ריצ'רד ייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריצ'רד ייטס
Richard Yates
אין תמונה חופשית
לידה 3 בפברואר 1926
יונקרס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 1992 (בגיל 66)
ברמינגהאם, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי, תסריטאי, מחבר רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות חלון פנורמי, Eleven Kinds of Loneliness, The Easter Parade, Liars in Love עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ריצ'רד ייטסאנגלית: Richard Yates‏; 3 בפברואר 19267 בנובמבר 1992) היה סופר אמריקאי אשר כתב רומנים וסיפורים קצרים. הוא נחשב לאחד מגדולי הסופרים האמריקנים בכל הזמנים.[1] ייטס תיאר את דרמת החיים של מעמד הביניים האמריקאי באמצע שנות העשרים. מבחינה ספרותית הוא נחשב כמי שסגנונו עומד בין ג'רום דייוויד סלינג'ר לג'ון צ'יוור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד ייטס נולד ביונקרס, ניו יורק. הוריו התגרשו כשהיה בן שלוש ורוב ילדותו עברה עליו במגורים בערים שונות ורבות. הוא התעניין לראשונה בעיתונאות ובכתיבה כאשר היה מועמד לפנימייה באייבון, קונטיקט. לאחר שעזב את אייבון, הצטרף לצבא ושרת בצרפת ובגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. באמצע שנת 1946 שב לניו יורק, שם עבד כעיתונאי, פרילנס, "סופר צללים" (כתב נאומים קצרים עבור רוברט קנדי) ובאופן פומבי כתב בעבור איגוד רמינגטון רנד – מפעל מכונות עסקי. הקריירה שלו ככותב רומנים החלה ב-1961, עם פרסום רומן החלוץ הרחב שלו, "חלון פנורמי". ("דרך המהפכה", בשמו המקורי, על דרך האירוניה). לאחר מכן לימד כתיבה באוניברסיטת קולומביה, בבית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק, באוניברסיטת בוסטון (שבה מצוי ארכיון עבודותיו), הנחה סדנאות סופר באוניברסיטת איווה, באוניברסיטת ויצ'יטה בקנזס, ובתוכנית המיוחדת לכתיבה מקצועית באוניברסיטה של דרום קליפורניה. ב- 1962 הוא כתב תסריט קולנועי על פי "למטה בחשכה" של ויליאם סטורון. ייטס התגרש פעמיים והיה אב לשלוש בנות. ב-1992 הוא נפטר בברמינגהאם שבאלבמה מנפחת הריאות.

עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן הראשון של ייטס, "חלון פנורמי", היה מועמד סופי ל"נשיונל בוק אוורד" היוקרתי, בין היתר, לצד "מלכוד 22" של ג'וזף הלר. ייטס שובח בידי סופרים מגוונים כגון קורט וונגוט, דורותי פרקר, ויליאם סטורון, טנסי ויליאמס וג'ון צ'יוור. הריאליזם החדש שלו היה בעל השפעה ישירה על סופרים כמו אנדרה דובוס, ריימונד קארבר, וריצ'רד פורד. ב-1962 ראה אור קובץ סיפורים קצרים מאת ייטס בשם "אחד עשר סוגים של בדידות" ושבע שנים נוספות חלפו עד שהתפרסם ב-1969 הרומן השני שלו, "ההשגחה עליונה". רומנים נוספים : "הפרעת השלווה" (1975), "מצעד הפסחא" (1976), "בית ספר טוב" (1978), "לבבות צעירים בוכים" (1984).

הרומן האחרון שלו, עליו עבד שש שנים עד יום מותו, "זמנים לא בטוחים", לא ראה אור מעולם.

ייטס היה גם סופר של סיפורים קצרים. למרות זאת, רק סיפור אחד שלו הופיע במגזין "ניו יורקר" לאחר דחיות רבות. הסיפור "התעלה" פורסם מחדש באותו המגזין תשע שנים לאחר מותו וציין את פרסומו של אוסף הסיפורים הקצרים מאת ריצ'רד ייטס שיצא באותה השנה (2001). בימי חייו אף אחד מספריו לא מכר יותר משנים עשר אלף עותקים בכריכה קשה במהדורה הראשונה. עם זאת, בשנים האחרונות הוא זוכה להתעניינות רבה, ספריו מודפסים מחדש ו"חלון פנורמי" הפך בסיס לסרט הוליוודי בבימיויו של סם מנדס.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום לעברית:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו גם ריצ'רד ייטס, חלון פנורמי, אחוזת בית, 2008, עמ' 377–379 (ביוגרפיה).