רישיון נשק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רישיון נשק (הידוע גם בשם רישיון כלי ירייה) הוא רישיון או היתר שניתן על ידי מוסדות מסוימים (בדרך כלל על ידי המשטרה) של מדינה (לעיתים מחוז או עיר), המאפשר לבעל הרישיון לקנות, להחזיק, ובעת הצורך לעשות שימוש בכלי נשק (לרוב מדובר בנשק חם). לרוב מחזיק הרישיון כפוף למספר תנאים או הגבלות, במיוחד בכל הנוגע לדרישות אחסון או השלמת מטווחים וקורס בטיחות בנשק, כמו גם במרבית המדינות נעשות בדיקות רקע פסיכולוגיות ופליליות מקיפות בטרם ניתן הרישיון. המחזיק ברישיון נשק לרוב לא יוכל להיכנס עם נשקו לכל מקום בשטח הריבוני של המדינה בה הונפק לו הרישיון. הרישיונות מונפקים בהתאם למדיניות בקרת הנשק המקומית.

היקף ההיתר או הרישיון משתנה בהתאם לסוג הנשק ו\או הפעילות שלשמה נדרש הנשק. לדוגמה, רישיון עשוי לאפשר לבעליו לעסוק בציד, קליעה למטרה או לאפשר לבעליו להחזיק בנשק להגנה עצמית, לשאת נשק מוסתר, או להפעיל עסק (להיות סוחר נשק או נשק במקצועו). רובים, רובי ציד, אקדחים עשויים לדרוש רישיונות נפרדים (תלוי בשיפוט של המדינה או המחוז המנפיק). בצה"ל, אלו שמורשים להוציא רישיון לכלי אקדח אלו קצינים בצה"ל מדרגת סגן ומעלה ונגדים מדרגת רס"ר ומעלה (כולל מקבילים גם בעולם הביטחון), ומפקדים קרביים שהיו בצה"ל ברובאי 08. בנוסף גם יוצאי יחידות קרביות, לוחמים לשעבר שהשתחררו רובאי 07 (חיל רגלים, חיל הנדסה קרבית) כיום גם הם מורשים להוציא.

רישיון נשק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הוראות חוק כלי הירייה, תש"ט-1949, החזקת כלי ירייה במדינת ישראל – אינה זכות מוקנית לאזרח, אלא מתאפשרת רק לאחר קבלת רישיון מאת הרשות המוסמכת, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק: "הרשות המוסמכת - פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר". העונש המקסימלי בישראל על נשיאת נשק ללא היתר הוא שבע שנות מאסר. קבלת רישיון לכלי ירייה מותנית בעמידה בתבחינים (קריטריונים), הנקבעים על ידי השר לביטחון הפנים בתאום עם גורמי הביטחון. תבחינים (קריטריונים) אלה כוללים דרישות סף, ביניהן הדרישה לעמוד באחת מן העילות המפורטות להלן. רשימת העילות המפורטת הזו היא סגורה וממצה, ולא ניתן לקבל רישיון פרטי או הרשאה להחזקתו או נשיאתו של כלי ירייה אלא בעילה של אחד מרשימת העילות הסגורה הכוללת בין השאר מגורים ועבודה ביישוב מזכה, עבודה בתפקידים שונים, רקע צבאי ועוד. אדם המחזיק ברישיון נשק מחויב לעמוד בדרישות סף מסוימות. בין השאר יכולת תקשורת בעברית וכשירות רפואית.[1]

במקרה של שלילת רישיון נשק, אי חידושו או ביטולו ניתן להגיש ערר לגוף אותו השר לביטחון פנים הסמיך לנושא. במקרה בו הערר נדחה, ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית הדין לעניינים מנהליים.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.