רכס גורדה
רכס גורדה (באנגלית: Gorda Ridge) או רכסי גורדה, הוא קו התפשטות והתפצלות טקטוני(אנ'), הממוקם כ-200 קילומטרים מול החוף הצפוני של קליפורניה ודרום אורגון. הקו שמשתרע מצפון-מזרח לדרום-מערב, אורכו כ-300 קילומטרים[1]. הרכס מחולק לשלושה חלקים: הרכס הצפוני, הרכס המרכזי והרכס הדרומי, הכולל את תעלת אסקנבה[2][א].
גאוגרפיה טקטונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכס גורדה עובר בכיוון צפון מזרח - דרום מערב, תחום בשני קצותיו על ידי שברי טרנספורמציה(אנ'): בקצה הדרומי, הרכס פוגש את שבר הטרנספורמציה מנדוסינו(אנ'), בעוד שהקצה הצפוני נוגע בשבר הטרנספורמציה בלאנקו(אנ'). ממזרח נמצא לוח גורדה, אשר יחד עם לוח חואן דה פוקה מצפון לו, מהווים חלק מלוח פרלון, שהיה פעם "מגה-לוח"[ב]. שני לוחות אוקייניים אלה נעים כעת מזרחה ביחס ללוח הצפון אמריקאי, נוחתים אל מתחת לו במה שמכונה אזור ההפחתה של קסקדיה[3]. ממערב ומדרום לרכס נמצא לוח האוקיינוס השקט, אשר נע כעת מערבה ביחס ללוח גורדה, ומתפצל ממנו[3]. רכס גורדה נוצר כתוצאה מהתפצלות הלוחות של האוקיינוס השקט ושל גורדה. שמונה הרי געש תת-ימיים, המכונים "הרי הים של הנשיא ג'קסון"(אנ'), ממוקמים על הלוח הפסיפי, כ-50 ק"מ מערבית לחלקו הצפוני של הרכס.
היסטוריה גאולוגית וכמות התנועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני כשלושים מיליון שנה, לוח פרלון החל לצנוח אל מתחת ללוח הצפון אמריקאי, וחילק את רכס פאראלון הפסיפי(אנ')[4]. חילוק זה יצר מיקרו-לוחות ורכסים חדשים, כולל לוח חואן דה פוקה ורכס חואן דה פוקה. ככל שלוח חואן דה פוקה המשיך לנחות אל מתחת ללוח הצפון אמריקאי, הוא גם התפצל, ויצר את לוח גורדה ורכס גורדה[4].
הלוח הפסיפי נע בכיוון צפון-מערב ביחס ללוח גורדה, ויוצר סטייה ממנו בקצב של 5 ס"מ בשנה בממוצע[5]. לוחות חואן דה פוקה וגורדה נעים מזרחה-צפון-מזרחה, ונוחתים אל מתחת ללוח הצפון אמריקני בקצב איטי בהרבה של 2.5 עד 3 ס"מ בשנה בממוצע. מכיוון שהרכס מחולק לשלושה חלקים נפרדים, לכל מקטע יש קצב התפשטות משלו. המקטע הצפוני הוא הצר ביותר, עם חלקים צרים ברוחב של עד 3 ק"מ, ובעל קצב ההתפשטות המהיר ביותר של 2.9 ס"מ בשנה[2]. המקטע המרכזי ברוחב של כ-10 ק"מ עם קצב התפשטות של 2.4 ס"מ בשנה[2]. המקטע הדרומי מכיל מקטעים ברוחב של עד 18 ק"מ, ובעל קצב ההתפשטות האיטי ביותר של 1.2 ס"מ בשנה[2].
רעידות אדמה וולקניזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל קרבתו של רכס גורדה לצומת המשולש של מנדוסינו(אנ'), האזור חווה כמות משמעותית של פעילות סייסמית. רוב הפעילות נראית על לוח גורדה, אולם חלקה מתרחשת על הרכס עצמו. רוב האירועים נוצרים עקב התפצלות הלוח הפסיפי ולוח גורדה. מאז 1983, היו כ-80 רעידות אדמה במגניטודה של 3 בסולם ריכטר במיקום זה מדי שנה[3]. מדובר במאפיין נוסף של רכס גורדה שדומה ב"התנהגותו" לרכס מרכז אוקייני (ראו הביאור הראשון בפרק "גאוגרפיה טקטונית" לעיל), שמתרחשות בו רעידות אדמה קטנות כגון אלה, לרוב[6].
ב-28 בפברואר 1996, חווה החלק הצפוני של רכס גורדה פרץ של פעילות סייסמית, שנמשך כשלושה שבועות[7]. במקביל לפעילות הסייסמית, התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות איטיות (1 עד 10 מ"ק/שנייה), שיצרו זרמים עבים של בזלת כריות(אנ'). בזלת כריות זו העבה ביותר בצפון, דבר המצביע על כך שהפעילות באזור זה נמשכה זמן רב יותר מזו שבחלקים אחרים של הרכס. נפח המאגמה המשוער שהתפרץ במהלך אירוע זה הוא כ-18x106 מ"ק, ויצר שכבה של קרום אוקייני חדש, בעובי ממוצע של 75 מטר[7].
עמק ביקוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלא כמו רוב הרכסים המרכז אוקייניים, לרכס גורדה יש עמק ביקוע גדול (בקיעה), הנראה בדרך כלל באזורים עם מרכזי התפשטות איטיים[7]. זה נגרם עקב הקרום האוקייני הדק במיוחד שמתחת לרכס, וטמפרטורות המעטפת קרירות יותר מאשר ברכסים תת-אוקייניים אחרים[8]. לרכס גורדה עומק ממוצע של 3000 מטר, כאשר בכמה מקומות מגיעים לעומק של 3500 מטר. קירות העמק תלולים, וברוב המקרים נותנים תבליט אנכי של מעל 1000 מטר[9]. קרקעית עמק הרכס הדרומי מולאה בכ-1000 מטר של משקעים מהשוליים היבשתיים, שרובם הובאו על ידי זרמי עכירות. עמק הרכס המרכזי מכיל בזלת חשופה, ועמק הרכס הצפוני מכסה מעט משקעים[1].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לצפייה בתעלת אסקנבה (בהיעדר ערך אודותיה, גם לא בוויקיפדיה האנגלית), בקצה הדרומי של רכס גורדה שגובל עם העתק מנדוסינו שניצב לתעלה ומדרום לה ראו כאן.
- ^ שברי טרנספורמציה שכאלה אופייניים לאזורי התפשטות/התפצלות כגון הרכס המרכז אוקייני שנמצא בכל האוקיינוסים הגדולים, לרבות הים האדום. ואכן, ניתן להתייחס לרכס גורדה כמעין רכס מרכז אוקייני קטן
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 A.G. Carey Jr. et al., 1990, Benthos of the Gorda Ridge Axial Valley (NE Pacific Ocean): Taxonomic Composition and Trends in Distribution, Progress in Oceanography 24: pp. 47-57
- ^ 1 2 3 4 Mark Woods, 1990, Master Event Relocation of Gorda Block Earthquakes: Implications for Deformation, Geophysical Research Letters 17: pp. 961-964 https://www.academia.edu/127608690/Master_event_relocation_of_Gorda_Block_earthquakes_Implications_for_deformation
- ^ 1 2 3 Anika Bergen, Juan de Fuca, Gorda, and explorer plates, Americastectonics
- ^ 1 2 C. L. Walker et al., 1996, Tectonic, Magmatic, Hydrothermal and Biological Segmentation of Mid-ocean Ridges. pp. 49-102, books.google
- ^ Caitlin Dempsey, What are the Three Plates that Make up the Mendocino Triple Junction?, Geography Realm, December 27, 2016
- ^ .Searle Roger, 2013. Mid-ocean ridges. New York: pp. 22-23
- ^ 1 2 3 William W. Chadwick Jr., et al., 1998, The 1996 Gorda Ridge Eruption: Geologic Mapping, Sidescan Sonar, and SeaBeam Comparison Results, Deep Sea Research Part II: Topical Studies in Oceanography 45: pp. 2547-2569
- ^ F. J. Vine, 1966, Spreading of the Ocean Floor: New Evidence, Science 154: pp. 1405-1415
- ^ Randolph Koski, The Escanaba Trough of Gorda Ridge: A Laboratory for Mineral-forming Processes, U.S.G.S.