רכס בשנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רכס בשנית
Bashanit Ridge.jpg
רכס בשנית מכיוון צפון-מערב
גובה 1,156
מיקום רמת הגולן בישראל
סוג הר הר געש
מספר הר געש -0300-03
קואורדינטות 33°3′54.84″N 35°50′39.87″E / 33.0652333°N 35.8444083°E / 33.0652333; 35.8444083
טורבינות רוח לייצור חשמל ברכס בשנית (חזקה) שברמת הגולן
תצפית לעבר סוריה מהר חזק

רכס בָּשָׁנִית (מכונה גם רכס חַזֵקָה) הוא רכס געשי במרכז קו התלים הישראלי שברמת הגולן, המשתרע הר בני רסן בצפון ועד הר עיקש בדרום. אורכו כ-7 ק"מ, רוחבו 2-3 קילומטרים וגובהו בין 900 ל-1,100 מטרים מעל פני הים. על הרכס 11 תלי געש שהגבוה ביניהם הוא הר חוזק, שגובהו 1,158 מטרים מעל פני הים.

מרבית הרכס נמצא בשטח ישראל. על מורדותיו המזרחיים של הרכס עובר קו הפסקת האש בין ישראל וסוריה. חלק משטחו מהווה את שמורת טבע "רכס בשנית" המשתרעת על-פני שטח של 11,298 דונם.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס בשנית נוצר לפני כ-100,000 שנה בחמישה שלבים של פעילות געשית: שלושה שלבים של נביעות לבה, וביניהן שני שלבים של פליטת פירוקלסטים. הרכס ניצב בכיוון צפון-צפון-מערב – דרום-דרום-מזרח, על קו הסדק הוולקני של שורת החרוטים המזרחית. הרכס בנוי משתי קומות: בבסיסו מצוי חרוט לבה בעל מדרונות מתונים, הנושא על גבו ובשיפוליו חרוטי אפר קטנים אחדים.

יחידות הסלע המרכיבות את הרכס שייכות לתצורת גולן והן כוללות בזלות מיחידת "בזלת עין זיוון" בתשתית הרכס, ו"סקוריה אודם" המרכיבה את חרוטי האפר, בדומה למרבית הרי הגעש בקו התילים הישראלי.

שלבי הבניה של רכס בשנית הם:[1]

  • קילוחי לבה אשר יצרו חרוט לבה שטוח ומתון יחסית.
  • פליטת פירוקלסטים אשר בסופם נוצרו שישה חרוטי אפר על חרוט הלבה (הר בני רסן, תל ביר עג'ם, תל עין עישה, הר בני צפת, הר עיקש ותל עבאס). ייתכן שנבנו חרוטים נוספים בשלב זה אך הם כוסו על ידי לבה משלב מאוחר יותר.
  • קילוח לבה נוסף אשר יצרה חרוט לבה שני על חרוט הלבה המקורי.
  • מחזור נוסף של פליטת פירוקלסטים במהלכם נוצרו חמשת חרוטי האפר הנותרים (הר קורטם, נ.ג 1110, הר חוזק, תל שעף אל כביר, תל א-סמקת)
  • מספר קילוחי לבה קטנים מחרוטי האפר.

היקף הפעילות ואופי בניית הרכס הקנה לו את רוחבו, גובהו ומבנהו המדורג.

התלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס בשנית מורכב מ-11 תלים, והם, מצפון לדרום:

  • הר בני רסן (בערבית תל אֶל-עַ'סָאנִיֶה: תל שבט העַ'סָאן), על שם שבט בדואי קדום ששכן בבשן. נקרא גם תל מומסייה כשם הכפר הנטוש למרגלותיו. 1,072 מטר מעל פני הים.
  • הר קורטם (בערבית: תל אֶל-חַ'רִיעָה) 1,108 מטר מעל פני הים.
  • נ.ג 1110 - כ-700 מטרים מדרום להר קורטם.
  • תל בִּיר עַגַ'ם כמו שם הכפר הצ'רקסי שממזרח לו (תל באר הפרסים), גובהו 1,062 מטר מעל פני הים.
  • הר חוזק (בערבית: תל חזאיקה - 'התל הקשה למעבר') - הגבוה בתלי הרכס, גובהו 1,158 מעל פני הים.
  • תֵל אֶ-שֻׁעַף אֶל כְּבִּיר (בערבית: תל הפסגה הגדולה), גובהו 1,118 מטר מעל פני הים.
  • תֵל עֵין עֵיְשָה (תל מעיין החיים) כשם הכפר הנטוש והמעיין למרגלותיו המערביים, גובהו 1,052 מטר מעל פני הים.
  • תֵל אֶ-סֻּמָקָת בגובה 1,018 מעל פני הים.
  • הר בני צפת (בערבית:תל אבו קטאיף - תל אבי הקטיפה), על שם בני העיר צפת שניסו להתיישב בכפר הסמוך רמת'ניה ב-1885. גובהו 965 מטר מעל פני הים.
  • הר עיקש (בערבית: תֵל עַכָּאשה) בגובה 1,026 מטר מעל פני הים.
  • תֵל עָבָּאס בגובה 987 מטר מעל פני הים.

הצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס בשנית מוכר כשמורת טבע. בחורש המכסה אותה ניתן למצוא את עצי אלון מצוי, אלון התולע, אלון התבור, אלה אטלנטית, אגס סורי, ושזיף הדוב. צומחים בו כמה מינים נדירים, כגון אירוס החרמון, אירוס הלבנון, כרכום דמשקאי, נורית קושטא, לוענית יריחו, חלמונית גדולה וסתוונית התשבץ.

יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מורדות רכס בשנית התקיימו מספר כפרים שהיו מיושבים לסירוגין בתקופות שונות. בתיהם בנויים אבן בזלת מקומית, וברבים מהם נמצאו פריטים ארכיטקטוניים וממצאים ארכאולוגיים נוספים המעידים על יישוב יהודי ונוצרי שהיה באזור בתקופה הרומית והביזנטית. באמצע המאה ה-19 התיישבו בכפרים צ'רקסים, שבאו לאזור מהקווקז בעידוד השלטון העות'מאני. במורדות המזרחיים, בצדו הסורי של הגבול, קיימים הכפרים בורייקה וביר אל-עג'ם. בצד הישראלי היו, עד מלחמת ששת הימים, הכפרים חרבת צרמן ועין זיוון בצפון, ומומסיה, עין עיישה וג'וּיזה במורדות המערביים. כיום נמצא מושב אלוני הבשן במרכז המורדות המערביים של הרכס, לא הרחק מחורבות ג'ויזה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דורון מור, התופעות הוולקניות ברמת הגולן, (מתוך) ארץ גולן והחרמון בעריכת אבי דגני ומשה ענבר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993.
  • אריה יצחקי, מדריך ישראל: חרמון, גולן, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דורון מור, הגולן - ארץ הרי הגעש, עמ' 171-173.