רמדיוס וארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמדיוס וארו
רמדיוס וארו
לידה 16 בדצמבר 1908
אנחלס, מחוז ז'ירונה, הרסטורציה הספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוקטובר 1963 (בגיל 54)
מקסיקו סיטי, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה María de los Remedios Alicia Rodriga Varo y Uranga עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות של מדריד (1929) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
remediosvaro.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רמדיוס וארוספרדית: Remedios Varo Uranga;‏ 16 בדצמבר 19088 באוקטובר 1963) הייתה ציירת ספרדית-מקסיקנית סוריאליסטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וארו נולדה בשנת 1908 בעיר קטנה בשם אנג'לס שבפרובינציית ז'ירונה (קטלוניה) בצפון מזרח ספרד, ונקראה בשם מריה דה לוס רמדיוס אליסיה רודריגז' אי וארו (María de los Remedios Alicia Rodriga Varo y Uranga)[1].

רודריגו וארו אי צ'סאלבו ( Rodrigo Varo y Zajalvo), אביה של רמדיוס[1], היה מהנדס הידרולי והמשפחה נאלצה לנדוד למקומות שונים בספרד, בעקבות עבודותו והם הגיעו אף עד מרוקו[2].

אמה של וארו הייתה קתולית נאמנה והיוותה עמוד השידרה הרוחני של המשפחה. לעומת זאת, אביה של וארו היה אדם חופשי יותר בדעותיו[1]. בעודה ילדה, עודד אביה את כשרון הציור שלה ואיפשר לה להעתיק רישומים טכניים של עבודתו. כילדה אהבה רמדיוס וארו לקרוא ספרי הרפתקאות, במיוחד את ספריו של אלכסנדר דיומא, ז'ול וורן ואדגר אלן פו[3].

כשהתבגרה, התעניינה בעולם המיסטיקה, הפילוסופיה והמתמטיקה. השפעת השנים הראשונות הללו באו לידי ביטוי מאוחר יותר במוטיבים שונים ביצירותיה כגון – מכונות, ריהוט וחפצי אמנות. גם הארכיטקטורה הרומאית והגותית המיוחדת לאנג'לס באו לידי ביטוי בעבודותיה.[4]

את חינוכה הבסיסי קיבלה וארו, כמקובל בזמנו, במנזר. פרק חיים זה הגביר בה את הביקורתיות כלפי הדת, והיא דחתה והתמרדה באידאולוגיה עליה חונכה[4]. הרבה מציוריה משקפים מוטיבים מחייה במשפחה השמרנית ומהסביבה שהחניקה כל חופש מחשבה או יצירה ספונטנית[3]. בחייה כמו בציורים שלה וארו התעמתה עם הדת הפטריאכלית[2].

בשנת 1924 עברה המשפחה למדריד, שם וארו החלה ללמוד, בגיל 15, באקדמיה לאמנויות בסן ברנרדו ( Escuela de Bellas Artes) בשנת 1930 נישאה לחבר ללימודים, ג'רארדו ליזאראגה (Gerardo Lizárraga)[4] ויחד עברו לגור בפריז. נישואים אלו היוו אמצעי בריחה מהדת ומהסביבה המגבילה שבה חייתה[2].

לאחר שנה בפריז, עבר הזוג להתגורר בברצלונה שהיה מרכז האומנות האוונגרדית (Avant-garde ) באירופה. שם עבדה וארו בחברת פרסום. בשנת 1932 עזבה את בעלה הראשון, אך המשיכה לקיים אתו יחסי חברות במשך כל חייה[1].

בשנת 1935 השתתפה וארו בתערוכת רישום במדריד בה הציגה את העבודה Composition. שנה לאחר מכן הציגה עבודות בגלריה 'קטלוניה' ובהם סימני הזדהות עם הזרם הסוריאליסטי. בשנת 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד והמשורר בנג'מין פרה (Benjamin Péret) הגיע לתמוך וביקר בביתה של וארו[1].

בשנת 1937 חזרה וארו יחד עם פרה לפריז ושם התוודאה לחבורת הסוריאליסטים הידועה שבין שאר חבריה מנתה את מקס ארנסט, ג'אן מירו ואחרים. היא גם לקחה חלק בתערוכה הסוריאליסטית הבינלאומית בטוקיו[1].

בשנת 1940 אסרו הגרמנים את וארו[4] ומספר ימים לאחר שחרורה פלשו הגרמנים לפריז ווארו נאלצה לעזוב את צרפת. היא ופרה נמלטו למקסיקו ובשנת 1941 שיתפה פעולה עם, הפעיל הפוליטי אסטבן פרנסס (Esteban Francés) ועם הצייר מארק שאגאל בעיצוב הבלט 'אלקו' [Aleko] במקסיקו סיטי[5].

בשנת 1947 עזבה וארו את פרה, שחזר לפריז, והצטרפה למשלחת מדעית בוונצואלה, שם חיו אמה ואחד מאחיה. בווינצואלה עסקה בציורים גדולי ממד של חיידק המוסקיטו כחלק ממסע נגד מחלת המלריה. וארו התגעגעה מאוד למקסיקו ורצתה לחזור לשם, אך בגלל מחסור בכסף נאלצה להצטרף לחיפוש אחר זהב בנהר האורינוקו. בסופו של דבר השיגה כסף כדי לחזור למקסיקו[1] ושם היא נשארה עד סוף ימיה[5]

בשנת 1952 החליטה להינשא לוולטר גרואן [Walter Gruen]. בנישואיה אלה מצאה וארו סוף סוף ביטחון אישי ופיננסי וגם שקט נפשי לעסוק רק בציוריה ועזבה את עבודתה המסחרית[3].

במשך השנים השתתפה וארו בתערוכות קבוצתיות רבות ובשתי תערוכות יחיד במקסיקו סיטי וגרפה הצלחה גדולה. בשנת 1958 זכתה בפרס ראשון בגלריה 'אקסלסיור' (Exceksio) במקסיקו סיטי.

בשמונה באוקטובר 1963 נפטרה וארו בעקבות התקף לב פתאומי[1].

סוריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

וארו התוודעה לסוריאליזם ולחבורה המקורית של הזרם הסוריאליסט דרך בנג'מין פרה.

כאשר וארו ובעלה ליזאראגה חזרו לברצלונה לאחר שהייה של שנה בפריז, היא חברה לאסטבן פרנסס (Frances Estabn) ואף הפכה למאהבת שלו. יחד הם יצרו קשר עם הקהילה הסוריאליסטית בברצלונה ובסטודיו המשותף יצרו עבודות ברוח הסוריאליזם ואף השתמשו במשחק הסוריאליסטי 'הגופה הנהדרת'(La Cadavre Exquisite) כדי ליצור עבודות.[6]

השימוש במשחק הזה קרב את וארו לזרם הסוריאליסטי הצרפתי, והיא ופרנסס שלחו עבודות המבוססות על המשחק לפריז. אך, בשונה ליוצרים הסוריאליסטים המקוריים, כל ציור שנוצר היה של אחד מהם בלבד[6]. העבודות נשלחו לפריז כדי להוכיח שעל אף שהם בברצלונה הם פועלים כסוריאליסטים. כל עבודה מעבודותיה של וארו תוכננה במדויק ואורגנה לצרוף של יצירה מושלמת. וארו הסבירה שאף על פי שהיא ואסטבן עומדים כל אחד כיחידה נפרדת הם קיבלו עליהם את כל הכללים של המניפסט הסוריאליסטי[6]. עבודותיה הופיעו בתערוכות שתוארו כ''אחרוני הגחלים הסוריאליסטים בספרד לפני מלחמת האזרחים'' ושיקפו גם את המצב הפוליטי בספרד[6].

פרה הגיע לברצלונה כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד על מנת להשתתף במלחמה וכאן פגש את וארו בשנת 1936. בשנת 1937 הם חזרו יחד לפריז אף על פי שוארו הייתה עדיין נשואה לליזאראגה וחיה עם פרנסס. כשעברה לפריז ניתקה וארו למעשה את עצמה מספרד וממשפחתה, ובפריז, כאמור, התוודאה לחבורה הסוריאליסטית המקורית[6].

וארו לא נמתנה בין החברים הרשמיים של החבורה, אך מה שקסם לה היה העידוד שלהם להסתמך על אינטואיטיביות ועל התת-מודע. היא אהבה את החיים הבוהמיים והזלזול שלהם במוסכמות החברה. חיים בוהמיים פירושם היה גם עוני ווארו עבדה בתקופה זו בעבודות שונות כולל מכירת עותקים מזויפים שהיא יצרה על פי הצייר דה-צ'יריקו (De Chiricos). למרות הקשיים שחוותה שם וארו אהבה את החיים בפריז ונקשרה אל העיר[6].

בין השנים 1937 – 1939 עשתה וארו ניסויים רבים עם רעיונות וטכניקות שונים ויצרה עבודות בהשפעת אומנים כמו סלבדור דאלי, מקס ארנסט, מגריט, פאלאן וברונר שהיו גם חבריה. אף על פי שהיצירות שלה שונות בסגנונן בתקופה זו, ברובן אפשר לראות גוף אישה שעברה אלימות פיזית[6]. ברוב הציורים שנוצרו בתקופה הסוריאליסטית של וארו הנשיות ומצב הנשים נמצא במרכז המאבק שלה למצוא את האישיות שלה כאומנית. עבודתה של וארו זכתה לשפע מחמאות יותר מאשר נשים אחרות שהיו בזרם. ברטון ראה באה אמן סוריאליסטי והוא אף רכש ציור משלה שהיה תלוי בדירתו גם כאשר נפטרה בשנת 1963[1].

ציוריה הופיעו בכתבי עת שונים וגם בכתב העת הסוריאליסט 'מיניאטור' והיא השתתפה בתערוכות הבינלאומיות שלהם בלונדון, טוקיו, פריז, מקסיקו סיטי וניו-יורק[6].

המגע עם חבורת הסוריאליסטים בפריז בא לקיצו בעקבות מלחמת העולם השנייה ושינה את חייה. בשנת 1939 הפכה פריז ליותר ויותר מסוכנת לפליטים כמוה והקשר שלה עם פרה שהיה קומוניסט ידוע היקשה גם הוא. בשנת 1940 הוא נעצר בגלל פעילתו הפוליטית. ובשנת 1941 נעצרה גם היא, אף על פי שמעולם לא דיברה על החוויה הטראומטית שעברה. זמן מה לאחר ששוחררה פלשו הנאצים לפריז וכמו רבים אחרים, היא נאלצה לברוח מפריז. תקופה ארוכה המתינו וארו ופרה במרסיי לאפשרות לעזוב את צרפת. סוריאליסטים רבים אחרים הגיעו למרסיי ושם ניסו לשחזר את החיים שהיו להם בפריז ויצרו יחד עבודות בעקבות המשחק 'גופה נהדרת'. פגי גוגנהיים הייתה זו שעזרה לוארו ולפרה לעזוב את מרסיי ולהגיע למקסיקו.

מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וארו הגיעה למקסיקו בסוף שנת 1941 בתקווה למצוא מקום בו תוכל לייצר את עבודותיה בשקט ובשלווה. כאן הצליחה להשיג אוטונומיה יצירתית ולהפיק את החלק העשיר, הנחוש והמוגדר ביותר בקריירה האומנותית שלה. אך בתקופה הראשונה של חייה במקסיקו היא עברה קשיים רבים. למקסיקו הגיעה וארו כגולה וחשה שנתלשה באלימות מהעולם בו חיה. לא רק מצבה הפיזי השתנה אלא, בעקבות הטראומה שעברה, השתנה דרסטית גם מצבה הנפשי היות ששוב לא ידעה לאן יובילו אותה החיים. כל זה השתקף מאוחר יותר בעבודותיה שהוו מוצא למצוקות ולחרדות שחוותה. ניתן לזהות בעבודות יצורים גרוטסקיים מפליגים בעולמות לא מוכרים, עופות ציד בעלי מקור ארוך ושיניים חדות ויצורים מאיימים ממעמקי מערות[1].

למקסיקו היא הגיעה יחד עם זרם גדול של פליטים ספרדים אחרים, בעיקר בעלי מקצוע ואינטלקטואלים, שקיבלו מקום מקלט במקסיקו ואזרחות אוטומטית ובכך עזרו בפיתוח הכלכלה והתרבות שם. תחילה קיוותה וארו לחזור לצרפת לאחר המלחמה ולכן היא ופרה נטו להתערות בחברת פליטים אחרים, ביניהם רבים מחבריהם שהגיעו מאירופה, ויחד יצרו חבורה קרובה משלהם שעמדה מחוץ לחברת האומנים המקומיים. הם הגיעו לעיתים קרובות לביתה של וארו וניסו להמשיך את מסורת הסוריאליזם של אירופה. במקסיקו פיתחה וארו גם חברות עמוקה עם ליאונורה קרינגטון (Leonora Carrington ) שפגשה כבר בפריז. יחד חקרו את האווירה העשירה של מגיה ומיסטיקה והאמונה בכוחן. הן החליפו דעות פילוסופיות, שוחחו על רגשות ועל חלומות שמצאו דרכם לציורים של וארו.

וארו ופרה הגיעו ללא עבודה וללא כסף. פרה מצא עבודה כמורה לצרפתית, אך הייתה זו וארו שנאלצה לעבוד על מנת שיהיה להם מספיק לאכול. היא עבדה בכל עבודה שיכלה למצוא – במשרדי התעמולה האנטי פשיסטית של הבריטים, שבו יצרה דגמים וציורים לבמות קטנות. היא עבדה כמעצבת וצבעה ריהוט וכלי נגינה. היא יצרה תלבושות להצגות תיאטרון ועבדה כעוזרת של מארק שאגאל לבלט 'אלקו' (Aleko). ווארו המשיכה לתפור וליצור תלבושות כל חייה, ולמכונת התפירה שלה ניתן מקום כבוד בתערוכה שנערכה לכבודה בשנת 1983. וארו שלחה גם את ידה בכתיבה וכתבה מספר רב של סיפורים, בחלקם בטכניקה הסוריאליסטית של כתיבה אוטומטית שגם חלק מהדימויים שבהם מצאו את דרכם לציוריה.

בשנת 1940 התגלה בית קברות פרה-קולומביאני במקסיקו ואומנים רבים, וביניהם וארו, החלו לקנות פסלונים, כלים וחותמות שהעובדים באתר מצאו ומכרו והיא הפכה לאספנית נלהבת ואף הרחיבה את מיומנות שיחזור הקרמיקה כשעבדה באוסף של פאלאן שהיה אספן גדול.

רוב הכנסתה הגיעו מאיורים לחברת התרופות ביאייר (Casa Bayer) וזה אף עזר לה לפתח את סגנונה האישי בציור. לדוגמה, על מנת לפרסם גלולות שינה, וארו ציירה עיניים בוהות בין דלתות של חדרים רבים וחרקים עפים אל אור נרות, ציור שתיאר נדודי שינה. וארו עבדה גם על לוח שנה בשביל החברה, בו הציגה את עונות השנה. למרות ההשפעה של הציורים המסחריים על עבודותיה המאוחרות יותר, היא חתמה על הציורים הלל בשם משפחתה של אמה – Uranga ובכך הפרידה בין עבודתה המסחרית לבין תדמית האומנית שלה.

למרות מגבלות הזמן, הצליחה וארו לעשות ניסויים אומנותיים רבים בציוריה ופתחה רעיונות שונים. בשנת 1943 היא יצרה את 'העקרב' בסגנון קוביסטי שאפשר היה לזהות בו חוש הומור אך גם משהו מאיים. בציור נוסף בשם 'המגדל', ניתן לזהות מעבר בין הסגנון שפיתחה בפריז לבין זה שפתחה במקסיקו. כאן השתמשה בסממנים סוריאליסטים, פרספקטיבה מעוותת ומשהו מאיים אך לא ברור. היא עבדה עם מוטיבים שחזרו שוב ושוב בציוריה, כמו מגדלים נוטים, צמחייה ושורשים שהופכים לדרכים, מכונות משונות המרחפות בחלומות שונים, כמו גם אלמנטים ביוגרפיים כגון נפילת אירופה והבריחה שלה משם.

רולט

שנת 1947 הייתה שנה חשובה מבחינות רבות, וארו הרחיבה את העבודות במישור אישי יותר בהם השתמשה בדימויים חזקים יותר. היא נפרדה מפרה שחזר לצרפת, ווארו, שלא רצתה לחזור לצרפת, יצרה מערכת יחסים עם טיס בשם ג'אן ניקול שהיה צעיר ממנה ב 14 שנים. מערכת יחסים זו נמשכה מספר שנים. גם לספרד סרבה וארו לחזור גם לאחר שזוכתה מכל פשע פוליטי. היא אהבה את מקסיקו ומלבד גיחה בת שנה לוונצואלה, נשארה בה עד יום מותה[5].

ההשפעות על עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבה מעבודותיה של וארו הן אוטוביוגרפיות. היא השתמשה בקורות חייה וחקרה זהויות שונות – אישיות ואוניברסליות בסגנון המיוחד לה[1]. את מסע החיים שהיא עברה היא פתחה לדימויים ומטאפורות מרכזיות בעבודותיה והזמינה את הצופים לעולם שיש בו חדרים בתוך חדרים וחפצים יומיומיים, כמו כורסא או שולחן ההופכים לפנטזיות ומסע גילויים נפלא.[5]

עבודותיה של וארו מלאות דמויות המופיעות לעיתים קרובות בתלבושות המכסות את הפה, או רעולות בצעיפים או במסכות ההופכות אותן לאילמות ונסתרות. היא משתמשת במרחבים שטוחים ובמבנים ארכיטקטוניים התוחמים ומגבילים את הדמויות. המוטיבים הארכיטקטוניים, כגון קשתות, אוהלים ומגדלים, משקפים את המקומות השונים שבהם ביקרה עם משפחתה.

רוב עבודותיה שאבו ממקורות אירופיים, דמויות המופיעות במעבדות מתכתבות עם דימויי קדושים מתקופת הרנסאנס. בפרטים הקטנים והמפורטים שבציוריה ניתן לראות את ההשפעה של הציור ההולנדי מהמאות ה 15 וה 16.

בחלק מהעבודות היא ממזגת בין הטבע לארכיטקטורה ומהדהדת את דמויי הצייר בוש (Bosch) שממנו הושפעה. כמוהו היא מדגישה את המוזר והשונה וממציאה מכונות שחלקן בעלי חיים כמו גם פרטים טכניים המאפשרים להן להתנייד. היא חזרה שוב ושוב אל העבר הספרדי שלה וציינה שהיא מעוניינת בעיקר בציור הפרימיטיבי אך גםבאל-גרקו ובגויה שהשפיעו על ציוריה.[5]

כמו גויה, גם וארו המציאה יצורים משונים המסוגלים לעוף והשתמשה בחיות יער שונות והפכה אותם ליצורים הנראים אנושיים. בשונה מגוייה, בציוריה של וארו לא קיימת אלימות פיזית.

וארו אימצה הסוריאליזם וטענה שהסוריאליזם תרם לאומנות מה שהפסיכואנליזה תרמה לחקר התת מודע. אומנים סוריאליסטים שונים השפיעו על עבודותיה, בעיקר דה-צ'יריקו - שניהם ניצלו את האון הפסיכולוגי שבארכיטקטורה. וארו השתמשה גם בטכניקה של דימויים מקריים שפותחה על ידי פיירו די קוסימו (Piero di Cosimo) ולאונרדו דה וינצ'י ואומצה על ידי הסוריאליסט בריטון. היא השתמשה מוטיבים סוריאליסטים רבים בעבודותיה ואהבה לפתח בהן עלילות דרמטיות.

דמויותיה של וארו צוירו בדרך כלל במצבים נשיים מסורתיים, אפילו סטריאוטיפים כגון מבשלות וסורגות. היא הפכה גיבורים גבריים כגון המניאטור, יוליסס ופאן לנשיות. בכך הדגישה וארו את נקודת המבט הנשית ואיתגרה סטראוטיפיות. רבות מהדמויות שלה הן אנדרוגניות או חסרות מין ובכך חקרה את הסמליות שבמטמורפוזה. וארו הושפעה גם מקרינגטון שאיתה חקרה את הכוחות נפשיים ואת כוח היצירה שלהן ויחד המציאו שפה ציורית ששאבו מחיי היום יום, מסיפורי פיות ומחלומות ושבה השתמשה וארו ברבות מעבודותיה.

אף על פי שלוארו היה מקום נכבד כאומנית במקסיקו, לא נראה שהתרבות המקסיקנית השאירה את אותותיה בעבודות שלה.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רמדיוס וארו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Luis-Martín Lozano, The magic of Remedios Varo, 2000, ISBN 0-940979-44-6
  2. ^ 1 2 3 Hayne, Deborah J., The Art of Remedios Varo: Issues of Gender Ambiguity and Religious Meaning, Woman's Art Journal. 16 (1): . JSTOR 1358627, עמ' 26–32. 995
  3. ^ 1 2 3 Janet Kaplan, Remedios Varo: Voyages and Visions, Woman's Art Journal 1, 1980, עמ' 13–18 doi: 10.2307/1358078
  4. ^ 1 2 3 4 North American women artists of the twentieth century : a biographical dictionary, 1995, ISBN 0-8240-6049-0
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 Janet A. Kaplan, Unexpected journeys : the art and life of Remedios Varo, 1st ed, New York: Abbeville Press, 1988, ISBN 0-89659-797-0
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Janet A. Kaplan, Remedios Varo : unexpected journeys, First paperback edition, 2000, ISBN 0-7892-0627-7