ריקי שלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלח ויונה אליאן על סט הסרט "החורף האחרון", (צילם יוני המנחם, מרץ 1982)
שלח על סט בבית ספר לבימוי טלוויזיה ניו יורק 1971
מתוך הסרט "לוחמי החופש" של ריקי שלח, אפריקה, 1986
פעלול בסרט "לוחמי החופש", אפריקה, 1986
הליקופטר במצב טיסה בסרט "לוחמי החופש", טרום תקופת האפקטים הדיגיטליים
שחזור חזרת שבויי מלחמת יום הכיפורים מתוך הסרט "החורף האחרון" של ריקי שלח
שלח מביים את פיטר פונדה
שלח וסטיבן מכט

ריקי שלח (נולד בבולגריה ב-4 באוגוסט 1944), מפיק ובמאי סרטים ישראלי, ממייסדי האקדמיה הישראלית לקולנוע ויושב ראש הראשון שלה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקי שלח נולד בבולגריה, עלה עם הוריו לישראל בהיותו בן ארבע וגדל ברמת-גן. הוריו, לילי וניסים, הגיעו ממשפחה עשירה ובישראל הפכו לאנשים קשי יום. אהבתו לקולנוע צמחה מגיל צעיר, על הגבעה בגן אברהם ברמת-גן היה מטפס עם חבריו על העץ והם היו צופים בסרטי הקולנוע שהוקרנו באמפיתיאטרון הסמוך.

למד סוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן נסע לארצות הברית ולמד בבית הספר לבימוי והפקת טלוויזיה RCA Studio School בניו יורק, שנתיים מעליו למד יהורם גאון. כששב לישראל שימש כעוזר במאי של במאים ישראלים רבים, בהם מנחם גולן (בכמה סרטים, ביניהם "מבצע יונתן" מ-1977), יואל זילברג וזאב רווח. כמו כן היה עוזר במאי של במאים זרים שהגיעו לישראל, כגון ריצ'רד דונר, פיטר קולינסון וויליאם פרידקין. בהתחלה כעוזר שלישי ורביעי, ועם הזמן כעוזר ראשון לבמאים ישראליים, אחר-כך עבר לניהול הפקה, בשלב הבא נהיה לבמאי ולמפיק.

בשנת 1990 הקים שלח עם אחרים את "האקדמיה הישראלית לקולנוע" וכיהן כיושב ראש הראשון שלה, עד לשנת 1993. הוא יושב בוועד המנהל שלה מאז ועד היום. עד להקמת האקדמיה לקולנוע, מדי שנה הייתה ועדה מטעם משרד התמ"ת שהייתה בוחרת את הסרט שהיה מייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. משרד התמ"ת היה עורך טקס ומכריז על כך. ב-1989 התקיים טקס כזה בקולנוע שחף והטקס היה לדעתו של שלח מביך, וגם שינוי תהליך הבחירה חייב מעבר לתהליך שקוף ופתוח שבסופו ייבחר הסרט שהוא לדעת רוב אנשי הקולנוע בארץ הסרט הטוב ביותר ולא הסרט שוועדה כזו או אחרת חושבת שחברי האקדמיה האמריקאית יואהבו. שלח גמר אומר שבפעם הבאה שטקס כזה ייערך יהיה תחת כנפיה של אקדמיה ישראלית לקולנוע שתבחר בסרט הראוי. שלח התחיל בשכנוע הגופים השונים, בין האנשים שסייעו לו מיד היו יורם גולן, האחראי דאז על הקולנוע מטעם משרד התמ"ת ואלון גרבוז מנהל סינמטק תל אביב.

בשנת 1995 כיהן שנה כיושב ראש "איגוד הבמאים הישראלי".

ריקי שלח הוא אלמן, היה נשוי לחן סדן, לו שתי בנות משותפות ובן מנישואיה הראשונים של אשתו. ב-2015 עלה למסכים סרטו "טוביאנסקי" אודות ההוצאה להורג הראשונה והאחרונה של איש-צבא ישראלי, פרשה סמויה מתקופת קום המדינה. הביקורת קטלה את הסרט והוא ירד במהרה מהמסכים. בסוף 2015 החל להכין סרט על פרשת המרגל פולארד,עם הסופר צבי עמית[1].

אודות חלק מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טוביאנסקי" (2015) - 88 דק'.

אודות ההוצאה להורג הראשונה והאחרונה של איש-צבא ישראלי, מאיר טוביאנסקי. פרשה סמויה מתקופת קום המדינה. הביקורת קטלה את הסרט והוא ירד במהרה מהמסכים. שיחקו בסרט: עוז זהבי, מיכה סלקטר, מיקי לאון, עידו מוסרי, שירה קצנלנבוגן, אורי פפר, מרינה שויף, רוני בליץ, אלדד פריבס, פולי רשף ויהודה ברקן.

"אילוף הגוררת" (2014) - 80 דקות (במאי)

קומדיה תיעודית. שלח בשיתוף תמי ברנשטיין ופולי רשף ראיינו 48 נשים מפורסמות: שחקניות, זמרות, דוגמניות ונשות עסקים וביקשו מהן לספר את הבדיחה הכי שוביניסטית שהן מכירות. הדבר הוביל לדיון על מערכות יחסים, נשים, גברים, שוביניזם, פמיניזם ועוד, מאד מצחיק ורציני. הסרט יצא לבתי הקולנוע בסוף 2012 והיה מועמד לפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2013.

"אלטלנה" (2008) - מיני סדרה של 3 פרקים, במאי אלי כהן

(מפיק בסיוע קרן מקור) פחות מחודש לאחר הקמת המדינה נודע למערכת הביטחון ולראש הממשלה, דוד בן-גוריון, כי אוניה ועליה קרוב לאלף עולים, נשק ותחמושת בהיקפים גדולים, הפליגה מחוף צרפת לישראל. סיכומים בן האצ"ל ונציגי משרד הביטחון קבעו כי הנשק והתחמושת יימסרו לצה"ל ורק 20% מהם יועברו לידי האצ"ל הנלחם בירושלים אשר עדיין לא נכללה בתחומי המדינה. כשהגיעה האוניה התברר כי הנהגת האצ"ל, עם מנחם בגין בראשה ועמיחי פאגלין כאופוזיציונר ראשי בתוכה דורשים שהנשק יחולק בעיקר לגדודי האצ"ל. האצ"ל החל בפריקת האוניה בחוף ויתקין, האזור כולו הוקף בטבעת של חיילי צה"ל אשר הטילו מצור על אנשי האצ"ל ועד מהרה פרצו ביניהם חילופי אש ונהרגו הלוחמים הראשונים. עם החרפת העימות הוברח בגין לאוניה והיא פנתה לכיוון ת"א ושם מול חוף פרישמן התפתח קרב עקוב מדם שהסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים בפקודת בן-גוריון להפציץ את האוניה.

בקרב שהתפתח בין החיילים שעל החוף לבין אנשי האצ"ל ובאירועים סביב האוניה ובפיצוצה נהרגו 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל.

הסרט מטיל את האשמה על שני המנהיגים כאחד. מצד אחד בן-גוריון אשר בעילה של ממלכתיות מרשה לעצמו להפציץ אוניה שיש עליה מלבד הנשק והתחמושת הכה נחוצים לצה"ל המתהווה, גם למעלה מ-900 עולים חדשים ואנשי צוות. מתוך אותה עילה של ממלכתיות מסרב בן-גוריון בעיקשות מיותרת להיכנס למשא ומתן עם האצ"ל. תוצאות התעקשותו 19 הרוגים. התנפלותו של בן-גוריון על האלטלנה תסייע לו רבות זמן מה אחר כך לפרק את הפלמ"ח. בגין מן הצד השני, צעיר מבן-גוריון ב-27 שנים איננו שולט באנשיו באירופה ולא יודע על יציאת האוניה לדרך. הוא נתקל בתוך כדי האירוע במיני מרד ונאלץ לקבל את התפטרותו של אחד מבחיר קציניו. הוא נסחף אחרי אנשיו ומתעקש על נשק לירושלים הדבר איננו עוזר בהדברות עם הצד שכנגד.

"שתי דקות מפארדיס" (2002) - סרט טלוויזיה לHOT3, במאי: דני סירקין

קומדיה על יחסי יהודים-ערבים. יולי גרוס (אפרת בוימולד) שמתגוררת בזכרון יעקב מחליטה להתמרד נגד הוריה שאינם מתרגשים משיגיונות נעוריה. היא פוגשת את אמיר (הישאם סולימאן) הערבי בן ה-18 מפרדיס הסמוכה, הם מתיידדים והורי שני הצדדים מתנגדים לקשר בחושבם שמדובר בקשר רומנטי. היא עוזבת אותו כשרואה שהניסיון שלה הצליח, אבל אז אמיר מתחיל לחזר אחריה והיא מתאהבת בו. עוד שיחקו בסרט: שמואל וילוז'ני ונולי עומר.

"חצוצרה בוואדי" (2001) - 94 דק', במאים סלבה צ'פלין ולינה צ'פלין

על פי הרומן מאת סמי מיכאל (מפיק) סיפור אהבה בלתי אפשרי בין עולה חדש מרוסיה לבין בחורה ערביה מחיפה. שני חריגים במציאות הישראלית של טרום מלחמת לבנון הראשונה.

"גופה בחולות" (1999) - סרט טלוויזיה לHOT3.

שלח הפיק וביים במימון קרן מקור. סרט על הרצח של אליהו גלעדי, שהיה, לאחר הירצחו של אברהם שטרן-יאיר, לצד ישראל אלדד שייב, יצחק שמיר ונתן ילין-מור – אחד מארבעת מנהיגי הלח"י. בשלב מסוים יצחק שמיר נתן הוראה להרוג אותו. שמיר כמעט ולא התייחס לכך בראיונות שנתן, אלא אמר שגלעדי לא היה טוב למחתרת כי רצה, בין היתר, שנשים יהודיות תשמשנה כזונות בקרב הבריטים וכך תאסופנה ידיעות, הוא רצה לשדוד את עשירי חיפה על מנת לממן את המחתרת ועוד כהנה וכהנה. יעקב בנאי, הביוגרף של הלח"י מספר בספרו על כך ששמיר נתן את ההוראה להרוג את גלעדי ומי שכתב את ההקדמה לספר היה יצחק שמיר. הסרט מתאר עימות דמיוני עם העבר בשנה שיצחק שמיר מגיע לכס ראש הממשלה.

"לנצח עם מיקי ברקוביץ'" (2004) 76 דקות במאי אורי ענבר

סרט ילדים פמיניסטי. מספר על ילדה בשם מיכל (מיקי) ברקוביץ', שמנסה להתקבל לנבחרת כדורסל בנים בבית הספר. לעזרתה נחלץ כוכב עבר שבעקבות תאונה הפך לנכה המרותק לכיסא גלגלים. משחקים בסרט מיקי ברקוביץ' (האמיתי), נוי גור, אורנה בנאי, רמי הויברגר, ובר פאלי.

"עכשיו או לעולם לא" (2005) 82 דקות במאי איתן לונדנר

הסרט עוסק בששת החודשים המאד דרמטיים שלפני הכרזת המדינה בין ה-29 בנובמבר 1947, החלטת באומות המאוחדות ועד ל-14 במאי 1948 יום הכרזה העצמאות. הסרט מתאר את ההתלבטות של דוד בן-גוריון אם להכריז על הקמת המדינה לאחר ביטול המנדט ועזיבת הבריטים, לנוכח האיום של פלישת צבאות ערב. זוהי הפעם היחידה שטקס הכרזת המדינה שוחזר ברמה פרטנית כזו, עם ניצבים ושחקנים הדומים בחזותם לחברי מועצת המדינה הזמנית, באולם מוזיאון תל אביב, בבית דיזנגוף. הופק בסיוע קרן מקור. משחקים בסרט בין השאר יוסי קנץ, רבקה נוימן, ז'אק כהן, ליאת גורן, ימית סול ויגאל זקס.

"רסיסי אהבה" (2011) 94 דקות במאי נסים נוטריקה

בשלהי שנות השישים בירושלים סמי מבלה את עיתותיו במשחקי קלפים וברומן מחוץ לנישואים עם דינה, רווקה בעלת ממון. בן אחד שלהם נעשה אילם מבחירה, האחר מתגייס לצה"ל, הבת הולכת להתגורר בקיבוץ ובן אחר שקוע בלימודים לבר-מצווה. מלכה אשתו מנסה לשמור על אחדות המשפחה. סמי נעזר בסיועה הכספי של דינה, רוכש מועדון לילה, מסתבך ונכנס לכלא. באותה עת שותפו של הבעל וניצול השואה, מחזר אחרי אשתו. מבוסס על ספור חייו של הבמאי ומשחקים בו בין היתר יחזקאל לזרוב, ריימונד אמסלם, ערן בן-זאב, עדנה בליליוס ורבקה בכר.

הפקה (סרטים וסדרות נוספים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקי שלח כבמאי (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]