ריצ'רד קוקלינסקי

ריצ'רד קוקלינסקי
	ריצ'רד קוקלינסקי
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	11 באפריל 1934; ג'רזי סיטי, ארצות הברית
פטירה	5 במרץ 2006 (בגיל 71); טרנטון, ארצות הברית
שם לידה	Richard Leonard Kuklinski
מדינה	ארצות הברית
השקפה דתית	קתוליות לאפסדית

המונח "אייס מן" מפנה לכאן. לערך העוסק בכדורסלן המכונה כך, ראו דורון שפר.

ריצ'רד לאונרד קוקלינסקי (באנגלית: Richard Leonard Kuklinski‏; 11 באפריל 1935 – 5 במרץ 2006) שנודע בכינוי "איש הקרח" היה רוצח סדרתי אמריקאי, שטען שהצטרף למאפיה והועסק על ידה בדרך קבע כ"רוצח שכיר", אך רצח אנשים רבים באופן עצמאי.

קוקלינסקי, שהתנשא לגובה 196 ס"מ ומשקלו היה 135 ק"ג, עבד עבור משפחת הפשע DeCavalcante מניוארק, מדינת ניו ג'רזי ויתר חמש משפחות הפשע ממדינת ניו יורק. על פי עדותו, בין השנים 1948–1986, הוא רצח למעלה מ-100 אנשים, ואף ייתכן שרצח למעלה 250 אנשים (המספרים משתנים לאור עדויותיו השונות בנושא). קוקלינסקי טען כי ביצע הרצח הראשון שלו בגיל 13. טרם מעצרו, הוא גר עם אשתו וילדיו בפרבר של דומון שבמדינת ניו ג'רזי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוקלינסקי נולד בדירה שכורה בעיר ג'רזי סיטי, במדינת ניו ג'רזי, לסטנלי קוקלינסקי, מהגר פולני מוורשה עובד מסילת רכבת, ולאנה מקנאלי, בתם של זוג מהגרים אירים מדבלין מהם התייתמה, שעבדה במפעל לאריזת בשר במהלך שנות ילדותו של ריצ'רד.

במהלך שנות ילדותו, אימו של ריצ'רד התעללה בו באמצעות הכאתו במטאטא וחפצי בית אחרים. היא האמינה שהשתתת משמעת אדוקה, צריכה להיות מלווה בחינוך דתי קפדני, ולפיכך, גידלה את בנה בכנסייה קתולית, היכן ששימש ברבות הזמן כ"נער מזבח".

לריצ'רד היו שני אחים. פלוריאן מת מפצעים שנגרמו מהתעללותו של אביו. משפחת קוקלינסקי שיקרה למשטרה, ואמרה שהוא נפל במדרגות. אחיו האחר, יוסף קוקלינסקי (1944–2003) הורשע בעבירה של אינוס ורצח ילדה בת 12. כאשר נשאל ריצ'רד אודות פשעיו של אחיו, השיב: "...אנחנו באים מאותו אבא".

כילד, קוקלינסקי אמר שהוא הרג ועינה את החתולים בשכונה וכלבים לשם שעשוע.

קריירת הפשע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות החמישים של המאה ה-20, יצא שמו של קוקלינסקי כ"מלווה בריבית קצוצה" בשוק האפור שירביץ או יהרוג את אלו שיעצבנו אותו. בסופו של דבר, בקיאות זאת בעולם הפשע, והמוניטין שצבר בעטיה, היא שהביאה אותו לידיעת משפחת הפשע DeCavalcante מניוארק, שבחרה להעסיקו על דרך קבע, ואשר ערבה אותו, לראשונה בקריירת הפשע המקצועית שלו, בטבח כנופיות פשע יריבות. בתחילת אביב 1954, קוקלינסקי החל משחר לטרף בשכונת הלס קיצ'ן (Hell's Kitchen) בחיפושו אחר קורבנות. על פי הסופר פיליפ קרלו:

הוא הגיע למנהטן מספר פעמים במשך שבועות וחודשים, והרג אנשים, תמיד גברים, אף פעם לא נשים, הוא אמר, תמיד מישהו ששדדו אותו ב"צורה הלא נכונה", בשל סיבה דימיונית או איזוטרית כלשהי. הוא ירה, דקר, והכה באלה למוות. הוא הותיר חלק מהאנשים היכן שנפלו. הוא זרק חלק מהגופות לנהר ההדסון. רצח, בשביל ריצ'רד, הפך לספורט. משטרת ניו יורק שהחזיקה בקונספציה שקבצני הרחוב הם שתוקפים והורגים אחד את השני, מעולם לא חשדו שרוצח סדרתי עצמאי מהעיר ניו ג'רסי מגיע למנהטן כדי להרוג אנשים, לצורכי אימון ושכלול יכולותיו. בכך, הפך ריצ'רד את צידה המערבי של מנהטן למעין מעבדת ניסוי לרציחות, שלא לומר, בית ספר, כפי שהגדיר זאת ריצ'רד.

קוקלינסקי לאחר מכן נזכר:

כעת, ידוע שמה שאהבתי יותר מכל היה מסע הצייד עצמו, האתגר שהדבר היווה עבורי. ההרג עבורי היה דבר משני. לא חוויתי התרגשות מההרג במרבית המקרים. אבל, ההבנה כיצד להגיע לסיטואציית ההריגה, האתגר - המארב ועשייה זאת נכון, בצורה מוצלחת- זה ריגש אותי מאד. ככל שהסיכויים נטו יותר נגדי, כך הפקתי מכך יותר הנאה.

בהתאם לסופר פיליפ קרלו:

ריצ'ארד סבל מהפרעה דו-קוטבית והיה עליו ליטול תרופות לייצוב התנהגותו, אך ברור שעצם ההליכה לפסיכיאטר לא באה בחשבון עבורו. היות, שבכך, היה למעשה מודה שמשהו לא בסדר איתו, והוא מעולם לא עשה זאת.

בניגוד לדעתו של קרלו, קוקלינסקי רואיין על ידי הפסיכיאטר ד"ר פארק דייטז (אנגלית: Dr. Park Dietz) בבית הסוהר טרנטון. קוקלינסקי ודייטז שוחחו ארוכות, בשיחות שהוקלטו במצלמת וידאו, על דרך חינוכו וגידולו של קוקלינסקי על ידי משפחתו, פשעים, ואירועים אחרים בעברו. קוקלינסקי אמר לפסיכיאטר שהוא רוצה לדעת איזה אירוע או הפרעה נפשית הפכה אותו לבעל יכולת לבצע מעשים שכאלו שבהם הוא מואשם. לאחר דיון מעמיק, הפסיכיאטר אחז בדעה שמדובר כאן בעניין של טבע -נגד- טבע, קרי, שגם מדובר במשהו נפשי וגם באירועים מעברו, ששכלולם יחדיו הביאוהו להיות "רוצח מקצועי" שמסוגל להיות פונקציונלי בתחומים אחרים בחייו. הדוקטור הוסיף ופירש, שככל הנראה, קוקלינסקי קיבל בתורשה הפרעת אישיות אנטיסוציאלית מאחד או שני הוריו המתעללים, וההתעללות האלימה שהוא סבל מאביו חיזקה אצלו היבטים של אלימות, ביצוע מעשים ללא-מצפון, ותחושת חוסר-אהבה כלפי הזולת. בשולי הדברים, יצוין, שדייטז ציין שקוקלינסקי סבל מפרנויה.

בשירות משפחת גמבינו ורוי ד'מאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוקלינסקי, במסגרת היכרותו ויחסיו המוקדמים עם חייל ממשפחת הפשע, רוי ד'מאו - יחסים שתחילתם בחוב שחב קוקלינסקי לאחד מאנשי חבורתו של ד'מאו- החל מתרועע עם משפחת הפשע גמבינו. ד'מאו נשלח "לדבר" עם קוקלינסקי, "דיבור" שנפתח לכדי תגרה והכאתו באמצעות אקדח כאלה (ע"ע באנגלית: "Pistol whipping"). אף על פי שקוקלינסקי היה חמוש באקדח באותה עת, הוא החליט שלא להשתמש בו. בעשותו כך, הוא הרוויח את כבודו של ד'מאו כלפיו.

לאחר שקוקלינסקי שילם את הכסף שהוא היה חייב, הוא החל מבצע מקרי שוד ומשימות אחרות עבור ד'מאו ומשפחת גמבינו, כאשר אחד מהם היה משלוח ומסחר בלתי חוקי בקלטות סרטי פורנוגרפיה. בשנת 2011, פעיל לשעבר של משפחת גמבינו בשם גרג ביוסירוני (מאנגלית: "Greg Bucceroni") טען שקוקלינסקי נדד באופן תכוף בין פילדלפיה, ניו ג'רזי וניו יורק בדאגה אחר ענייניה הרבים של משפחת גמבינו הקשורים לפורנוגרפיה, שביניהם, סחר בנשים, גביות ומעשי רצח בתשלום, בשמם של רוי ד'מאו ורוברט "DB" דיבראנדו.

לדבריו של קוקלינסקי, יום אחד ד'מאו לקח אותו במכוניתו והם חנו באחד הרחובות. ד'מאו בחר מטרה אקראית ברחוב, אדם ההולך עם כלבו, ואז הורה לקוקליסנקי להרוג אותו. בלי היסוס, קוקלינסקי יצא החוצה, הלך לעבר האיש וירה בו בראשו מאחור שעה שהוא חלף לידו. מרגע זה ואילך, קוקלינסקי היה "המוציא לפועל" החביב על ד'מאו.

בהתאם לדבריו של קוקלינסקי, חוסלו על ידו מספר רב של אנשים במרוצת שלושים השנים הבאות. את חוסר תשומת לב רשויות אכיפת החוק למעשיו, ניתן בחלקה לייחס לשיטות הרצח המשתנות בתמידות של קוקלינסקי; הוא השתמש באקדחים, סכינים, חומרי נפץ, שרפה, רעל, חנק, וגם הכאה למוות באגרופים חשופים, "רק בשביל התרגיל", כפי שניסח זאת. המספר המדויק של רציחותיו מעולם לא יושב סופית על ידי הרשויות, וקוקלינסקי עצמו במספר הזדמנויות טען כי רצח למעלה מ-100 אנשים. הוא העדיף את השימוש בציאניד מכיוון שזה הרג את מושא הרצח במהירות והיה קשה לאתרו בבדיקת רעלים שלאחר המוות. הוא היה מחדיר את הציאניד לגופו של מושא הרצח בדרכים שונות: זריקה, אוכל, ספריי, או פשוט על ידי שפיכת הרעל על עור הקורבן. אחת משיטותיו המועדפות להתפטרות מגופה היה הנחתה בחבית דלק. שיטותיו האחרות להעלמת גופה היה ביתורה, קבורתה, או הנחתה בתא המטען של מכונית וריסוקה. הוא גם טען שמדי פעם היה נוטש גופות סתם כך על ספסל בפארק.

אף על פי שקוקלינסקי טוען שהוא היה רוצח בתכיפות עבור ד'מאו, אף לא אחד מחברי צוותו של ד'מאו, שלימים הפכו לעדי מדינה, הודה שקוקלינסקי היה מעורב ברציחות שהם ביצעו. רק פעם אחת, הוא צולם בטרקלין ג'יימיני (מאנגלית: "the Gemini Lounge"), שם, על פי הדיווחים, ביקר על מנת לרכוש אקדח מהצוות שהיה אחראי על אזור ברוקלין. קוקלינסקי טען שהיה אחראי לרציחתו של ד'מאו, אף על פי שהעדויות והראיות הצביעו כי הרצח בוצע על ידי חברי צוותו של ד'מאו ג'וזף טסטה ואנתוני סנטר, בהנחייתו של האחראי על ד'מאו במשפחת גמבינו, אנתוני גאגי.

במהלך עבודתו בניו ג'רזי כמחסנאי, עוד בטרם החל לעבוד כרוצח שכיר, קוקלינסקי נישא לברברה פדריקי. אשתו טענה בתוכנית ששודרה על בעלה בערוץ הביוגרפיה, שפעם, במהלך ויכוח במכונית כאשר אמרה לו שהיא לא רוצה להישאר במכונית, היא חשה לפתע כאב בצווארה, וכאשר נגעה בו היא הרגישה וראתה שהיא מדממת. קוקלינסקי אמר לה "זה היה שיעור תכליתי, לעולם אל תעזבי אותי". היא טענה כי דקר אותה. לקוקלינסקי ואשתו היו שתי בנות ובן. משפחתו ושכניו לא היו ערים לפעילותו, והאמינו שהיה איש עסקים מצליח. לפעמים, הוא היה יכול לקום ולעזוב את הבית בכל זמן נתון, לילה או יום, גם אם זה היה באמצע ארוחת ערב.

קוקלינסקי הרוויח את הכינוי "איש הקרח" (מאנגלית: "The Ice man") בעקבות הניסויים שערך בהקפאת גופותיהם של האנשים שרצח במקרר תעשייתי על מנת להסוות את מועד מותם. לאחר תפיסתו, הוא אמר לסופר פיליפ קרלו שהוא שאב את הרעיון מקולגה אחר למקצוע בשם רוברט פרונגיי, הידוע בכינויו "Mister Softee" (ע"ש חברת גלידות אמריקאית), שנהג באוטו גלידה על מנת שלא לעורר חשד. פרונגיי לימד את קוקלינסקי את שיטות השימוש השונות בציאניד. קוקלינסקי גם טען שהוא רכש רימון מפרונגיי. ולא זאת אף זאת, לטענתו של קוקלינסקי, האחרון אף ביקש ממנו לבצע התנקשות באשתו וילדו. ב-1984, פרונגיי נמצא ירוי באוטו הגלידה שלו.

שיטתו של קוקלינסקי נחשפה על ידי הרשויות כאשר הוא נפטר מאחת מגופות קורבנותיו בדרך קלינטון (Clinton Road) בליל קיץ חם בטרם נתן לה להפשיר לגמרי, ובניתוח לאחר המוות הפתולוג מצא גושים של קרח בליבו של הקורבן.

בספר The Iceman: Confessions of a Mafia Contract Killer, קוקלינסקי טוען לאחריות לרציחתו של ג'ימי הופה ראש איגוד נהגי המשאיות בארצות הברית שנחשד בשחיתות ובקשרים עם המאפייה. לאחר שקוקלינסקי רצח אותו עם סכין ציידים, גופתו הונחה בתוך חבית דלק והצית אותה באש. הוא הניח לאש לבעור במשך "חצי שעה בערך", ואז הוא הלחים את החבית וקבר אותה בחצר גרוטאות. לאחר מכן, כאשר שותף לדבר עבירה של קוקלינסקי החל מדבר עם הבולשת הפדרלית, היה לו פחד שהוא ישתמש באינפורמציה על עניין זה כדי לחלץ את עצמו מצרות. לאור כך, קוקלינסקי הוציא את החבית מקברה, הכניסה לתא מטען של מכונית ישנה וגרט את הגרוטאה לגוש מתכת מרובע בגודל של 1.5 מ' * 1 מ'. גוש זה נמכר ונשלח ליפן, ביחד עם עוד עשרות גרוטאות שבוצעה בהם גריטה, כמתכת לייצור מכוניות חדשות.

המצוד המדינתי והפדרלי אחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר לבסוף הרשויות עלו על עקבותיו של קוקלינסקי ב-1986, הם ביססו כמעט את כל התיק על עדותו של סוכן סמוי בשם דומיניק פוליפרון (Dominick Polifrone), ועל הראיות שנאספו על ידי בלש משטרת ניו ג'רזי פאט קאן (Pat Kane) במרוצת שש השנים הקודמות לכך. החקירה הצריכה מבצע משותף של משרד התובע הכללי של ניו ג'רזי והרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ (אנגלית: The Bureau of Alcohol, Tobacco, Firearms and Explosives. להלן: ATF). מאוחר יותר, לאחר מעצרו, טען קוקלינסקי בראיון שנתן לרשת HBO שהיה לו רק חבר אחד שהוא לא הרג (פיל סולימאן). חבר זה נהפך למודיע משטרתי והוא הסיבה לכך שנעצר.

לסוכן של רשות ה-ATF דומיניק פוליפרון היה ניסיון מיוחד כסוכן סמוי במקרים הקשורים למאפיה. משטרת ניו ג'רזי ורשות ה-ATF הקימו מטה מבצעי משותף. הבלש קאן גייס את פיל סולימאן, חברו הקרוב של קוקלינסקי, כמודיע משטרתי, מי שלימים ערך את ההיכרות בין פוליפרון לקוקלינסקי. פוליפרון התנהג כאילו הוא מעוניין לשכור את שירותיו של קוקלינסקי לצורך ביצוע רצח, והקליט אותו מדבר בפרוטרוט כיצד הוא יעשה זאת.

מעצרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 1986, קוקלינסקי נפגש עם סוכן פדרלי במטרה להשיג ציאניד לצורכי ביצועו של רצח מתוכנן. הוא נעצר כשעתיים לאחר מכן במחסום משטרתי. אקדח נמצא במכוניתו, ואשתו הואשמה בניסיון למנוע את מעצרו. הוא הואשם בחמישה מעשי רצח, שישה סעיפי החזקת נשק שלא כדין, ניסיון לרצח, שוד וניסיון לשוד.

מאסרו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988, בית משפט בניו ג'רזי הרשיע את קוקלינסקי בחמישה מעשי רצח ודן אותו לחמישה מאסרי עולם, ללא אפשרות לשחרור מוקדם טרם גיל 110. ב-2003, הוא הודה באשמה ברצח בלש ממשטרת ניו יורק פיטר קאלאברו בשנת 1980, ולפיכך, התווספו לעונשו זה עוד 30 שנות מאסר. במהלך משפט הרצח של קאלאברו, שבמסגרתו הועמד לדין ביחד עם קוקלינסקי נאשם נוסף בשם סמי "השור" גרוואנו, טען קוקלינסקי שהוא החנה את מכוניתו לצד דרך צרה, עובדה שהכריחה נהגים אחרים להאט על מנת לעבור. הוא הסתתר מאחורי ערמת שלג עד אשר קאלאברו הגיע ב-02:00 בלילה, ואז הוא ירה בו. הוא הכחיש שהוא ידע שקאלבארו היה שוטר, אבל אמר שהוא היה רוצח אותו בכל מקרה.

במהלך מאסרו, קוקלינסקי העניק ראיונות לתובעים, פסיכיאטרים, קרימינולוגים, סופרים ומפיקי טלוויזיה אודות קריירת הפשע שלו, ילדותו וחייו האישיים. שתי תוכניות טלוויזיה דקומנטריות, שבמרכזם רואיין קוקלינסקי על ידי ד"ר פארק דאייטז (פסיכיאטר שהיה ידוע בשל ריאיון שערך בעבר עם רוצח סדרתי אחר בשם ג'פרי דאהמר), שודרו ברשת HBO בשנים 1991 ו-2001. פיליפ קרלו כתב עליו ספר שהוצא לאור בשנת 2006, בשם: "The Ice Man, Confessions of a Mafia Contract Killer".

באחד מהראיונות, קוקלינסקי טען שהוא מעולם לא הרג ילד ו"סביר להניח שהוא לעולם לא יהרוג אישה". אולם, לדבריה של אחת מבנותיו הוא פעם אמר לה שהוא יצטרך להרוג אותה ואת אחותה ואחיה אם במקרה במהלך התקף זעם הוא יהרוג את אמא שלה. בד בבד לדברים אלו, אשתו ברברה ציינה שהוא למעשה מעולם לא פגע בילדים. עם זאת, היא אמרה שהוא הכה אותה בתכיפות, ואף שבר את אפה מספר פעמים.

קוקלינסקי אף התוודה שהוא פעם רצה להשתמש בקשת מוצלבת לבצע את אחת מהתנקשויותיו, אך לא מבלי "לנסות" זאת תחילה. לכן, פעם, במהלך נסיעה במכוניתו, הוא שאל אדם מזדמן הוראות הגעה ליעדו, משהאחרון ענה לו, הוא ירה בו במצח בעזרת הקשת. הוא ציין שהחץ "נכנס חצי-דרך לתוך ראשו".

בריאיון משנת 1992, קוקלינסקי נזכר ברצח הסאדיסטי ביותר שביצע:

זה היה גבר והוא הפציר בי, התחנן וככל הנראה גם התפלל. והוא כל הזמן מלמל 'אוי, אלוהים, בבקשה לא'. אז אמרתי לו שהוא יכול לקחת לעצמו חצי שעה להתפלל לאלוהים, ואם אלוהים יירד למטה ויישנה את הנסיבות, הוא יקבל את חייו. אבל אלוהים מעולם לא הופיע והוא מעולם לא שינה את הנסיבות, ובכך זה הסתכם. זה לא היה נחמד במיוחד. זה היה דבר אחד שלא הייתי צריך לעשות. לא הייתי צריך לעשות זאת בדרך זאת.

קוקלינסקי מת בגיל 70 בשעה 1:20 בלילה ביום 5 במרץ 2006 באגף השמור שבמרכז הרפואי St. Francis בטרנטון, מדינת ניו ג'רזי. תזמון המוות שלו נראה חשוד ותמוה. זאת, בשל העובדה שהוא היה מיועד להעיד נגד אחד מראשי-המשנה במשפחת גמבינו - סמי גראוואנו - אשר לכאורה הורה לו לרצוח את בלש משטרת ניו פיטר קאלאברו. קוקלינסקי הודה ברצח קאלאברו ברובה ציד בליל 14 במרץ 1980. בזמן שקוקלינסקי זומן להעיד, גראוואנו היה כבר מאחורי סורג ובריח בעוון הרשעתו באריזונה בהרצת מפעל לייצור אקסטזי ועסקאות לייצור סמים, עבירה שבשלה ריצה גזר דין של 19 שנה. קוקלינסקי גם ציין בפני בני משפחתו שהוא חושב ש"הם" הרעילו אותו. ימים אחדים אחרי מותו של קוקלינסקי, התובעים סגרו את התיק כנגד גראוואנו, באומרם שללא עדותו של קוקלינסקי אין מספיק ראיות בתיק להמשיך בתביעה. בהתאם לבקשת משפחתו של קוקלינסקי, הפתולוג הפלילי מייקל באדן בחן את תוצאות נתיחתו לאחר המוות של קוקלינסקי על מנת לקבוע אם ישנה עדות להרעלתו. באדן הסיק שהוא מת בנסיבות טבעיות.

סרטים עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מספטמבר 2010, שני סרטים על קוקלינסקי נמצאו בהליכי עבודה, אולם, לבסוף רק אחד הופק:

מיקי רורק היה אמור לגלם את דמותו של קוקלינסקי בסרט שתסריטו התבסס על הביוגרפיה של קוקלינסקי "The Ice Man, Confessions of a Mafia Contract Killer", מאת הסופר פיליפ קרול. הסרט היה אמור להתחיל להצטלם באביב 2010 בניו יורק, ניו ג'רזי ופלורידה. אך, לבסוף, הסרט לא צולם עקב בעיות תקציב הקשורות לעובדה שהמממן העיקרי לסרט היה בנו של מועמר קדאפי, ועת שהיה אמור הסרט להתחיל להצטלם, החלו המהומות בלוב והנשיא אובמה הקפיא את כל האחזקות של בני משפחת קדאפי בארצות הברית^[1].
מייקל שאנון משחק את קוקלינסקי בסרט "The Ice Man". הסרט שיצא לאקרנים במאי 2013, מבוסס על ספרו של אנתוני ברונו "The Iceman: The True Story of a Cold-Blooded Killer". בסרט מככבים גם וינונה ריידר כאשתו של קוקלינסקי, ריי ליוטה כרוי ד'מאו, סטיבן דורף כאחיו הצעיר של קוקלינסקי וג'וזף וכריס אוונס כרוברט "Mr.Softee" פרונגיי.