ריפוי באמונה
ריפוי באמונה (Faith healing) הוא אמונה כי אנשים, טקסים או מקומות מסוימים הם בעלי יכולת ריפוי של מחלות או פציעות באמצעות קשר לישות על-טבעית. ריפוי באמונה יכול לכלול תפילה, טקס, ביקור במקדש או אתר דתי, או פשוט אמונה דתית חזקה.[1]
לאורך ההיסטוריה היו מגוון גדול של תפילות, קמעות וטקסים מיסטיים שנועדו לקדם התערבות אלוהית, לגרש או להזמין כוח-על טבעי (כמו שדים, אלים שונים, קדושים וכו') כדי לרפא בעיות רפואיות שונות. תומכים בריפוי באמונה הפועלים כיום טוענים כי היא יכולה לרפא כמעט כל מחלה או בעיה- קבוצות דתיות שונות טענו כי אמונה יכולה לרפא: סרטן, איידס, עיוורון, חירשות, הפרעות התפתחותיות, אנמיה, דלקת מפרקים, יבלות, הפרעות דיבור, טרשת נפוצה, פריחות עור, שיתוק מלא, ופציעות שונות.[1] קיימות קבוצות דתיות לדוגמה שטוענות כי מחלה היא אשליה שניתן לרפא באמצעות תפילה, בין אם תפילה למען עצמך או תפילה של מאמינים מנוסים.[1]
רוב המדענים והפילוסופים כיום דוחים ריפוי באמונה כפסאודו-מדע.[2] לדוגמה החברה האמריקנית לסרטן טוענת כי "הראיות המדעיות הזמינות אינן תומכות בטענות שריפוי באמונה יכול לרפא סרטן או כל מחלה אחרת."[1] וכי חלק מהמדענים מציעים שמספר האנשים המייחסים את החלמתם לריפוי באמונה נמוך ממספר ההחלמות שהיה צפוי לפי חישובים סטטיסטים המבוססים על שיעור ההחלמה הספונטנית ההיסטורי שנצפה בקרב חולי סרטן.[1]
נוצרים רבים מפרשים את הביבליה, במיוחד את הברית החדשה, ככולל לימוד ועידוד של ריפוי באמונה. לפי סקר של Newsweek משנת 2004, 72% מהאמריקאים אמרו שהם מאמינים כי תפילה לאלוהים יכולה לרפא אדם, גם אם המדע אומר שמדובר במחלה חשוכת מרפא.[3] העלייה בהתעניינות ברפואה אלטרנטיבית בסוף המאה ה־20 הובילה לעניין מחקרי של סוציולוגים בקשר בין דת לבריאות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – היסטוריה של הרפואה, היסטוריה של הביולוגיה
בתרבויות עתיקות רבות ייחסו בני אדם מחלות להתערבות על-טבעית, בין אם לזעם של אלים או של ישות טובה אחרת – עונש משמיים או לרוע של ישות רעה (שטן, שדים).[4] כיוון שסיבות המחלה מורכבות ודורשות מחקר מדעי ממושך להבנתן, בני האדם הקדמונים ייחסו את מחלותיהם לכוחות על-טבעיים שהם יכלו להבין, בעיקר בתקופות בהן חוקי טבע עדיין לא נודעו. בתרבויות רבות תואר קשר בין כוהני דת לבין רפואה. קשר זה מופיע אצל שבטים פרימיטיביים ברחבי העולם, וכן בתרבויות עתיקות: במצרים הכוהנים של אוסיריס ואיסיס טענו ליכולת לרפא מחלות, באשור הכוהנים של גיביל (אנ'), ביוון הכוהנים של אסקלפיוס, וביהודה הכוהנים והנביאים של יהוה.[4]
לפי אנדרו דיקסון וייט, שדים נחשבו כגורם מחלה בתרבויות קדומות רבות כולל מצרים, הודו, סין, פרס, ומסופוטמיה. לפיכך טקסי גירוש שדים נחשב אמצעי ריפוי. בתנ"ך, מחלות רבות מיוחסות לזעם האל או לרוע של השטן. דוגמאות כוללות צרעת מרים ועוזיה, הפריחות של איוב, שלשול יהורם, היד הקמוצה של ירבעם, מחלתו הממיתה של אסא ועוד. בברית החדשה, ניתן למצוא דוגמאות נוספות לריפוי מחלות או גירוש שדים, כמו האישה "שנקשרה על ידי השטן", ריפוי אילם משד, וריפוי אדם "ששדיו הכניסוהו לאש".[4]
ביוון העתיקה, לצד אמונה בכוחות על-טבעיים הגורמים למחלה, החלו להופיע גם היסודות הראשונים של תיאוריה מדעית ברפואה. במאה ה-5 לפני הספירה, בתקופת ההשכלה של אסכולת סוקרטס פעל היפוקרטס, אחד מאבות הרפואה המודרנית. הוא ניתק את הרפואה מהאמונה באשפים על-טבעיים, פיתח חשיבה מדעית והניח את יסודות הרפואה על ניסיון, תצפית ושכל ישר. תורתו הועברה לבית הספר של אלכסנדריה, שם פותחה הרפואה עוד יותר, בעיקר על ידי הרופילוס וארסיסטרטוס, שהחלו לבצע לימודי אנטומיה באמצעות נתיחה שלאחר המוות. כך החלו להחלש הדעות הקדומות שהתקיימו במשך אלפי שנים ואפשרו את פיתוח חקר הרפואה מאז ועד היום.[4]
במהלך המאה ה-13 התרחשה המגפה השחורה שהכתה באסיה, בצפון אפריקה ובאירופה בכמה גלים במשך כארבע שנים (1347–1351) וקטלה, לפי הערכות שונות, בין 75 ל-200 מיליון בני אדם באירופה ובאסיה. האומדנים נעים בין 25 ל-60 אחוז מאוכלוסיית אירופה. הדרכים הרוחניות העיקריות בהן בחרו הכנסייה הקתולית והמאמינים להתמודד עם המגפה היו תפילות ונדרים. הקדושה העיקרית אליה פנו המאמינים בתקווה לסיוע, הייתה מרים הבתולה, אמו של ישו. המאמינים קיוו כי מרים תוכל לפנות אל בנה ולבקש רחמים עבור הסובלים מהמגפה. מרים נודעה כמגינה על מאמינים, והוצגה ביצירות רבות כמגינה על מאמינים מתחת לגלימתה.[5] קדושים נוספים אליהם בחרו המאמינים להתפלל היו רוכוס הקדוש, וסבסטיאן הקדוש. שיטוי "ריפוי" אחרות כללו רכישת קמעות שונים.
למרות תפילות מצד כהני דת מכל הדתות, לפני פיתוח תאוריית החיידקים כגורמי מחלות בשלהי המאה ה-19, ופיתוח המחקר ורפואה המודרניים, אנשים רבים מתו בגיל צעיר ממחלות מידבקות. אחד ההישגים הבולטים של המהפכה המיקרוביאלית היה ירידה משמעותית בתמותת תינוקות, ילדים ובני נוער. מחקרים על עשרות חברות היסטוריות במקומות שונים בעולם, מראים כי לפני תחילת הרפואה המודרנית, כ־25% מהתינוקות מתו בשנת חייהם הראשונה, וכ־40%–50% מהילדים לא הגיעו לגיל ההתבגרות (גיל 15).[6][7] שיפור נרחב בהיגיינה, שיפור בהבנת חשיבות שטיפת ידיים, בחיסונים ובטיפול רפואי הביא לירידה משמעותית בתמותה שנמשכה לאורך המאה ה־20, ולתמותת ילדים מהנמוכות בהיסטוריה האנושית במרבית העולם המפותח והמתפתח כאחד.
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יעילות תפילה
מחקרים שונים ניסו לאמוד על יכולתה של תפילה להשפיע על המציאות, ובמקרים הבולטים ביותר בחנו המחקרים את השפעתה של התפילה על תחום הבריאות, המזוהה עם ניסיונות תפילה רבים בתקווה להחיש החלמה ממחלה או פגיעה.
מחקרי מטא-אנליזה שבוצעו בעשור הראשון של המאה ה-21 הראו שלתפילות אין השפעה או שיש להן השפעה פוטנציאלית קטנה, לחיוב או לשלילה. לדוגמה מחקר מטא-אנליזה משנת 2006 שסקר 14 מחקרים קודמים הסיק כי "לא ניתן להבחין בהשפעה". מחקר מטא-אנליזה נוסף משנת 2007 מצא כי השפעות התפילה אינן חד-משמעיות. ב-7 מתוך 17 מחקרים שנסקרו הייתה השפעתה של התפילה על הבריאות קטנה אבל ניכרת, אבל רוב המחקרים שהיו בעלי הקפדה על מתודה מדעית לא הניבו תוצאות משמעותיות. מספר מחקרים הצביעו על סיבוכים רפואיים בקבוצות של מטופלים שהתפללו עבורם, בהשוואה לקבוצות מטופלים שלא התפללו עבורם.
בשנת 2006 נערך מחקר המכונה "מחקר התפילה הגדול" או "מחקר התפילה של קרן טמפלטון", שנוהל על ידי הרברט בנסון (אנ'), והיה הניסוי המבוקר הגדול והרציני ביותר שבדק אפקטיביות של תפילה עד אז.[8] המחקר בדק מעל 1800 מטופלים שעברו ניתוח מעקפים בשישה בתי חולים. תוך שימוש בפרוטוקול סמיות כפולה, חולקו החולים לשלוש קבוצות. הנבדקים בקבוצה 1 השתתפו בניסוי וקבוצת הבקרה הייתה קבוצה 2. למטופלים בקבוצות אלה נמסר כי ייתכן ויתפללו למען בריאותם. רק מטופלים בקבוצה 1 באמת זכו לתפילות לשלומם. קבוצה 3 הייתה קבוצת בקרה להשפעה פסיכו-סומטית אפשרית (כדי לנטרל את ההשפעה שיש להרגשת המטופל שיודע שמתפללים עבורו). למשתתפי קבוצה זו נאמר שיתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם.
בניגוד לחלק ממחקרים דומים אחרים, המחקר שאף לבצע סטנדרטיזציה של שיטת המחקר, ולשם סמיות המטופלים לא ניתנו למתפללים שמותיהם המלאים של המטופלים אלא רק שמותיהם הפרטיים לצד האות הראשונה של שם המשפחה. לבריאות המטופלים התפללו קתולים וכן מאמינים של New Thought church (אנ'). הם נתבקשו להתפלל לפי המקובל אצלם, אבל להוסיף את המשפט האחיד, "להצלחת הניתוח, עם החלמה מהירה ובריאה וללא סיבוכים". סיבוכים מהניתוח התרחשו בקרב 52% מאלו שהתפללו עבורם בקבוצה 1. בקרב 51% בקרב קבוצה 2 - אלו שלא התפללו עבורם ו-59% בקרב קבוצה 3 - אלו שידעו שיתפללו עבורם. לא היו הבדלים משמעותיים בסיבוכים גדולים או באחוזי התמותה בתום 30 יום מהניתוח.[9][10] ריצ'רד דוקינס התייחס לניסוי והעלה השערה כי ייתכן שהיו יותר סיבוכים בקרב מי שידעו שמתפללים עבורם בגלל לחץ גדול יותר לעמוד בצפייה של המתפללים, או משום שהדבר עורר בהם את המחשבה "ייתכן שאני חולה עד כדי כך שמתפללים עבורי", וזה יצר לחץ שגרם הרעה בסיבוכים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 "Faith Healing". American Cancer Society. 2013-01-17. מאורכב בארכיון האינטרנט
- ↑ Mahner, Martin (2013). Pigliucci, Massimo; Boudry, Maarten (eds.). Philosophy of pseudoscience reconsidering the demarcation problem (Online-Ausg. ed.). Chicago: University of Chicago Press. p. 30. ISBN 978-0-226-05182-6
- ↑ Kalb, Claudia (2003-11-09). "Faith & Healing". Newsweek. 142 (19): 44–50, 53–54, 56. PMID 16124185
- 1 2 3 4 אנדרו דיקסון וייט, היסטוריה של מלחמת המדע עם התיאולוגיה בנצרות, פרק 13, מניסים לרפואה, 1896, פרויקט גוטנברג
- ↑ William Naphy and Andrew Spicer, The Black Death and the History of Plagues, 1345-1730, Tempus Publishing Ltd, 2000, עמ' 46
- ↑ Max Roser, תמותת ילדים בעבר, Our World in Data, 11 ביוני 2019
- ↑
- ↑ Study of the Therapeutic Effects of Intercessory Prayer (STEP) in cardiac bypass patients: a multicenter randomized trial of uncertainty and certainty of receiving intercessory prayer., משרד הבריאות האמריקאי
- ↑ Benson H, Dusek JA, Sherwood JB, et al. (April 2006). "Study of the Therapeutic Effects of Intercessory Prayer (STEP) in cardiac bypass patients: a multicenter randomized trial of uncertainty and certainty of receiving intercessory prayer". American Heart Journal. 151 (4): 934–42. doi:10.1016/j.ahj.2005.05.028. PMID 16569567. Lay summary (PDF) – John Templeton Foundation (April 5, 2006).
- ↑ Shermer, Michael (April 5, 2006). "Prayer & Healing: The Verdict is in and the Results are Null". ESkeptic. ISSN 1556-5696.
