחת מהשפיריות הנפוצות ביותר באירופה. היא מחזיקה באוכלוסייה יציבה ואין לה איומים גדולים ידועים.^[7]

אחד הגורמים התורמים להרחבת התפוצה של מין זה, הוא יצירת בורות חצץ המקנים לו את השטחים הפתוחים ללא צמחים הנרחבים שהוא מעדיף.

בית גידול

שפירית זו נמצאת בכל מים פתוחים עם כתמים חשופים לאורך החוף, שם הזכרים המסיירים נחים לעיתים קרובות בשמש. הוא שוכן גם ליד מים זורמים לאט. הוא מעדיף אגמים, נהרות איטיים, בריכות ולפעמים אזור ביצות, ללא צמחייה צפופה.^[8] הנקבות פחות נועזות ולא נתקלים בהן באופן קבוע כמו בזכרים. הבוגרים מעדיפים לשבת על אדמה חשופה וסלעים.

על-פי נתונים מטורקיה, עונת התעופה שלהם היא מתחילת מאי עד תחילת ספטמבר,^[3] כשהשיא הוא ביוני ויולי.^[9] הזכרים בדרך כלל יושבים אופקית על משטחים חשופים. הם מעופפים נמוך ובמהירות, גולשים על פני המים תוך הגנה על הטריטוריות שלהם.^[10]

רבייה

ההזדווגות מתרחשת הן במעוף והן ביבשה.^[10] הנקבות מטילות לבד אך בנוכחות הזכר. הטלת הביצים במעוף מתבצעת על ידי טבילת הבטן על פני המים.^[11] הביצים בוקעות לאחר חמישה או שישה שבועות והנימפות חיות מוסתרות חלקית על ידי משקעי הקרקעית. הן מגיחות לאחר שנתיים או שלוש. הנימפות מעדיפות אזורי קרקעית עשירים בצמחייה ובחומר צמחי מתכלה.^[12]