ריכרד פון קילמן

ריכרד פון קילמן

לידה	3 במאי 1873 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית
פטירה	16 בפברואר 1948 (בגיל 74) Ohlstadt, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה
מקום קבורה	ברלין
השכלה	אוניברסיטת לייפציג אוניברסיטת מינכן אוניברסיטת הומבולדט של ברלין בית הספר הגרמני באיסטנבול
מפלגה	עצמאי
שר החוץ של גרמניה 6 באוגוסט 1917 – 9 ביולי 1918 (48 שבועות ויומיים) → ארתור צימרמן

ריכרד פון קילמן (בגרמנית: Richard von Kühlmann;‏ 3 במאי 1873 – 16 בפברואר 1948) היה דיפלומט ותעשיין גרמני. כיהן כשר החוץ של גרמניה מ-6 באוגוסט 1917 עד 9 ביולי 1918.

בדצמבר 1917 הסביר פון קילמן כי המטרה העיקרית שלו היא לחתור תחת אחדות מדינות ההסכמה:

”שיבוש האחדות ויצירת הקשרים הפוליטיים המתאימים לנו מהווים את המטרה החשובה ביותר של הדיפלומטיה שלנו. נראה כי רוסיה היא החוליה החלשה ביותר בקרב האויב. המשימה הייתה אפוא להתיש אותה וכאשר אפשר להוציא אותה מהמלחמה. זו הייתה מטרת הפעילות החתרנית שביצענו ברוסיה מאחורי קו החזית - בראש ובראשונה קידום נטיות בדלניות ותמיכה בבולשביקים. רק כשהבולשביקים החלו לקבל מאיתנו כספים הם היו מסוגלים להקים את הגוף המרכזי שלהם, פראבדה, לנהל תעמולה נמרצת ולהרחיב במידה ניכרת את המפלגה שלהם. הבולשיביקים עלו לשלטון; עוד כמה זמן הם יישארו בשלטון עדיין אי אפשר לצפות. מחד גיסא הם זקוקים לשלום כדי לחזק את מעמדם; מאידך גיסא, מטרתנו היא לנצל את תקופת שלטונם ברוסיה על מנת להשיג בתחילה הפסקת אש ולאחר מכן, אם אפשר, שלום.”^{[דרוש מקור]}

ביוגרפיה

ריכרד פון קילמן נולד ב-3 במאי 1873 בקונסטנטינופול. בין השנים 1908 עד 1914 עבד פון קילמן בשגרירות גרמניה בלונדון, והיה מעורה בחיים הפוליטיים והחברתיים של בריטניה ואירלנד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר פון קילמן לשגרירות גרמניה בקונסטנטינופול. באוקטובר 1914 ייסד את "משרד החדשות" שהפך לשופר התעמולה הגרמנית באימפריה העות'מאנית. התעמולה הגרמנית כללה גלויות של כנסיות הרוסות, אשר שימשו כדי לעורר את רגשות הג'יהאד של אלה שהשתתפו בטבח הנוצרים בקונסטנטינופול בשנת 1896.

במהלך רצח העם הארמני נמנע פון קילמן בתחילה לחשוף את מעשי הטבח באוכלוסייה הארמנית. פון קילמן, שאהד את ממשלת טורקיה, השתמש במונח "כביכול" ופטר את ממשלת טורקיה מהאחריות למעשי הרצח. הוא גם הצהיר כי היחס הטורקי לארמנים הוא עניין של "פוליטיקה פנימית". עם זאת, לבסוף נאלץ פון קילמן להודות כי "חורבן הארמנים הוא בקנה מידה גדול, מדיניות ההשמדה הזו תכתים במשך זמן רב את שמה של טורקיה".

בין ספטמבר 1916 לאוגוסט 1917 שימש כשגריר גרמניה בקונסטנטינופול.

כשר החוץ

באוגוסט 1917, כשר החוץ של גרמניה, הוביל פון קילמן את המשלחת שניהלה את המשא ומתן לחוזה ברסט-ליטובסק, שהוציא את האימפריה הרוסית מהמלחמה. כמו כן ב-7 במאי 1918 נחתם הסכם בוקרשט עם רומניה, אשר את המשא-ומתן שלו ניהל פון קילמן. במהלך השיחות נתקל קילמן בהתנגדות מצד המפקד העליון של הצבא, אריך לודנדורף, אשר רצה להשיג ערבויות טריטוריאליות יציבות יותר בגבולה המזרחי של גרמניה, על מתן חסות גרמנית על המדינות הבלטיות וכמו כן אמצעי זהירות יציבים יותר נגד התפשטות הבולשביזם.

ביולי 1918 נשא קילמן ברייכסטאג נאום אודות המצב הכללי, שבמהלכו הכריז כי לא על הנשק לבדו תוכרע המלחמה, דבר המרמז על כך שתידרש דיפלומטיה למען השגת שלום. אמירה זו עוררה סערה בגרמניה, ומעמדו של קילמן הידרדר. הוא כמעט פוטר על ידי הקנצלר גאורג פון הרטלינג ולאחר ריאיון עם הקייזר וילהלם השני, קיסר גרמניה הוא הגיש את התפטרותו ביולי 1918.

לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם הראשונה פרש קילמן מהשירות הדיפלומטי הגרמני, כתב ספרים ועבד כמנהל בית המשפט באולדסטאדט. כמו כן, כנציג הבעלים של משפחת סטום, הוא עסק גם בתחום הפלדה.

בשנת 1928 קיבל קילמן את תפקיד יושב ראש מועצת התרבות הגרמנית.

כבר בשנת 1932 החל לאסוף חומרים לכתיבת זיכרונותיו, אך רק בתחילת שנת 1939–1940 הוא החל לעבוד על כתיבתם באינטנסיביות. בנובמבר 1943 נשרף הארכיון הפרטי שלו באחת ההפצצות של ברלין על ידי בעלות הברית. עקב כך, חלק מאוסף האומנות שלו הועבר מחוץ לברלין. קילמן סיים את כתיבת זיכרונותיו בספטמבר 1944. עקב ניסיון ההתנקשות בהיטלר שכונה קשר העשרים ביולי, קילמן, כמו רבים אחרים, נעצר באוקטובר אותה שנה, ומסמכיו הוחרמו על ידי הגסטפו. בקיץ 1947 העביר קילמן את זיכרונותיו למוציא לאור, אך הוא לא זכה לראות את התיקונים הראשונים, כיוון שהוא נפטר ב-16 בפברואר.

וולפגנג שאדוואלט תיאר אותו כך:

”ריכרד פון קילמן היה תמיד בראש פתוח ובעל אופק אינטלקטואלי, הוא התעניין בדברים רבים, מכובד, חובב ספרות וחובב האמנות [...] שיחות פוליטיות היו הצד החזק שלו: הוא חיפש את הדיון הפתוח [...] הוא נעדר את התשוקה הפוליטית אשר מבקשת לשרוד בכל מחיר, וכך היא מגיעה אל מטרתה. הוא ראה את הנדרש, ניסה לבצע את מה שצריך, מעבר לרצון הגורמים המכריעים, אך לצד זאת הוא גם ידע לזוז הצידה אם לא הלכו אחריו, הוא לא הרגיש כמו לוחם”^{[דרוש מקור]}

חיים אישיים

לאחר מות אשתו הראשונה ביוני 1917 קילמן נישא בשנית ב-4 במרץ 1920 למארי-אן פרידלנדר-פולד, בתו של התעשיין פריץ פרידלנדר (1858–1917). הזוג התגרש ב-13 באפריל 1923 במינכן.

ראו גם

• ארתור צימרמן
• אריך לודנדורף
• וילהלם השני, קיסר גרמניה

לקריאה נוספת

• מריה קיפרט: סיפורו של שירות החוץ הגרמני 1871–1945. הוצאת משרד החוץ. כרך 2, ISBN 3-506-71841-X, עמ' 683–685

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריכרד פון קילמן בוויקישיתוף

• ריכרד פון קילמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)