ריכרד פון וייצזקר
 | |||||
| לידה |
15 באפריל 1920 שטוטגרט, רפובליקת ויימאר   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 2015 (בגיל 94) ברלין, גרמניה | ||||
| מדינה |
גרמניה | ||||
| מקום קבורה | Waldfriedhof Dahlem | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת גטינגן, בייליול קולג', אוניברסיטת אוקספורד | ||||
| עיסוק |
פוליטיקאי, משפטן, איש צבא | ||||
| מפלגה | המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) | ||||
| בת זוג | מריאנה פון וייצזקר | ||||
| שושלת Weizsäcker family | |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
ריכרד קרל פרייהר פון וייצזקר (בגרמנית: Richard Karl Freiherr von Weizsäcker (מידע • עזרה); 15 באפריל 1920 - 31 בינואר 2015) היה פוליטיקאי גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו ארנסט היה דיפלומט בכיר כמזכיר המדינה במשרד החוץ וכשגריר גרמניה הנאצית בוותיקן. ב-1938 התגייס פון וייצזקר לשירות העבודה (Reichsarbeitsdienst) ובתקופת מלחמת העולם השנייה שירת בוורמאכט והתקדם לדרגת האופטמן. הוא זכה בעיטור צלב הברזל מדרגה שנייה וצלב הברזל מדרגה ראשונה. הוא נפצע במהלך הקרבות בחזית המזרחית. לאחר המלחמה למד משפטים ובמהלך משפט השגרירים בו עמד לדין אביו, שימש כעוזר לסניגורו.
בנובמבר 1968 הוא התמודד בתמיכת קאנצלר גרמניה, קורט גאורג קיזינגר על מועמדות מפלגתו למשרת נשיא גרמניה, אך הפסיד לגרהרד שרדר[1].
פון וייצזקר כיהן כראש עיריית ברלין המערבית בשנים 1984-1981. בשנים 1994-1984 כיהן כנשיא גרמניה. בתקופת כהונתו אוחדה גרמניה ושולבו שטחי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר לתוך הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. בכך הוא הפך לנשיא הראשון של גרמניה המאוחדת.
ב-8 במאי 1985, בהיותו נשיא גרמניה המערבית, נשא פון וייצזקר נאום בפני הבונדסטאג בבון לרגל יום השנה ה-40 לסיום מלחמת העולם השנייה. בשל תוכנו, ניסה המשטר הקומוניסטי של גרמניה המזרחית למנוע את הפצתו. פון וייצזקר קרא בו לבני עמו "להתייצב מול האמת באומץ האפשרי" וקבע את אחריותם של הגרמנים למלחמה ולשואה:
- "ביצוע הפשע (כלפי היהודים) היה בידי מעטים. הוא הוסתר מעיני הציבור. אך כל גרמני היה יכול לחזות במה שבני ארצו היהודים נאלצו להתנסות בו, החל באדישות קרה ובחוסר סובלנות מוסתר וכלה בשנאה גלויה. האם יכול אדם לשמור על תמימותו לאחר העלאת בתי הכנסת באש, הביזה, הסימון במגן דוד, שלילת הזכויות והחילול המתמיד של כבוד האדם? מי שפקח את אוזניו ואת עיניו, מי שרצה להתעדכן, לא היה יכול שלא לדעת על קיומן של רכבות הגירוש".[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קיזינגר התנגד - אבל שרדר נבחר כמועמד לכהונת נשיא גרמניה, מעריב, 17 בנובמבר 1968
- ^ אלדד בק, הקנצלרית: מרקל, ישראל והיהודים, עמ' 111-109.
| נשיאי גרמניה | ||
|---|---|---|
| רפובליקת ויימאר | פרידריך אברט • פאול פון הינדנבורג | 
|
| גרמניה הנאצית | אדולף היטלר (כפיהרר) • קרל דניץ | |
| גרמניה המערבית (במקביל לגרמניה המזרחית) | תיאודור הויס • היינריך ליבקה • גוסטב היינמן • ולטר של • קרל קרסטנס • ריכרד פון וייצזקר | |
| גרמניה המזרחית (במקביל לגרמניה המערבית) | וילהלם פיק | |
| גרמניה אחרי האיחוד | רומן הרצוג • יוהאנס ראו • הורסט קלר • כריסטיאן וולף • יואכים גאוק • פרנק-ואלטר שטיינמאייר | |
| פורטל גרמניה | ||
