ריינג'ר 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריינג'ר 2
Ranger 2.jpg
ריינג'ר 2 בהכנות לשיגור
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
תאריך שיגור 18 בנובמבר 1961
משגר אטלס־אג'ינה B
אתר שיגור נמל החלל קייפ קנוורל
משימה
סוג משימה לוויין ניסויי
לוויין של כדור הארץ
מסלול מסלול לווייני נמוך
נטייה 33.3°
אפואפסיד 242 ק"מ
אפואפסיד 150 ק"מ
זמן הקפה 89 דקות
משך המשימה 2 ימים
מידע טכני
משקל 304 ק"ג
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 00206
מאגר המידע הלאומי 1961-032A

ריינג'ר 2אנגלית: Ranger 2) הייתה משימת ניסוי לגשושית הריינג'ר של נאס"א כחלק מתוכנית ריינג'ר שמטרתה הייתה שליחת גשושיות אל הירח על מנת לקבל תמונות קרובות מפניו. ריינג'ר 2 שוגרה על מנת לבחון את מערכותיה ולבצע מספר תצפיות מדעיות על קרינה קוסמית, שדות מגנטיים, קרינה, חלקיקי אבק וחיפוש אחר "זנב" של גז מימן הנגרר אחרי כדור הארץ.

מבנה החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינג'ר 2 הייתה שייכת לבלוק 1 של גשושיות הריינג'ר והייתה זהה כמעט לחלוטין לריינג'ר 1. היא הייתה בעלת בסיס משושה ברוחב 1.5 מטרים עליו הורכבו מוטות אלומיניום בצורה חרוטית לגובה 4 מטרים. שני לוחות סולאריים באורך 5.2 מטרים הורכבו על הבסיס ונפרשו לאחר השיגור. אנטנה מתכוונת הורכבה בתחתית הבסיס. הכלים המדעיים ושאר הרכיבים הורכבו על הבסיס ומוטות האלומיניום. הכלים כללו: טלסקופ ליימן־אלפא, מגנטומטר אדי־רובידיום, מנתח אלקטרוסטטי, גלאי חלקיקי אנרגיה לטווח בינוני, שני טלסקופים, תא מיינן לקרינה קוסמית, גלאי אבק קוסמי וסופרי סיניטילציית קרני־X קוסמיות.

מערכת התקשורת כללה אנטנה לטווח רחוק, אנטנה לטווח בינוי ושני משדרים. האנרגיה החשמלית סופקה על ידי שני לוחות סולאריים, סוללה במשקל 53.5 ק"ג ומספר סוללות קטנות על חלק מהכלים. השליטה בגשושית הושגה באמצעות בקר זמן, חיישני ארץ ושמש, גירוסקופים ומנועים קטנים. הטמפרטורה נשמרה בצורה פאסיבית באמצעות לוחות זהב, צבע לבן ומשטחי אלומיניום מלוטשים.

משימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינג'ר 2 שוגרה למסלול חנייה ארצי במסלול לווייני נמוך, אך עקב כשל טכני שלב האג'ינה של המשגר לא הופעל ולכן הגשושית לא הוכנסה למסלולה המתוכנן ונשארה במסלול הנמוך. מסלולה דעך והיא שבה לאטמוספירה ב־20 בנובמבר 1961.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]