ריצ'רד לוונטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד לוונטין
Richard Lewontin
אין תמונה חופשית
לידה 29 במרץ 1929
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביולי 2021 (בגיל 92)
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי גנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ברטלבורו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט תאודוסיוס דובז'נסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Joseph Felsenstein, Russell Lande, Martin Kreitman, ג'רי קווין, Michael P. Cummings עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס קראפורד למדעי החיים (2015)
  • מדליית תומאס הנט מורגן (2017)
  • פרס סיואל רייט (1994)
  • מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ריצ'רד צ'ארלס לוונטיןאנגלית: Richard Charles Lewontin; ‏29 במרץ 1929 - 4 ביולי 2021) היה ביולוג אבולוציוני, מתמטיקאי, גנטיקאי ופרשן חברתי אמריקני. לוונטין הוביל את פיתוח הבסיס המתמטי של גנטיקה של אוכלוסיות ותאוריית האבולוציה, והיה חלוץ ביישום טכניקות מהביולוגיה המולקולרית, כגון אלקטרופורזה בג'ל, לשאלות של שונות גנטית והתפתחות.

בשני מאמרים מכוננים משנת 1966 שחיבר יחד עם ג'ון לי האבּי (אנ') בכתב העת Genetics לוונטין תרם לפיתוח התחום המודרני של האבולוציה המולקולרית.[1][2] בשנת 1979 הטביע עם סטיבן ג'יי גולד את המונח "ספנדרל" בתיאוריה האבולוציונית. בין השנים 1973–1998 היה ראש הקתדרה ללימודי זואולוגיה וביולוגיה באוניברסיטת הרווארד, ומשנת 2003 עד מותו בשנת 2021 היה שם פרופסור למחקר.

לוונטין התנגד לדטרמיניזם גנטי. [3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוונטין נולד בעיר ניו יורק. הוריו היו צאצאים של יהודים שהיגרו ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19. הוא למד בבית הספר התיכון "פורסט הילס" וב"בית הספר החופשי ללימודים גבוהים" (אנ') בניו יורק. בשנת 1951 סיים תואר ראשון בביולוגיה בהרווארד. בשנת 1952 קיבל תואר שני בסטטיסטיקה מתמטית, ואחריו דוקטורט בזואולוגיה בשנת 1954, שניהם מאוניברסיטת קולומביה, שם הוא היה תלמידו של תאודוסיוס דובז'נסקי. מילא תפקידים בפקולטה באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית, באוניברסיטת רוצ'סטר ובאוניברסיטת שיקגו. בשנת 1973 מונה לוונטין אגאסיז לפרופסור לזואולוגיה ופרופסור לביולוגיה באוניברסיטת הרווארד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודה בגנטיקה של אוכלוסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוונטין עבד על גנטיקה של אוכלוסיות הן ברמה התאורטית והן בצורה ניסויית. סימן היכר בעבודתו היה עניין בטכנולוגיה חדשה. הוא היה הראשון שעשה סימולציה ממוחשבת של התנהגות לוקוס (אנ') של גן יחיד. בשנת 1960 הוא וקן-איצ'י קוג'ימה היו הראשונים שהציגו משוואות לשינוי בתדירות של הפלוטיפ עם ברירה טבעית אינטראקטיבית בשני לוקוסים. [4] ובכך תרמו לפיתוח המחקר התאורטי בשנות השישים והשבעים בנושא ברירה של שני לוקוסים.

בשנת 1966, לוונטין והאבּי פרסמו מאמר שחולל מהפכה בגנטיקה של אוכלוסיות.[1] הם עשו אלקטרופורזה בג'ל לחלבון כדי לסקור עשרות לוקוסים בזבוב הפירות דרוזופילה פסאודובסקורה, ודיווחו כי חלק גדול מהמקרים היו פולימורפיים, וכי בממוצע היה סיכוי של כ-15% שהפרט הוא הטרוזיגוטי. מחקרים קודמים אמנם מצאו שונות בלוקוסים בודדים, אך לא לא היה ידוע עד כמה השונות הנפוצה.

עבודה על מגוון גנטי אנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר מכונן משנת 1972 זיהה לוונטין שרוב השונות (80–85%) בקרב אוכלוסיות אנושיות נמצאות בקבוצות גאוגרפיות מקומיות וההבדלים המיוחסים לקבוצות "גזע" מסורתיות הם חלק קטן מהשונות הגנטית האנושית (1–15%). [5] במאמר משנת 2003 מתח אנתוני אדוארדס (אנ') ביקורת על מסקנתו של לוונטין כי גזע הוא מושג טקסונומי פסול, וכינה אותו "הכשל של לוונטין". לטענתו, ההסתברות של סיווג שגוי של אדם על בסיס שונות במיקום גנטי יחיד היא כ -30% וההסתברות של סיווג שגוי מתקרבת לאפס אם נחקרים מספיק לוקוסים.[6] הביקורת של אדוארדס זכתה בתורה לביקורת משלה מצד ביולוגים כמו ג'ונתן מארקס (אנ'), שטענו כי "העניין של תורת הגזע היה לגלות מקבצים גדולים של אנשים שהם הומוגניים בתוך הקבוצה, והטרוגניים בין קבוצות מנוגדות. הניתוח של לוונטין מראה שקבוצות כאלה אינן קיימות במין האנושי, וביקורתו של אדוארדס אינה סותרת את הפרשנות הזו".[7]

ביקורת על הביולוגיה האבולוציונית המסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 יצא לאור הספר "Sociobiology: The New Synthesis" (אנ') של אדוארד וילסון (אנ') שהציע הסברים אבולוציוניים להתנהגויות חברתיות אנושיות. ביולוגים, וביניהם לוונטין, ועמיתיו מהרווארד, סטיבן ג'יי גולד ורות האברד, מתחו על הספר ביקורת חריפה. [8]

לוונטין וגולד הטביעו את המונח ספנדרל בביולוגיה האבולוציונית, בהשראת המונח האדריכלי "ספנדרל ", במאמר רב השפעה משנת 1979, "The Spandrels of San Marco and the Panglossian Paradigm" (אנ'). ספנדרלים תוארו כתכונות של אורגניזם הקיימות כתוצאה הכרחית של מאפיינים אחרים (אולי סתגלניים), אך אינן משפרות באופן ישיר את הכשירות (ולכן אינן בהכרח סתגלניות). [9] התדירות היחסית של ספנדרלים לעומת אדפטציות ממשיכה לעורר מחלוקת בביולוגיה האבולוציונית.

לוונטין היה ביקורתי מאוד כלפי גישות נאו-דארוויניסטית מסורתיות להסתגלות. הוא הדגיש את הצורך לתת אפיון הנדסי של הסתגלות בנפרד ממדידת מספר הצאצאים, ולא לצאת מנקודת הנחה שאיברים או אורגניזמים נמצאים בהסתגלות אופטימלית. [10] לדברי לוונטין, הביקורת הכללית והטכנית שלו על גישות פונקציונליות להסתגלות צמחה מההכרה שהכשלים של הסוציוביולוגיה נובעים הנחות יסוד שגויות לגבי הסתגלות של כל התכונות, בחלק גדול מהסינתזה האבולוציונית המודרנית .

סוציוביולוגיה ופסיכולוגיה אבולוציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוונטין מתח ביקורת על תומכי הסוציוביולוגיה והפסיכולוגיה האבולוציונית כמו אדוארד וילסון וריצ'רד דוקינס, המסבירים התנהגות של בעלי חיים ומבנים חברתיים במונחים של יתרון אבולוציוני או אסטרטגיה. לדבריו, כשגישה זו מיושמת על בני אדם, מדובר בדטרמיניזם גנטי. בכתביו, לוונטין הציע השקפה של האבולוציה עם יותר ניואנסים, הדורשת הבנה מדוקדקת יותר של ההקשר של האורגניזם כולו כמו גם את הסביבה.[11]

הביקורת של לוונטין על פשטנות יתר של הגנטיקה הניעו אותו ולחיים פעילים כאינטלקטואל ציבורי. הוא הרצה רבות כדי לקדם את דעותיו על ביולוגיה אבולוציונית ומדע והשתתף בתדירות רבה בדיונים. בספרים כמו "Not in Our Genes" ובמאמרים רבים, לוונטין הטיל ספק בטענת התורשיות של תכונות התנהגות אנושיות, כמו אינטליגנציה כפי שנמדדה במבחני מנת משכל.

אנשי אקדמיה שונים טענו כי הביקורת של לוונטין על הסוציוביולוגיה נבעה מסיבות לא מדעיות. אדוארד וילסון, למשל, אמר שאמונותיו הפוליטיות של לוונטין השפיעו על השקפתו המדעית. לוונטין הזדהה לפעמים כמרקסיסט, וטען כי השקפותיו הפילוסופיות חיזקו את עבודתו המדעית.

תעשיית החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוונטין כתב על כלכלת תעשיית החקלאות. לטענתו, התירס ההיברידי פותח והופץ לא בגלל איכותו המעולה, אלא משום שהוא איפשר לתאגידי העסקים החקלאיים להכריח את החקלאים לקנות זרעים חדשים בכל שנה במקום זרעי הצמחים המיוצרים על ידי יבול התירס הקודם שלהם (לבונטין 1982). לוונטין היה עד בתביעה בקליפורניה שערערה על מימון מחקר בידי המדינה לפיתוח קוטפי עגבניות אוטומטיים, וטען כי בכך ניתנן תיעדוף של רווחי התאגידים החקלאיים על פני העסקת העובדים. התביעה נדחתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Lewontin, R. C.; Hubby, J. L. (1966). "A molecular approach to the study of genic heterozygosity in natural populations. II. Amount of variation and degree of heterozygosity in natural populations of Drosophila pseudoobscura". Genetics 54 (2): 595–609. PMC 1211186. PMID 5968643. doi:10.1093/genetics/54.2.595. 
  2. ^ Hubby, J. L.; Lewontin, R. C. (1966). "A molecular approach to the study of genic heterozygosity in natural populations. I. The number of alleles at different loci in Drosophila pseudoobscura". Genetics 54 (2): 577–594. PMC 1211185. PMID 5968642. doi:10.1093/genetics/54.2.577. 
  3. ^ Peters, Ted (2003). Playing God? genetic determinism and human freedom (מהדורה שנייה). New York: Routledge. עמ' 29–31. ISBN 978-0-415-94249-2. 
  4. ^ Lewontin, R. C.; Kojima, Kenichi (1960). "The evolutionary dynamics of complex polymorphisms". Evolution 14: 458-472.
  5. ^ Lewontin, R (1972). "The Apportionment of Human Diversity". Evolutionary Biology 6: 391–398. ISBN 978-1-4684-9065-7. doi:10.1007/978-1-4684-9063-3_14. 
  6. ^ Edwards, A. W. F. (2003). "Human genetic diversity: Lewontin's fallacy". BioEssays 25 (8): 798–801. PMID 12879450. doi:10.1002/bies.10315. 
  7. ^ Marks, Jonathan M. (2010). "Ten Facts about Human Variation". in Muehlenbein, M. P. Human Evolutionary Biology. Cambridge University Press. עמ' 270. ISBN 9781139789004. 
  8. ^ Elizabeth Allen et al., 1975, "Against 'Sociobiology'", The New York Review of Books, November 13, 1975
  9. ^ "The spandrels of San Marco and the Panglossian paradigm: a critique of the adaptationist programme". Proc. R. Soc. Lond. B Biol. Sci. 205 (1161): 581–98. 1979. Bibcode:1979RSPSB.205..581G. PMID 42062. doi:10.1098/rspb.1979.0086. 
  10. ^ Lewontin, R. C. (1978). "Adaptation". Scientific American 239 (3): 212–218, 220, 218 passim. Bibcode:1978SciAm.239c.212L. PMID 705323. doi:10.1038/scientificamerican0978-212. 
  11. ^ Lewontin, Richard; Leon Kamin; Steven Rose (1984). Not in Our Genes: Biology, Ideology, and Human Nature. Pantheon Books. ISBN 0-394-50817-3.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)