לדלג לתוכן

ריצ'רד בייארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד בייארד
Richard H. Bayard
לידה 26 בספטמבר 1796
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במרץ 1868 (בגיל 71)
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה וילמינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים וילמינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת פרינסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הלאומית הרפובליקנית
המפלגה הוויגית
בן או בת זוג Mary Sophia Carroll Bayard עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים Caroline Bayard עריכת הנתון בוויקינתונים
סנאטור מטעם מדינת דלאוור
17 ביוני 183619 בספטמבר 1839
(3 שנים ו־3 חודשים)
הוא בעצמו
12 בינואר 18413 במרץ 1845
(4 שנים וחודש)
הוא בעצמו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריצ'רד הנרי בייארדאנגלית: Richard Henry Bayard‏; 26 בספטמבר 17964 במרץ 1868) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הוויגית, אשר כיהן כראש העיר הראשון של וילמינגטון, כנשיא בית המשפט העליון של דלאוור, וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם דלאוור.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייארד נולד בווילמינגטון שבדלאוור ב-26 בספטמבר 1796. הוא היה בנם של ג'יימס בייארד האב וננסי (לבית באסט) בייארד. אביו היה איש המפלגה הפדרליסטית שכיהן כחבר בית הנבחרים וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם דלאוור. אמו הייתה בתו של סנאטור אחר מדלאוור, ריצ'רד באסט. אחיו הצעיר, ג'יימס בייארד הבן, היה גם סנאטור מדלאוור.

דיוקן של בייארד, מאת תומאס סאלי, 1822

ב-1814 השלים בייארד את לימודיו בפרינסטון קולג', למד משפטים וב-1818 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא עבד כעורך דין בווילמינגטון, שם הפך לראש העיר הראשון לאחר שהעיר התאגדה ב-1832.[1]

ב-1836 נבחר בייארד כאנטי-ג'קסוני לסנאט של ארצות הברית, כדי למלא את המושב שהתפנה כתוצאה מהתפטרותו של הסנאטור ארנולד נאודיין. הוא כיהן מ-17 ביוני 1836 עד 19 בספטמבר 1839, אז התפטר כדי לכהן כשופט בבית המשפט העליון של דלאוור. הוא כיהן בתפקיד זה במשך שנתיים, מ-1839 עד 1841, כאשר התפטר, ונבחר שוב לסנאט של ארצות הברית, הפעם כאיש המפלגה הוויגית.[1]

המושב נותר פנוי מאז התפטרותו ב-1839. הפעם הוא כיהן מ-12 בינואר 1841 עד 3 במרץ 1845. במהלך כהונתו בסנאט, כיהן כיו"ר הוועדה לתביעות קרקע פרטיות בקונגרס ה-27, כחבר הוועדה למחוז קולומביה בקונגרס ה-27, וכחבר הוועדה לענייני הצי בקונגרסים ה-27 ובקונגרס ה-28.[1]

אחרית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא לא ביקש להיבחר מחדש ב-1844. הוא מונה על ידי הנשיא מילרד פילמור לשמש כממונה על היחסים בבלגיה בין השנים 1850 ל-1853.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן אשתו, מרי סופיה קארול בייארד, מאת תומאס סאלי, 1822

בשנת 1820 התחתן התחתן עם מרי סופיה קארול (1804–1886). היא הייתה בתם של צ'ארלס קארול מהומווד (בנו היחיד שנותר בחיים של הסנאטור צ'ארלס קארול, אשר חתם על הכרזת העצמאות) והרייט (לבית צ'ו) קרול (בתו של השופט בנג'מין צ'ו). יחד, הם היו הורים לשבעה ילדים, ביניהם:

  • מרי לואיזה בייארד (1822–1889), שנישאה לוויליאם הנרי בק. לאחר מותו ב-1859, היא נישאה לקולונל מנליו בטריני, שליש של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השני.[2]
  • קרוליין בייארד (1824–1895), שנישאה להנרי ברינג פאוול, בנם של ג'ון הייר פאוול וג'וליה (לבית דוו) פאוול (בתו של אנדרו דוו).[3]
  • אליזבת בייארד (1826–1885), שנישאה לקולונל פרדריק הנרי ריץ' מהצבא האנגלי, בשנת 1848.[4]
  • צ'ארלס קארול בייארד (1828–1850), צוער בצי האמריקני שמת מפצע שנגרם על הר וזוב במהלך ההתפרצות בפברואר 1850.[4]
  • ריצ'רד באסט בייארד (1831–1878), שנישא לאלן הווארד, בתם של הגנרל בנג'מין צ'ו הווארד (בנו של הגנרל ג'ון אייג'ר הווארד) וג'יין גרנט (לבית גילמור) הווארד (בתו של הסוחר ויליאם דניאל גילמור ואחייניתם של אספן האמנות רוברט גילמור הבן), בשנת 1860.[5]
  • שרה א' בייארד (1835–1880), שמתה לא נשואה.[4]
  • הארייט בייארד (1836–1865), שנישאה לכריסטיאן בורס מנורווגיה.[4]

בייארד מת ב-4 במרץ 1868 בפילדלפיה שבפנסילבניה ונקבר בבית הקברות של ווילמינגטון וברנדיווין בווילמינגטון. הוא היה השני מבין חמישה בני בייארד שכיהנו בסנאט של ארצות הברית.[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד בייארד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 "BAYARD, Richard Henry 1796 – 1868". bioguide.congress.gov. המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Reappearance in Tuscany of one of Napoleon's Neckerchiefs". napoleon.org. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Bulloch, Joseph Gaston Baillie (1895). A History and Genealogy of the Families of Bellinger and De Veaux and Other Families (באנגלית). Morning News Print. p. 3. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 Browning, Charles Henry (1891). Americans of Royal Descent: A Collection of Genealogies of American Families Whose Lineage is Traced to the Legimate Issue of Kings (באנגלית). Porter & Costes. p. 674. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Browning, Charles Henry (1969). Americans of Royal Descent: Collection of Genealogies Showing the Lineal Descent from Kings of Some American Families ... (באנגלית). Genealogical Publishing Com. p. 305. ISBN 978-0-8063-0054-2. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Munroe, John A. (1993). History of Delaware. University of Delaware Press. ISBN 0-87413-493-5.