רכבות סטדלר

רכבות סטדלר
Stadler Rail AG
נתונים כלליים
בורסה	בורסה לניירות ערך בציריך (SRAIL)
על שם	Ernst Stadler
מייסדים	Ernst Stadler
תקופת הפעילות	1942–הווה (כ־83 שנים)
מיקום המטה	שווייץ
בעלות	ציבורית
ענפי תעשייה	תחבורה
מוצרים עיקריים	רכב מסילתי
הכנסות	3,610,000,000 פרנק שווייצרי (נכון ל־2023)
עובדים	13,944 (נכון ל־2022)
	www.stadlerrail.com

רכבות סטדלר (באנגלית: Stadler Rail AG) היא יצרנית שווייצרית של רכבות וציוד מסילתי עם דגש על רכבות אזוריות קרנועים רכבות קלות וחשמליות, אך גם רכבות תחתיות, רכבות מהירות, רכבות בין-עירוניות ורכבות שינה. בנוסף היא מייצרת מוצרי נישה, כגון ציוד לרכבת גלגלי שיניים. מטה סטדלר ממוקם בבוסנאנג, שווייץ. נכון ל-2023 החברה מעסיקה 13,900 עובדים.^[1]

החברה מחזיקה בכחמישים חברות בנות ב-23 מדינות^[2] ביניהם אלג'יריה, גרמניה, איטליה, הולנד, אוסטריה, פולין, שווייץ, ספרד, צ'כיה, הונגריה, בלארוס וארצות הברית.

היסטוריה

סטדלר רכבות נוסדה במקור כחברת הנדסה על ידי ארנסט שטדלר (1908–1981) בשנת 1942.^[3] שלוש שנים לאחר מכן, החלה החברה לייצר את הקטרים הראשונים שלה, ובניית סוללות חשמליות ודיזל. לאורך רוב קיומה של סטדלר, היא פעלה כעסק משפחתי קטן יחסית המבוסס כולו בשווייץ, והתמקד באופן מסורתי בייצור רכבות בהתאמה אישית עבור לקוחותיה. בסיס הלקוחות היה בדרך כלל בשווקים קטנים ונישתיים כגון מפעילי רכבות הרים צרות, ולא אלו המפעילים מסילות רכבת המוניות. לאחר מותו של ארנסט שטדלר ב-1981, אשתו השנייה אירמה, נכנסה לתפקיד המנכ"ל.^[4] תחת כהונתה סטדלר נותרה יצרנית ציוד מתגלגל קטנה יחסית עד שנות ה-90. על פי הדיווחים, בעת ההיא היו לסטדלר רק 100 עובדים.^[3]

בסביבות 1984 החליטה סטדלר להתחיל בייצור של רכבות נוסעים בפעם הראשונה. בסיס הלקוחות שלה המשיך להתרחב שנה אחר שנה במהלך שני העשורים הבאים והיא הפכה לאחת מחברות ייצור הרכבות הצומחות והחדשניות ביותר באירופה תוך שהיא מתחרה בחברות הענק האירופיות כמו אלסטום וסימנס.^[3]

ב-1999, החזיקה סטדלר ב-67% אחוז במיזם משותף עם חברת הרכבות הגרמנית אדטרנץ לייצור ה־Regio-Shuttle RS1.^[3] עם זאת, בעקבות רכישת אדטרנץ על ידי בומברדייה ב-2001, הרגולטורים של האיחוד האירופי הכריח אותה למכור את קווי המוצרים האזוריים והרכבות קלות. כתוצאה מכך סטדלר השתלטה על 100% מהחברה ועל מפעל שלה בברלין, מה שסייע לה למצב את עצמה כשחקנית מרכזית בתחום.

במהלך 2005, נבנה מפעל הרכבה חדש בהונגריה, ואחד נוסף נבנה בפולין בשנה שלאחר מכן. שש שנים לאחר מכן, הוקם אתר ייצור שלישי בבלארוס.^[3] עד סוף 2019, לפי הדיווחים, החברה העסיקה יותר מ-7,000 עובדים במקומות שונים הפרוסים על פני 20 מדינות.

החברה גם צמחה באמצעות רכישות רבות, כגון רכישת החברה השווייצרית Winpro AG שבסיסה בווינטרתור ב-2005, Voith Rail Services מהולנד ב-2013, ו־Vossloh Rail Vehicles España SA מוולנסיה במהלך 2015. הם שולבו בתוך החברה, והרחיבו את מגוון המוצרים והשירותים המוצעים.

באפריל 2019, הונפקה סטדלר בבורסת SIX Swiss, כאשר 40% מוחזקים בידי מנכ"ל החברה לשעבר פיטר ספולהר (אנ').^[5] ^[6]

בעשורים האחורנים, תחום הרכבות קלות וקרונות מטרו הפכו לעיקר הפעילות של החברה. מפעילים שונים בגרמניה, נורווגיה ובריטניה אימצו את הרכבת קלה סטדלר ואריובאן של החברה, לצד החוזה הראשון שלה לרכבות תת-קרקעיות במהלך 2015.

בעקבות הבחירות לנשיאות בלארוס ב-2020 והפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, החליטה החברה להפחית את פעילותה בבלארוס שם החזיקה במפעל גדול. סטדלר העבירה ציוד וכוח אדם לפולין, שווייץ וארצות הברית אך הדירקטוריון החליט להשאיר את המפעל פעיל והדגיש כי החברה פועלת לפי החלטות בין-לאומיות של ארגונים בין-לאומיים כמו ה-OECD, האו"ם והאיחוד האירופי, אך המחויבות שלהם היא כלפי האנשים העובדים באתר, וקבעו כי סטדלר "משרת את הציבור ולא דיקטטורים".^[7] ^[8]

ציוד נייד

קרונועים


דגם	תיאור	מפעיל (ים)
SMILE	EMU במהירות גבוהה ורצפה נמוכה	חברת הרכבות הפדרלית השווייצרית ועוד^[9]
KISS	EMU דו קומתי	אארואקספרס, חברת הרכבות הממלכתית הבולגרית, דויטשה באן, סכרתוולס רקיניגזה, רכבות הונגריה, הרכבת הפדרלית האוסטרית, חברת הרכבות הפדרלית השווייצרית ועוד
FLIRT	יחידה גמישה להנעה חשמלית דיזל, דו-מצבית או מימן^[10]	רכבת בלארוס, דויטשה באן, רכבות הונגריה, טרנאיטליה, הרכבת הפינית ועוד
REGIO SHUTTLE	רכבת דיזל, מימן או סוללה לקווים מקומיים