ריצ'רד השלישי (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דויד גאריק כריצ'רד השלישי, ציור של ויליאם הוגארת.

ריצ'רד השלישי (אנגלית: The Tragedy of King Richard the Third) הוא מחזה פופולרי מאת ויליאם שייקספיר על אודות ריצ'רד השלישי מלך אנגליה. למרות הכותרת המקורית של המחזה מתוך הקוורטו המציגה את המחזה כטרגדיה, המחזה מקוטלג לרוב כמחזה היסטורי כפי שהופיע במהדורות הפוליו הראשונה. המחזה ממשיך את קו העלילה שהתחיל במחזה ריצ'רד השני ושנמשך עד המחזה הנרי השישי, חלק שלישי. זהו המחזה השייקספרי השני באורכו אחרי המלט. כתוצאה מאורכו, תיאטראות רבים מקצרים את המחזה על ידי השמטת דמויות מהעלילה.

ככל הנראה, שייקספיר כתב את ריצ'רד השלישי בין השנים 1592-3, אחרי שכתב את שלושת החלקים של הנרי השישי ואת הקומדיות המוקדמות שלו.

תיאור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף הכותרת בפוליו הראשון של ריצ'רד השלישי.

המחזה מתחיל במונולוג של ריצ'רד המתאר את עלייתו לשלטון של אחיו, המלך אדוארד הרביעי, בנו הבכור של ריצ'רד דוכס יורק. המונולוג מראה את קנאתו של ריצ'רד באחיו השולט באנגליה ביד רמה. ריצ'רד הוא גיבן מכוער, ומתאר את עצמו "מעוות" ו"בלתי גמור". הוא נשבע להיות נבל. ריצ'רד מתכנן לכלוא את אחיו ג'ורג', הדוכס מקלארנס, במצודת לונדון כדי להיות קרוב יותר לקו המלוכה. הוא מנצל נבואה שקובעת כי "G of Edward's heirs the murderer shall be" (בתרגום חופשי, G ירצח את יורשיו של אדוארד), ומייחס את ה-G ל-George of Clarence (גורג' מקלארנס). קהל הצופים מבין מאוחר יותר כי הכוונה של הנבואה הייתה Richard of Gloucester (ריצ'רד מגלוסטר).

השלב הבא במזימתו של ריצ'רד הוא נישואיו לליידי אן, אלמנתו של אדוארד מווסטמינסטר, הנסיך מוויילס. ריצ'רד מספר לקהל כי הוא ישא אותה לאישה, למרות שהוא היה אחראי למות בעלה ואביו. למרות התנגדותה הראשונית, אן מסכימה להינשא לריצ'רד. הסצנה מראה את כוחו של ריצ'רד באומנות החֲנֻפָּה.

האווירה בארמון מתוחה. האצילים מודאגים מכוחם המתגבר של קרוביה של המלכה אליזבת', וריצ'רד מלבה את העוינות. המלכה מרגרט חוזרת לארמון למרות גירושה ומזהירה את האצילים מפני ריצ'רד. האצילים, כולם צאצאי בית יורק, מתאחדים כנגד מרגרט מבית לנקסטר, ואזהרותיה נופלות על אוזניים ערלות.

אדוארד הרביעי מת ומשאיר את ריצ'רד כעוצר הממלכה. ריצ'רד ממהר להיפטר מהמכשול האחרון לכס המלוכה. הוא פוגש את אחינו הצעיר, אדוארד החמישי, בדרכו לטקס ההכתרה בלונדון. ריצ'רד עוצר, ולאחר מכן רוצח, את מלוויו של אחינו. אדוארד החמישי ואחיו נשלחים למצודת לונדון שם יוכל ריצ'רד "להגן" עליהם.

בעזרתו של בן דודו בקינגהם, ריצ'רד מתחיל במסע יחסי ציבור על מנת להציג עצמו כמועמד המתאים ביותר לכתר. הוא מציג עצמו כצנוע, מסור, וללא רצון לגדולה. לורד הייסטינגס, המתנגד לריצ'רד, נעצר ומוצא-להורג באשמת שווא. שאר האצילים משודלים לקבל את ריצ'רד כמלכם, למרות העובדה שאחייניו הם הבאים בקו המלוכה.

בעקבות מעמדו החדש, ריצ'רד מרגיש בנוח להיפטר מאחייניו. בקינגהם דורש מריצ'רד מענק קרקעות בתמורה לרצח האחיינים, אולם ריצ'רד מסרב, דבר הגורם לבקינגהם לחשוש לחייו. ככל שמסע הרציחות ממשיך, הפופולריות של ריצ'רד יורדת והוא נאלץ להלחם נגד מורדים. הראשון למרוד הוא בקינגהם, ואחריו הרוזן מריצ'מונד (הנרי השביעי מלך אנגליה). הצדדים הלוחמים נפגשים בקרב בוזוורת'. לפני הקרב ריצ'רד זוכה לביקור מרוחות האנשים שהיה אחראי למותם, וכולם אומרים לו להתייאש ולמות. ריצ'רד מתעורר וקורא לישו לעזור לו. הוא מבין שאין לו תומכים, וכי אפילו הוא שונא את עצמו. נראה כי בשעתו האחרונה ריצ'רד מנסה לכפר על עוונותיו וכי הוא מבין כי מעשיו היו רשעים. אולם הבנה זו באה מאוחר מדי.

בתחילת הקרב, ריצ'רד נושא נאום מוטיבציה לחיליו (ייתכן וריצ'רד היה מלך אנגליה האחרון שהוביל את אנשיו בקרב). לורד סטנלי (אביו החורג של הנרי השביעי) ואנשיו נוטשים את שדה הקרב ומשאירים את ריצ'רד בעמדה פגיעה. זמן קצר לאחר מכן, ריצ'רד נופל מסוסו וקורא "סוס! סוס! מלכותי בעד סוס!", אחד המשפטים המצוטטים ביותר מתוך המחזה. ריצ'רד נהרג, וריצ'מונד עולה לשלטון כהנרי השביעי. הנרי נושא לאישה את אליזבת בתו של אדוארד הרביעי בת לבית יורק, ובכך מביא לסוף מלחמות השושנים.

ריצ'רד ההיסטורי ודמותו במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייקספיר מתאר את ריצ'רד השלישי, ואת "שלטון הטרור" שלו, בצורה לא מחמיאה. היסטוריונים מודרניים מאמינים כי גרסתו של שייקספיר מעוותת את האמת ההיסטורית. כמובן, המחזות ה"היסטוריים" של שייקספיר לא נועדו לספק תיאור מדויק של העבר, אלא בידור. כמו במחזה מקבת', הרוע של ריצ'רד מוקצן על מנת להעצים את האפקט הדרמטי. בנוסף, שייקספיר המשיך מסורת של סופרים אחרים שגם הם הציגו את ריצ'רד כנבל. צורתו החיצונית של ריצ'רד גם היא מוקצנת. ציורים מתקופתו של ריצ'רד מראים אותו כאדם בריא, ולא כגיבן המכוער שמציגים שייקספיר ומקורותיו.

דויד גאריק כ-ריצ'רד השלישי, ציור של ג'ון דיקסון, 1772.

ייתכן והפיכתו של ריצ'רד לדמות הנבל בתקופה האליזבתנית קשורה למשפחת המלוכה באותה תקופה. אליזבת הראשונה, המלכה בזמנו של שייקספיר, הייתה נכדתו של הנרי השביעי, המלך שהיה בן לבית לנקסטר שהביס את המלך האחרון מבית יורק ושהחל את שושלת טיודור. סביר להניח כי המחזה של שייקספיר מציג את ריצ'רד בצורה שהביאה נחת למשפחת המלוכה.

המקור העיקרי למחזה היה התיעוד של רפאל הולינשד, אולם סביר להניח ששייקספיר הושפע רבות גם מספרו של תומאס מור, "היסטוריה של המלך ריצ'רד השלישי" שהוצא לאור על ידי ג'ון רסטל לאחר מותו של מור. רסטל, גיסו של מור, איגד שני כתבי-יד, האחד באנגלית והשני בלאטינית, לתוך מהדורה אחת. עבודתו של מור אינה היסטורית במובן המודרני. זוהי יצירה סיפרותית הכוללת כמות זהה של אמת ודמיון. למור עמדו מקורות רבים, רובם עוינים למשטר הישן. אולם המקור העיקרי של מור, כמו שייקספיר, היה הדמיון: מעל שליש מהנאומים בספרו מומצאים.

"ריצ'רד השלישי" היינו פסגת המחזות של שייקספיר אודות מלחמות השושנים. בהנרי השישי חלק שני ובהנרי השישי חלק שלישי, שייקספיר החל בעיצוב דמותו האכזרית של ריצ'רד. דמות זו מוקצנת בבירור, שכן היה זה בלתי אפשרי לריצ'רד ההיסטורי לשאת חלק בכל האירועים שיוחסו לו במחזות. למשל, במחזותיו של שייקספיר, ריצ'רד משתתף בקרבות שהתרחשו בזמן שריצ'רד ההיסטורי היה ילד.

מבחינה דרמטית, דמותו של ריצ'רד משתנה בצורה משמעותית תוך כדי המחזה. ב"חצי" הראשון של המחזה, הקהל נחשף למעין אנטי גיבור הגורם למהומה ונהנה ממעשיו. אולם לאחר הכתרתו למלך, אישיותו משתנה. הוא פועל נגד בקינגהם הלויאלי, נופל קורבן לפקפוק בעצמו, ורואה צללים ומראות של אבדון בכל מקום.

שיקספיר נוטה לעצב דמויות היסטוריות על פי הצרכים התיאטרלים של המחזה. כך גם במחזה זה. המלכה מרגרט לא שרדה לראות את ריצ'רד עולה לכס המלוכה. הכללתה במחזה נובעת ממניעים דרמטים בלבד, על מנת לספק התרעה לדמויות האחרות על אישיותו האמיתית של ריצ'רד. כמו כן, היא משמשת את שייקספיר כמקהלה בעודה מספרת לקהל על הטרגדיות שנבעו ממעשיו של ריצ'רד.

באופן מפתיע, שייקספיר משמיט את העובדה שלריצ'רד היה בן שמת בילדותו. עובדה זו הייתה יכולה לשמש כהוכחה נוספת שריצ'רד פעל נגד הרצון האלוהי, וכי מות בנו היינו מעשה תגמול כל הרג ילדיו של אדוארד.

אלמנטים קומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות האלימות הרבה במחזה ודמותו המרושעת של ריצ'רד, שייקספיר מצליח להחדיר למחזה מידה רבה של חומר קומי. מידה רבה של הומור נובעת מההבדל בין מה שהקהל יודע אודות ריצ'רד ובין איך שריצ'רד מנסה להציג את עצמו. למשל, במערכה השלישית סצנה ראשונה, ריצ'רד נאלץ להיות "נחמד" לדוכס יורק הצעיר והלעגן. דוגמאות נוספות הן הצדקתו את מותו של הייסטינגס, ותגובתו להצעה לקבל את כתר המלכות.

ריצ'רד מספק הערות שנונות בעודו מנתח את הקורה סביבו, כפי שהוא מעיר בעודו מתכננן לשאת לאישה את ביתה של המלכה אליזבת':

"Murder her brothers, then marry her; Uncertain way of gain...."

עיבודים קולנועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הקולנועית המפורסמת ביותר היא זו של לורנס אוליבייה בשנת 1955. הופעתו הייחודית הייתה למקור השראה לקומיקאים רבים, כגון פיטר קוק ופיטר סלרס (ששאף בעצמו לשחק את ריצ'רד).

בשנת 1995 כיכב איאן מק'קלן בגרסה מקוצרת של המחזה. בסרט זה העלילה מתרחשת באנגליה פשיסטית בשנות ה-30.

בשנת 1996 כיכב אל פצ'ינו בסרט התיעודי "מחפשים את ריצ'רד".

הדמויות במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המלך אדוארד הרביעי
  • אדוארד (בנו, נסיך ויילס)
  • ריצ'רד (בנו, דוכס יורק)
  • ג'ורג' (דוכס קלארנס, אחי המלך)
  • ריצ'רד (הדוכס של גלוסטר, אחי המלך. לאחר מות אדוארד, ריצ'רד השלישי מלך אנגליה)
  • בנו הקטן של קלארנס
  • הנרי (הרוזן של ריצ'מונד. לאחר מות ריצ'רד השלישי, הנרי השביעי מלך אנגליה)
  • קרדינל בואוצ'ר (הארכיבישוף של קנטרברי)
  • תומס רוטרהם (הארכיבישוף של יורק)
  • ג'ון מורטון(הבישוף של אלי)
  • הדוכס בקינגהם
  • הדוכס נורפוק
  • הרוזן סרי (בנו)
  • הרוזן ריברז (אחי המלכה אליזבת')
  • המרקיז דורסט (בנה של אליזבת')
  • לורד גרי (בנה של אליזבת')
  • הרוזן מאוקספורד
  • לורד הייסטינגס
  • לורד סטנלי (המכונה גם הרוזן של דרבי)
  • לורד לובל
  • סר תומאס ווגן
  • סר ריצ'רד רדקליף
  • סר ויליאם קטסבי
  • סר ג'יימס טירל
  • סר ג'יימס בלאנט
  • סר וולטר הרברט
  • סר רוברט ברקנברי (שר המצודה)
  • כריסטופר ארסוויק (כומר)
  • טרסל (בן פמלייתה של אן)
  • ברקלי (בן פמלייתה של אן)
  • שר העיר לונדון (שריף וילטשיר)
  • אליזבת' (אשת המלך אדוארד הרביעי)
  • מרגרט (אלמנת המלך הנרי השישי)
  • הדוכסית של יורק (אם המלך אדוארד, בן הנרי השישי)
  • ליידי אן (אשת אדוארד בן הנרי השישי ,לאחר מותו של אדוארד נישאת לריצ'רד השלישי)
  • ביתו הקטנה של קלארנס (מרגרט פלנטג'נט)
  • רוצח א'
  • רוצח ב'
  • משרת
  • לבלר
  • לורדים
  • אנשי החצר
  • שליחים
  • אזרחים
  • רוחות הנרצחים על ידי ריצ'רד השלישי
  • חיילים
  • כרוז

המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה ריצ'רד השלישי הועלה מספר פעמים על במות ישראל. המחזה הוצג לראשונה בעברית בתיאטרון חיפה ב-1966, בבימויו של יוסף מילוא וזכה להצלחה רבה.

ב-1967 הועלה בתיאטרון האהל.

ב-27 בנובמבר 1976 העלה תיאטרון הבימה הפקה של המחזה בתרגומו של זעילא לאפר ונוסח של תרצה אתר. במאי ההפקה היה דוד לוין. את ריצ'רד שיחק שלמה בר-שביט.

התיאטרון הקאמרי העלה את המחזה ב-17 באוקטובר 1992, בבימויו של עמרי ניצן. הפקה זו השתמשה בתרגום חדש מאת מאיר ויזלטיר. [1]

גרסה נוספת של המחזה באותו תרגום הועלתה בשנת 2008 בתיאטרון תמונע.

התיאטרון הקאמרי העלה את המחזה ב-10 ביולי 2012 בבימויו של ארתור קוגן, בתרגום מאיר ויזלטיר. את ריצ'רד שיחק איתי טיראן.

ב-09 במאי 2013 זכה המחזה בישראל בפרס התיאטרון הישראלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]