ריצ'רד הארטשורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד הארטשורן
קובץ מאמרים לכבודו של ריצ'רד הארטשורן - ו״טבע הגאוגרפיה״, הוצאת ה״אגודת הגאוגרפים האמריקאים״. 1989
קובץ מאמרים לכבודו של ריצ'רד הארטשורן - ו״טבע הגאוגרפיה״, הוצאת ה״אגודת הגאוגרפים האמריקאים״. 1989
לידה 12 בדצמבר 1899
קיטנינג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 1992 (בגיל 92)
מדיסון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מדליית ויקטוריה (1984)
  • מדליית צ'ארלס דיילי (1959) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ריצ'רד הארטשורןאנגלית: Richard Hartshorne‏; 12 בדצמבר 1899 - 5 בנובמבר 1992) היה גאוגרף אמריקאי, ופרופסור באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, שהתמחה בגאוגרפיה כלכלית ופוליטית ובפילוסופיה של הגאוגרפיה. הוא ידוע במיוחד בעקבות הספר המתודולוגי-פילוסופי שלו על ״טבע הגאוגרפיה״, שפורסם בשנת 1939.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארטשורן נולד בקיטנינג (Kittanning), בפנסילבניה שבארצות הברית. סיים את לימודי הסמכה באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1920, ואת הדוקטורט שלו באוניברסיטת שיקגו בשנת 1924.[1]

הארטשורן לימד באוניברסיטת מינסוטה מ-1924 עד 1940, וכן באוניברסיטת ויסקונסין מדיסון מ-1945 עד 1970. בזמן מלחמת העולם השנייה 1941–1945 הוא הקים וניהל את החטיבה לגאוגרפיה בענף מחקר וניתוח ביחידת מודיעין של הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהייתה קיימת בזמן המלחמה.[2]

נבחר להיות הנשיא "איגוד הגאוגרפים האמריקאים" בשנת 1949. העמותה נתנה לו את הפרס העליון שלה בשנת 1960. הוענק לו גם דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת קלארק, 17 באפריל 1971, ואת מדליית ויקטוריה מ"החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית" בשנת 1984.

הוא מת ב-5 בנובמבר 1992 בביתו במדיסון שבויסקונסין.[3]

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים והשלושים הארטשורן פרסם מאמרים בתחומים מגוונים של הגאוגרפיה כולל בתחומי האזורים החקלאיים של ארצות הברית, התפתחות תחבורה ועיור, אקלים ומיקום תעשיות.[4] כמו כן פרסם מחקרים על תפוצת אתנית של מהגרים בארה״ב וכן כמה מאמרים בתחומי הגאוגרפיה הפוליטית.[5] בסוף שנות השלושים, התחיל לחקור את נושא הגבולות, וקיבל מענק מחקר לנסוע לאירופה למחקר גבולות פוליטיים. הזמן לא היה מתאים למחקר בנושא כזה באירופה, עקב המתיחות הפוליטית ביבשת ערב מלחמת העולם השנייה.. במקום זאת, הוא התיישב בווינה ומצא שם שפע של חומר מעולם הגאוגרפיה הגרמנית שלא נחשף אליו מעולם. תוצאה החשיפה היא ספרו ״טבע הגאוגרפיה״ 1939.[6]

ספרו של הארטשורן "טבע הגאוגרפיה" סקר בצורה ביקורתית את המחשבה הגאוגרפית לאור העבר. הספר שיקף את דאגתו כי גאוגרפים, כמדענים ומלומדים אחרים, צריכים להכיר את עצמם ולהעריך את עבודתם לאור הרעיונות שהתפתחו בעבר. הספר הפך לסטנדרט בתחום הגאוגרפיה והודפס במשך עשרות שנים - המהדורה השביעית פורסמה בשנת 2000.

ספרו של הארטשורן נסוב על שאלות מהותיות של המקצוע המדעי: איך אפשר להגדיר ולחקור ״הבדלים אזוריים״? ״למה הכוונה במושג ״פני כדור הארץ״? מהי מובהקות במחקר הגאוגרפי ? מה מקומו של מרכיב הזמן במחקר הגאוגרפי? האם הגאוגרפיה מכילה בתוכה את הדיכוטומיה שבין הכיוון הרגיונלי ובין הכיוון הנושאי (סיסטימטי)?. וכן את השאלה המרכזית - האם הגאוגרפיה צריכה להיות כפופה לצורך למצוא חוקים כלליים, או להתמקד בתיאור מקרים ייחודיים?[7]

ספרו של הארטשורן היה במרכז ויכוח מדעי בשנות החמישים על אופיו של מדע הגאוגרפיה. ויכוח זה שנמשך מספר שנים, הביא בסופו של דבר למהפכה פרדיגמתית ושינוי פני הגאוגרפיה. שינוי זה זכה לכינוי ״המהפכה הכמותית״. המהפכה הכמותית הגיבה על הפרדיגמה הרגיונלית בגאוגרפיה שהייתה דומיננטית באותה עת. הוויכוחים האלה השתלטו תחילה על המקצוע בארצות הברית, שם הגאוגרפיה הרגיונלית הייתה הגישה הפילוסופית המרכזית של המקצוע.

מאז סוף מלחמת העולם השנייה ובעיקר בתחילת שנות החמישים הייתה תחושה גוברת והולכת שהפרדיגמה הקיימת למחקר גאוגרפי אינה מספקת הסבר כיצד תהליכים פיזיים, כלכליים, חברתיים ופוליטיים מאורגנים במרחב, קשורים מבחינה אקולוגית, או כיצד התוצאות הנובעות מהם הן ראיות עבור תהליכי של זמן ומקום. מספר גדל והולך של גאוגרפים בארה״ב החלו להביע את אי שביעות רצונם מן התמקדות במחקר מנקודת המבט של הפרדיגמה המסורתית - הגאוגרפיה הרגיונלית.[8] הם ראו בפארדיגמה זו עבודה תיאורית, מקוטעת ושלא ניתנת להכללה. הם הציעו להחליף את תפיסת העולם המדעית ולאמץ גישות של מדעי החברה שהתפתחו באותה העת. הארטשורן סימל את הגישה הישנה, לא רק בגלל העובדה שזהו המוטיב המרכזי בספרו ״טבע הגאוגרפיה״, אלא גם בגלל מעמדו הנכבד כנשיא האיגוד של הגאוגרפים באמריקה.

אחד הראשונים שהעמיד אתגר להארטשורן היה פראד שייפר Schaefer שפתח דיון פילוסופי על מהות המקצוע בשנת 1953.[9] שייפר העביר ביקורת יוצאת דופן על ספרו של הארטשורן מבחינה המתודולוגית והפילוסופית. הוא דחה את הפרשנויות החריגות של הארטשורן על המשמעות של מטרות הגאוגרפיה, ודחה את התפיסה כי הרגיונליזם היא מטרה מרכזית של המחקר. במקום זאת, ציין שייפר כי מטרתו העיקרית של המקצוע היא במחקר וניסוח של חוקים מורפולוגיים באמצעות חקירה מדעית. כלומר שילוב של חוקים ושיטות מתחומים אחרים במדעי החברה, אשר שמו דגש רב יותר על תהליכים.

הארטשורן, לעומת זאת, התייחס לביקורתו של שייפר בסדרת פרסומים,[10][11] שם הוא דחה את השקפותיו של שייפר כסובייקטיביות וסותרות. הוא גם הדגיש את החשיבות של תיאור וסיווג מקומות ותופעות, אך הודה כי יש מקום לניסוח חוקים של יחסים כלליים על מנת למקסם את ההבנה המדעית. לדעתו של הארטשורן לא צריכה להיות היררכיה בין שתי הגישות - הרגיונלית והסיסטמטית-כמותית.

אף על פי שנראה כי משנות הששים והילך, השתלטה על הגאוגרפיה הפרדיגמה הכמותית, והגישה שהציג הארטשורן נדחקה מהמחקר - תחילה בארה״ב, ואחר כך בארצות אחרות, ספרו ממשיך להיות ספר מרכזי על תולדות המחשבה הגאוגרפית. הספר מהווה נקודת מוצא שחוזרים אליה בצמתים רעיוניים שהמקצוע שמתפתח במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים וראשית המאה ה-21.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ New York Times Obituary, "Richard Hartshorne; Geographer Was 92", November 10, 1992,
  2. ^ McMaster, Robert and McMaster, Susanna, "A History of Twentieth-Century American Academic Cartography" in Cartography and Geographic Information Science, v.29, n. 3, July, 2002, American Congress on Surveying and Mapping, Gaithersburg, MD
  3. ^ Martin, Geoffrey J., "In Memoriam: Richard Hartshorne, 1899-1992", Annals of the Association of American Geographers, Vol. 84, No. 3 (Sep., 1994), pp. 480-492
  4. ^ דוגמאות לכמה מאמרים בנושאים מגוונים שפרסם הארטשורן בתחילת שנות השלושים: 1927. "Location as a Factor in Geography", Annals of the Association of American Geographers, Vol. 17, No. 2 (Jun., 1927), pp. 92–99 1933. "Geographic and Political Boundaries in Upper Silesia", Annals of the Association of American Geographers, Vol. 23, No. 4 (Dec., 1933), pp. 195–228. 1935. (and Samuel N. Dicken) "A Classification of the Agricultural Regions of Europe and North America on a Uniform Statistical Basis", Annals of the Association of American Geographers, Vol. 25, No. 2 (Jun., 1935), pp. 99–120.
  5. ^ דוגמה למאמרים בתחום הגאוגרפיה הפוליטית בשנות השלושים: 1935. "Recent Developments in Political Geography, I", The American Political Science Review, Vol. 29, No. 5 (Oct., 1935), pp. 785–804. 1935. "Recent Developments in Political Geography, II", The American Political Science Review, Vol. 29, No. 6 (Dec., 1935), pp. 943–966.
  6. ^ The Nature of Geography: A Critical Survey of Current Thought in the Light of the Past, 1939, The Association of American Geographer Perspective on the Nature of Geography,,1954 Chicago, Rand MacNally
  7. ^ James E. P., and Martin, G. 1972, All possible world, John willy, pp 336-339,
  8. ^ Ackerman, E.A. (1945). "Geographic training, wartime research, and immediate professional objectives". Annals of the Association of American Geographers. 35: 121–43
  9. ^ Schaefer, F.A. 1953, Exceptionalism in Geography: a methodological examination, Annals, Association of American Geographres, 43, pp 226-249.
  10. ^ 1958. "The Concept of Geography as a Science of Space, from Kant and Humboldt to Hettner", Annals of the Association of American Geographers, Vol. 48, No. 2 (Jun., 1958), pp. 97–108.
  11. ^ Hartshorne, R., (1954). "Comment on 'Exceptionalism in geography'". Annals of the Association of American Geographers. 38: 108–9. Hartshorne, R., (1958). "The concept of geography as a science of space from Kant and Humboldt to Hettner". Annals of the Association of American Geographers. 48: 97–108. .