ריק לאציו
 | |||||
| לידה |
13 במרץ 1958 (בן 66) אמיטוויל, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | אנריקו אנתוני לאציו | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | מכללת ואסאר, האוניברסיטה האמריקאית | ||||
| עיסוק | משפטן, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
| חתימה |
  | ||||
  | |||||
אנריקו אנתוני לאציו (באנגלית: Enrico Anthony Lazio; נולד ב-13 במרץ 1958) הוא פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1993–2001, מטעם מחוז הקונגרס השני של מדינת ניו יורק. לאציו התפרסם ברמה הלאומית בעקבות היותו מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות לסנאט של ארצות הברית בניו יורק ב-2000, בהן הובס בידי מועמדת המפלגה הדמוקרטית והגברת הראשונה של ארצות הברית,הילרי קלינטון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאציו נולד בעיירה אמיטוויל שבמחוז סאפוק שבמדינת ניו יורק. הוריו היו אוליב (לבית כריסטנסן) ואנתוני לאציו. אביו היה הבעלים של חנות חלקי חילוף לרכב. אביו היה ממוצא איטלקי וסביו מצד אמו היגרו לאמריקה מדנמרק. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון איסליפ ב-1976. ב-1980 היה לבוגר מכללת ואסר, ואת התואר הראשון שלו במשפטים (Juris Doctor) קיבל ממכללת המשפטים של וושינגטון באוניברסיטה האמריקאית שר שוכנת בוושינגטון הבירה. לפני שנבחר אל הקונגרס של ארצות הברית, לאציו מונה לעוזרו הביצועי של התובע המחוזי במחוז סאפוק ב-1987, ובשנים 1990–1993 כיהן בבית המחוקקים של מחוז סאפוק.
לאציו ייצג את מחוז הקונגרס השני של מדינת ניו יורק בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית. הוא נבחר לראשונה לבית הנבחרים ב-1992 כשניצח בבחירות את חבר בית הנבחרים המכהן תומאס דאוני, שייצג את מחוז הקונגרס השני בבית הנבחרים זה שמונה עשרה שנים. לאציו כיהן בבית הנבחרים במשך ארבע תקופות כהונה בשנים 1993–2001.
בקונגרס, לאציו שימש כסגן מצליף הרוב, עוזר מנהיג הרוב, וכיושב ראש ועדת המשנה לדיור והזדמנות קהילתית של ועדת הבנקאות של בית הנבחרים. לאציו נחשב לרפובליקני המתון המשפיע ביותר בהנהגה הרפובליקנית השמרנית. מימיו הראשונים בקונגרס, לאציו הפך את נושא הדיו לאחד מהנושאים העיקריים בהם התעסק. כמנהיג ועדת המשנה לדיור הוא גיבש את חוק איכות השיכון והאחריות לשנת 1998, המהווה את החקיקה המשמעותית ביותר בחקיקת הרפורמה בדיור זה 60 שנה. כאשר הנשיא ביל קלינטון חתם על החוק, אמר לאציו כי הנשיא הפך את נקודת הציון ברפורמת הדיור למציאות. ההישגים החקיקתיים של לאציו בתחום הדיור כללו גם את חוק סיוע השיכון לעמים ילידים ביבשת אמריקה ב-1996. מכוח החוק נוצרה חטיבה חדשה במחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית, אשר שילבה מספר תוכניות קיימות לתוכנית-על אחת המעניקה מחויבות לשיכון עמים ילידים.
כמו כן, לאציו פעל להענקת מדליית הכבוד לנשיא ארצות הברית לשעבר תאודור רוזוולט על חלקו בקרב גבעת סן חואן במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד. הקונגרס העביר בסופו של דבר חקיקה המפצירה בנשיא לעטר את רוזוולט המנוח במדליה, והנשיא קלינטון העניק לו את המדליה בינואר 2001. לאציו נתן את חסותו לחוק משנת 2000 המנחה את התובע הכללי של ארצות הברית לבחון מחדש את מעצרים של איטלקים באמריקה על פעולותיהם במלחמת העולם השנייה. נוסף על חברותו בוועדת השירותים הפיננסיים של בית הנבחרים, היה לאציו חבר בוועדת האנרגיה והמסחר, ובוועדה הנשיאותית המייעצת לנכסי השואה.
ב-2000, לאחר שראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני הודיע על פרישתו מהמירוץ לסנאט של ארצות הברית לשם החלפתו של דניאל פטריק מויניהאן הפורש, הודיע לאציו על התמודדותו מטעם המפלגה הרפובליקנית ובבחירות הכלליות הפסיד לגברת הראשונה של ארצות הברית, הילרי קלינטון. מסע הבחירות משך ועורר תשומת לב ודיונים לאומיים. במהלך עימות הבחירות שנערך בספטמבר-13 בספטמבר 2000, עשה לאציו טעות מטופשת שהרסה את סיכוייו להצליח בעימות לאחר שדומה היה שפלש למרחבה האישי של קלינטון ודיבר אליה בגסות. הוא ביקר בחריפות את קלינטון על כספי מימון הבחירות הנרחבים שהוזרמו אל הוועדה הדמוקרטית הלאומית, וקרא לה לאסור על המטה שלה לקבל המחאות גדולות של המפלגה הדמוקרטית[1]. הילרי ניסתה להשיב לדבריו, אך לאציו קטע את דבריה שוב ושוב ונפנף במסמך נייר שאותה כינה "אמנת ניו יורק נגד מימון בחירות עקיף". הוא נטש את דוכן הנואמים שלו, צעד אל עבר קלינטון ודחף את הנייר לעברה, אך הילרי סירבה לחתום עליו. בשלב זה לאציו התקרב להילרי עוד יותר, הצליף במסמך לנגד עיניה וצעק: "כאן, תחתמי מיד!"[1]. לאציו הוסיף למאן ללחיצת היד של הילרי, ויממה לאחר העימות העיתונות קבעה שקלינטון ניצחה בעימות. לניצחונה של הילרי בעימות תרמה העובדה כי בוחרות רבות סלדו מהדרך הברוטלית בה בחר לאציו להופיע בעימות[1].
הוא סיים את כהונתו בבית הנבחרים בראשית ינואר 2001, ומאז החל לעבוד במגזר הפרטי. ב-2010 התמודד למועמדות המפלגה הרפובליקנית לתפקיד מושל ניו יורק, אך הפסיד לקארל פאלדינו. מאז 2012 עוסק לאציו בעריכת דין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריק לאציו באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)