ריפוי בעיסוק בפגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פג באינקובטור

ריפוי בעיסוק בפגים הוא ריפוי בעיסוק שמתמקד בטיפול התפתחותי בפגים, ובהדרכת הוריהם, תוך הצגת הערך המוסף ממעורבות קבועה של מרפאים בעיסוק ביחידה לטיפול נמרץ בילוד (פגיות). מטרת ההתערבות של ריפוי בעיסוק היא לצמצם את מצבי הדחק שלהם נחשף הפג, בשל חוסר הבשלות של המערכות השונות, לרבות המערכת הנוירולוגית. ההתערבות הטיפולית והדרכת ההורים מאפשרת זיהוי מצבים המביאים את התינוק לאי איזון או למתח, ומאפשרת מתן כלים להיענות לצרכיו ולהביאו למצב נינוח. כל אלה מעודדים אצל הפג יציבות פיזיולוגית, רוגע, חיוניות ויכולת אינטראקציה לסביבתו הפיזית והאנושית.

הערכה והתערבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריפוי בעיסוק בפגים מתקיים בבתי חולים רבים בעולם. בבתי החולים בישראל ובכל הגדולים המרכזיים שבהם מתקיים ריפוי בעיסוק בפגיות (הדסה עין כרם, איכילוב בתל אביב, תל השומר ברמת גן, מאיר בכפר סבא, שניידר בפתח תקווה, אסותא באשדוד).

תחומי הידע המקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ידע וניסיון בריפוי בעיסוק.
  • ידע וכלים טיפוליים לבצע הערכה והתערבות.
  • ידע וכלים לזיהוי מצבים מסכני חיים ותגובה מיידית תואמת.
  • ידע ויכולת התמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים של הורים.
  • ידע על אודות ארגון סביבה ותפקוד הורי - במצב לחץ מתמשך.[1]

רציונל: התפתחותו המוחית התקינה של התינוק מתחילה את דרכה בחיים התוך רחמיים, בסביבה המווסתת גירויים מהסביבה ומגינה מפני הפרעות חיצוניות. הפג נפלט מהסביבה התוך-רחמית המוגנת אל סביבה עם פעילות אינטנסיבית של אנשים, קולות רמים, מגע פולשני ואורות חזקים. כתוצאה מכך, מוחו של הפג מתעצב בשלב בו קיימת אי התאמה ביו המידע החושי מהסביבה החדשה לבין מה שמערכת העצבים מצפה או מסוגלת לקבל מבחינה ביולוגית.[2]

הצפה סנסורית (חושית) זו יכולה להביא את הפג למצב של דחק (stress) אשר יכול להשפיע לרעה על המוח המתפתח ולליקויים התפתחותיים בטווח הזמן הקצר והארוך. מחקרים מוכיחים כי מתן גרייה חושית מתאימה (מבחינת סוג הגירוי, העיתוי והעוצמה) משפיעה באופן חיובי על ההתפתחות המוקדמת הן של המערכות החושיות והן של דפוסי ההתנהגות ויכולות התפיסה. פג הזוכה לקשר בין אישי קבוע ומרגיע אשר עוזר לו להיות קשוב לגירויים מהסביבה, יוכל לעבד את המידע המתקבל אליו בהצלחה רבה יותר וללא תגובות דחק.

מטרת ההתערבות בריפוי בעיסוק בפגייה היא לצמצם את מצבי הדחק אליהם נחשף התינוק. הטיפולים בריפוי בעיסוק והדרכת ההורים מאפשרת לתינוק יציבות פיזיולוגית, רוגע, חיוניות ויכולת ליצור אינטראקציה עם סביבתו הפיזית והאנושית.

תחומי ההתערבות ודרכי הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התאמה וויסות הגירויים אליהם נחשף הפג, מתן גרייה מותאמת והדרכה בהתאם, לצורך יצירת ויסות חושי ואיזון מעגלי ערות - שינה.
  • טיפול בתחומי אכילה והאכלה ובכלל זה עידוד מיומנויות מציצה ואכילה.
  • שמירה על מנחים מותאמים תומכים ומעודדים התפתחות: handling (לטפל) והתאמת אביזרים או סדים.
  • הדרכת הורים למעורבות פעילה בטיפול היום יומי בפג: שימוש בגירויים טקטיליים (גירויים של מגע קל), פרופריוצפטיביים (גירויים של מגע עמוק), ווסטיבולריים (גירויים הקשורים למערכת שיווי משקל ותנועה).

הגישות הטיפוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישות הטיפוליות של ריפוי בעיסוק בתחום הפגים הן בעיקר גישת האינטגרציה הסנסורית ׁ(החושי) (SI) והגישה הנוירו-התפתחותית (NDT). כמו כן, מקצוע הריפוי בעיסוק משלב בעבודתו את עקרונות גישת ה - NIDCAP - Newborn Individualized Developmental Care and Assessment Program, על פי גישה זו, יש לבצע הסתכלות על התנהגות היילוד כבסיס להתאמת תוכנית התערבות אישית שתביא להתפתחות מיטבית בזמן שהותו בבית החולים.

לבד מן ההכשרה האקדמית של מרפאים בעיסוק, הכוללת בין השאר התמחות בדרכי הערכה והתערבות בתחומי העיסוק השונים של האדם כגון פעילויות יום-יומיות, שינה, משחק, למידה, פנאי, עבודה והשתתפות חברתית, למרפאים בעיסוק גופי ידע ייחודים המעמידים בסיס להתערבות באוכלוסייה של אנשים עם הפרעת ויסות חושי, לרבות הבנה מעמיקה של המערכות החושיות השונות ותרומתן להתפתחות ולתפקוד, השפעות הסביבה הפיזית והאנושית על עיבוד מידע חושי והיכרות עם מכלול ההפרעות בעיבוד מידע חושי. כמו כן, למרפאים בעיסוק היכרות מעמיקה עם כלי הערכה וגישות התערבות בתחום העיבוד והויסות החושי.

תהליך ההתערבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערכה ראשונית דינמית באמצעות תצפית, איסוף מידע וביצוע בדיקות רלוונטיות.
  • בניית תוכנית פרטנית ליילוד בתיאום עם הצוות המטפל.
  • הדרכה וייעוץ להורים לרבות הדרכה למתן גרייה מתאימה, לרכישת אבני דרך התפתחותיות התואמות את גילו המתוקן.
  • לאחר השחרור, ליווי ומעקב ליילוד ומשפחתו, כולל מתן המלצות להתאמת הסביבה הביתית.
  • המשך מעקב וטיפול בפגים עם עיכובים התפתחותיים במרפאות האמבולטוריות.

תוצאות ההתערבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  •  השפעה ועידוד לדפוסי התנהגות התואמים את הגיל המתוקן
  •  עידוד תקשורת טובה בין ההורה ליילוד (Bonding) תוך מתן כלים להורים לתקשר עם תינוקם, לזהות את צרכיו או מצבי הדחק ולהעניק גירויים התפתחותיים מתאימים.
  •  פיתוח יכולת קליטה ותגובה לגירויים (טקטיליים (גירויים של מגע קל), ויזואליים (ראייה) ואודיטוריים (שמיעתיים), באופן מותאם.
  •  מיקוד מבט ופיתוח דרכי התקשרות חברתית עם הסביבה.
  •  פיתוח יכולת לוויסות והרגעה עצמית.
  •  פיתוח יכולת אכילה דרך הפה.
  • פיתוח היכולת לשמור על מנח פלקסורי המאפשר בסיס להתפתחות תקינה ובי- לאטרלית (פעילות שדורשת שילוב שני צדדים - בדגש על גפיים עליונות - שתי ידיים לדוגמה: קשירת שרוכים, כיפתור כפתורים, גזירה.[3]

תזונת פגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגות היא מצב שכיח כלל עולמי. כ-8–15 אחוזים מכל הילודים נולדים פגים. רפואת הפגים והיילודים התקדמה רבות בשנים האחרונות ברמת הידע, המחקר והטכנולוגיות החדשות, שהביאו לעליה בשרידות של פגים קטנים. בד בבד, שימת הלב והעשייה הרפואית והסיעודית מופנים לא רק לשיפור השרידות, אלא גם לשיפור התוצאות הניאונטליות לטווח הקצר ולטווח הארוך, ולשיפור איכות החיים של הפגים לאורך שנות חייהם. עדויות מצטברות מוכיחות, כי לטיפול התזונתי יש תפקיד מכריע ומשמעותי בהשגת יעדים אלה.

מהן השאיפות להזנת פגים לאחר יציאתם מרחם אימם? האגודה האמריקנית לרפואת ילדים (AAP )מדגישה כי יש לשאוף לספק נוטריינטים (מרכיבי תזונה) לפגים על מנת לאפשר להם גדילה בדומה לגדילה התוך רחמית. מאידך, קיים קונטרסט משמעותי בין דרך ההזנה של עובר ברחם אמו, קרי מה שעובר מקבל ברחם אמו, בתנאים אופטימליים, לבין מה שניתן לספק לפג לאחר לידתו. בעוד שברחם ישנו מעבר פאסיבי של פחמימות, מעבר משתנה בהתאם לצרכים, ובהתאם למשקל העובר, של חומצות אמינו, ומתן מספק של שומנים מסוגים שונים, הרי שבעת הזנת פגים יש מתן יתר של פחמימות ושומנים, ומאידך, מתן בלתי מספק של חלבונים. מצב זה לאור השנים, של הזנת פגים בתת-כמות חלבון, ובעודף פחמימות ושומנים, הביא לחוסר שגשוג ועליה במשקל, עד לביטוי של Restriction Growth Extrauterine ,כפי שדווח לראשונה בשנת 1999 על ידי Ehrenkranz וחב' במספר עבודות מארצות הברית.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר לאחים "בוגרים של פגים קטנים" הוצאת אוריון (2010)
  • גריזמר, ברנרד. (1984) התינוק הפג: מדריך להורים של פגים. הוצאת אור-עם.
  • כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, נייר עמדה 2009, 18 (4): 273-276, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק , 18 (4): 273-276, 2009, New York, NY: Praxis, 2009, עמ' 273–276
  2. ^ Newborn Individualized Developmental Care and Assessment Program (NIDCAP): an Education and Training Program for Health Care Professionals. NIDCAP Federation International Boston; Program .Guide, Als H., (1986 rev 2008)
  3. ^ Heidelise Als, Gloria B. McAnulty, The Newborn Individualized Developmental Care and Assessment Program (NIDCAP) with Kangaroo Mother Care (KMC): Comprehensive Care for Preterm Infants, Current Women's Health Reviews 7, 2011-08-01, עמ' 288–301 doi: 10.2174/157340411796355216
  4. ^ מנדל, דרור (מרכז רפואי ע"ש סוראסקי - תל אביב) 2018, תזונת פגים במאה ה-21 אתגרים ומשמעויות/פרו' דרור מנדל, מגזין מכון תנובה למחקר, 55 (אוקטובר 2018), עמ' 20–22 55, 2018-11, עמ' 20–22 doi: 10.1016/s0015-1882(18)30375-6