ריחן תאילנדי
 ריחן תאילנדי | |
|---|---|
ריחן תאילנדי בעציץ | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | ריחן |
| מין: | ריחן מצוי |
| תת־מין: | ריחן תאילנדי |
| שם מדעי | |
 Ocimum basilicum var. thyrsiflora | |
ריחן תאילנדי (שם מדעי: Ocimum basilicum var. thyrsiflora; בתאית: โหระพา, "הוֹראפְּהַה"; בווייטנאמית: húng quế) הוא זן של ריחן (בזיליקום) שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הזן בוית ליצירת תכונות ייחודיות, ונמצא בשימוש קולינרי נרחב במטבחי האזור. טעמו מתואר כבעל גוונים של אניס ושל שוש קירח (ליקריץ), ומתאפיין בחריפות קלה. בניגוד לזן המתוק הנפוץ במטבח האיטלקי, הריחן התאילנדי שומר על יציבות טעמו גם בבישול בטמפרטורות גבוהות או בבישול ממושך. מבחינה מורפולוגית, לצמח עלים קטנים וצרים, גבעולים סגולים ופרחים בגווני ורוד-סגול.
מאפיינים בוטניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריחן התאילנדי הוא צמח רב-שנתי (באזורים טרופיים) המתאפיין בצימוח שיחי וקומפקטי,[1] ומגיע לגובה של עד 45 ס"מ.[2] העלים ירוקים ומבריקים, משוננים קלות וצרים (דמויי רומח). עלי הצמח מפיצים ניחוח מתוק המזכיר אניס עם רמזים לליקריץ, וטעמם חריף יותר מזה של הריחן המצוי.[3]
גבעול הצמח הוא סגול, וכמו בשאר בני משפחת השפתניים, חתך הגבעול הוא מרובע. סידור העלים הוא נגדי (Decussate) – כל זוג עלים צומח בניצב לזוג שמתחתיו.[4] כפי שמרמז שמו המדעי (thyrsiflora), התפרחת היא בצורת מכבד (Thyrse).[5] התפרחת עצמה סגולה, והפרחים הפתוחים הם ורודים.[6]
טקסונומיה ושמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לריחן המצוי (Ocimum basilicum) ישנם זני תרבות רבים. הריחן התאילנדי (O. basilicum var. thyrsiflora) הוא אחד מהם. לעיתים הוא מכונה במערב בשמות העממיים "ריחן אניס" או "ריחן ליקריץ", בהתייחס לפרופיל הטעם שלו, אך יש להבדיל בינו לבין זנים מערביים הנושאים שמות אלו.[7] כמו כן, לעיתים מכנים אותו "ריחן קינמון" (תרגום מילולי של שמו בווייטנאמית), אם כי השם "ריחן קינמון" משמש בדרך כלל לתיאור זן נפרד.
בטאיוואן הריחן התאילנדי נקרא "פגודת תשע הקומות" (九層塔, בפין-יין: jiǔcéngtǎ).[8][9]
זני ריחן במטבח התאילנדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במטבח התאילנדי מקובל להבחין בין שלושה סוגי ריחן עיקריים:
- ריחן תאילנדי (הוראפה – โหระพา): הזן הנפוץ ביותר לבישול אסייתי במערב. משמש בקארי ובמטבח הווייטנאמי.
- ריחן קדוש (קפראו – กะเพรา; O. tenuiflorum): בעל טעם חריף, פלפלי ומעט "ציפורני". מוכר בהודו בשם "טולסי" (Tulsi). זהו הזן המועדף במנות מוקפצות חריפות בתאילנד.[7][10]
- ריחן לימוני (מנגלאק – แมงลัก; O. × citriodorum): בעל ניחוח לימוני מובהק. זהו הסוג הפחות נפוץ מבין השלושה.[7]
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הריחן התאילנדי נפוץ מאוד במטבחי דרום-מזרח אסיה, בהם התאילנדי, הווייטנאמי, הלאי והקמבודי.
במטבח התאילנדי, העלים משמשים כמרכיב בסיסי בקארי ירוק וקארי אדום. אף על פי שבתאילנד נהוג להשתמש בריחן קדוש עבור מנת האטריות "פאד קי מאו" (נודלס שיכורים) ומנות "פאד קפאו" (בשר מוקפץ עם ריחן), במערב נהוג להחליפו בריחן תאילנדי בשל זמינותו הגבוהה יותר.
בטאיוואן, הריחן הוא מרכיב מפתח במנה "עוף שלוש הכוסות" (Sanbeiji). בווייטנאם, נהוג להגיש צלחת עשבי תיבול טריים לצד מנות כמו מרק פו ו"באן סאו" (חביתיות), הכוללת עלי ריחן תאילנדי טריים, אותם הסועד מוסיף למנה לפי טעמו.
גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה בוטנית, ריחן תאילנדי הוא צמח רב-שנתי רגיש,[11] אך באזורי אקלים ממוזג הוא מגודל לרוב כצמח חד-שנתי. כצמח טרופי, הוא אינו עמיד בפני קרה (מתאים לאזור עמידות 10 ומעלה).
הצמח דורש קרקע פורייה ומנוקזת היטב עם pH נייטרלי (6.5–7.5), וחשיפה לשמש מלאה במשך 6 עד 8 שעות ביום.[5][12] נהוג לקטום את התפרחות עם הופעתן כדי למנוע מהעלים לפתח מרירות וכדי לעודד צימוח וגטטיבי (של ענפים ועלים) במקום השקעת אנרגיה ביצירת זרעים.[11]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Cox, Jeff; Moine, Marie-Pierre (2010). The Cook's Herb Garden. London: DK Publishing. p. 53. ISBN 9780756658694.
- ↑ Hutchinson, Frances (2003). "Garden Herbs". The Gardener's Handbook. Fog City Press. p. 237.
- ↑ Raghavan, Susheela (2007). Handbook of Spices, Seasonings, and Flavorings (2nd ed.). Boca Raton, Florida: CRC Press. p. 72. ISBN 9780849328428.
- ↑ "LAMIACEAE (formerly LABIATAE) - The Mint Family". The Seed Site.
- 1 2 Meyers, Michele (2003). Basil: An Herb Society of America Guide (PDF). The Herb Society of America. p. 32. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-03-19.
- ↑ Brissenden, Rosemary (2003). Southeast Asian Food: Classic and Modern Dishes from Indonesia, Malaysia, Singapore, Thailand, Laos, Cambodia and Vietnam. Singapore: Periplus Editions. p. 34. ISBN 9780794604882.
- 1 2 3 Loha-Unchit, Kasma (1995). "Garden Herbs". It Rains Fishes: Legends, Traditions and the Joys of Thai Cooking. Pomegranate Artbooks. ISBN 0876543565. OCLC 31865230.
- ↑ Murakami, Yoshihide (2007). Tōhō Taiwan-go jiten (ביפנית). Tōhō shoten. p. 153. ISBN 9784497207043.
- ↑ Erway, Cathy (2015). "Braised Eggplant with Garlic and Basil (Jiu Ceng Ta Qie Zi)". The Food of Taiwan: Recipes from the Beautiful Island. Houghton Mifflin Harcourt. ISBN 9780544303300.
- ↑ Loha-unchit, Kasma (1995). "Holy Basil – Bai Gkaprow". Thai Food & Travel.
- 1 2 "Basil, Thai Basil, Organic". Seedaholic.com. אורכב מ-המקור ב-2017-07-05.
- ↑ Andrews, A.J. "How to Plant Thai Basil". SFGate Home Guides.