ריכוך מים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריכוך מים היא פעולה המפחיתה את ריכוז יוני הסידן או המגנזיום במים קשים. "יוני הקשיות" הללו גורמים לשלוש בעיות עיקריות. יוני המתכת מגיבים עם סבון או דטרגנטים רגישים לסידן, מפחיתים את יכולת ההקצפה שלהם, ויוצרים משקע לא אסתטי. נוכחות יונים אלה גם מפחיתה את כושר הניקוי של דטרגנטים שונים.

בעיה משמעותית יותר היא נטייתם של סידן פחמתי ומגנזיום פחמתי להידבק למשטחים של צינורות וגופי חימום. התוצאה היא הפחתת זרימת המים בצינורות, ויצירת שכבת בידוד תרמי על גוף החימום. שכבה זו מפחיתה יעילות גופי החימום, וגם עלולה לגרום לנזק למערכת עקב התחממות יתר של גוף החימום. נוכחות יונים באלקטרוליט יכולה גם לגרום לשיתוך גלווני, בו אחת המתכות תעבור שיתוך (קורוזיה) מהיר יותר כאשר היא במגע עם מתכת מסוג אחר. נוכחות מרככי מים עלולה להחריף את הבעיה, ולגרום לאנודת ההקרבה במחממי מים לעבור שיתוך בקצב מהיר יותר.

שיטות ריכוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במחליף יונים - מתקני ריכוך מים המיועדים לשימוש ביתי בדרך כלל משתמשים בשרף מחליף יונים, למרות שגם לקבוצת מינרלים בשם "זאוליטים" יש תכונות החלפת יונים, והם משמשים בחלק מהמערכות. בשרף מחליף יונים, יונים "קשים" מהמים מוחלפים ביוני נתרן הקשורים אלקטרוסטטית לקבוצות פונקציונליות אניוניות (שליליות) על השרף הפולימרי. יוני מתכת הם חיוביים, ולכן נמשכים לקבוצת השליליות שעל השרף. יוני נתרן, בניגוד לסידן ומגנזיום, אינם יוצרים תרכובות קשות תמס, אלא חומרים מסיסים בלבד, כמו מלח בישול (הנוצר כאשר יוני נתרן מתרכבים עם יוני כלור - כלורידים).

פעולת ריכוך מים זו גורמת להגברת כמות יוני הנתרן במים, אך הכמות נותרת קטנה יחסית. למרות זאת, יש הטוענים כי עקב כמות הנתרן המוגדלת עדיף שלא להשתמש במתקנים כאלה לצריכה סדירה. עם הזמן, השרף מתמלא יותר ויותר ביוני הסידן, והיעילות שלו יורדת. בשלב זה ניתן לבצע להם רגנרציה (חידוש). ניתן לעשות זאת על ידי הזרמה של תמיסת מי מלח מרוכזת (brine), שגורמת להיפוך התהליך המוזכר לעיל, וזאת עקב הריכוז הגבוה של המלח (יוני נתרן) בתמיסה (ראו עקרון לה שטליה). החסרון בפעולה זו הוא שרוב המלח בתמיסה עובר דרך המערכת ויוצא לביוב או לאדמה. ריכוזי מלח גבוהים עלולים לגרום לזיהום מקורות המים ופגיעה בסביבה (המלחת קרקע, לדוגמה).

ריכוך באמצעות חימום וסינון - חימום ממושך של מים קשים קרוב לטמפרטורת הרתיחה גורם לשקיעה של יוני הסידן והמגנזיום עם יוני אוקסלט לא מסיסים. סינון על ידי רשת או שפיה של המים גורם להפחתה משמעותית בריכוז היונים הלא מסיסים בהם. שיטה זו מוכרת כבעיה בקומקומים, אשר צוברים בתחתיתם אבנית. האבנית נוצרת כתוצאה משיקוע היונים בחימום.

שימוש ביתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק אוסר התקנת מרככי מים בבתים פרטיים (מלבד מרככי מים אקולוגיים).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]